נכון.. אני לא כותבת כאן בד"כ ..אבל
אני נכנסת קוראת פה ושם..ועכשיו לילה ואני פה כאובה.. חייבת לשתף די..לא יכולה יותר..יושבת מקלידה... אין לי מוצא לא אני לא נערה אובדנית ולא אני ממש לא הולכת להתאבד. אני צריכה סדר ואהבה.. אני צריכה לעשות משהו עם החיים שלי..הם הולכים ומתבזבזים לי לאיטם...ככה טיפה אחר טיפה דמעה אחר דמעה ואני שוב מוצאת את עצמי בדכאון ובא לי לחבק ובמקום זה בוכה. ובא לי לאהוב ובמקום זה מתייחפת למה? אין לי את מי. אני יודעת שזה נשמע מסכנות, יש לי חברים וחברות שאוהבים אותי אבל אין לי אהבה. בטח נשמע כמו מכתב של מתבגרת מתוסכלת. אני כבר בת 18. (עוד אחת שחושבת שהיא גדולה) כבר לא מסוגלת יותר לכאוב כי אני מאמינה שזה לא מגיע לי! אני משתדלת להיות נחמדה חביבה חיננית אולי בגלל שאני משתדלת הכל מתחרבש אולי פשוט תפסיקי להשתדל בשביל אנשים אחרים? אולי תהיה נרקסיסטית ,אנוכית ,סוציומאטית מגעילה? אולי ככה תהני מהחיים? לא נראה לי..ושוב קורה אותו סיפור ..מתאהבת בו מתקרבת אליו הופכת לידידה השמנמנה והחמודה. זאת ששומעת הכל את כל הסיפורים והחוויות ..ואז הוא פנוי מנצלת כל דקה..מבלה איתו מתכחשת לעצמי ואז היא באה היפה והמתוקה , מתחברת אלייך ואת בטוחה שהנה מצאת לך עוד חברה..רק אחרי כמה זמן את נשארת בחוץ הגלגל השלישי.ואת רצית אותו ולא היה לך אומץ! פחדנית נמושה.אבל בעצם חסכת מעצמך את כאב הדחיה. מנחמת את עצמך אבל בעצם יודעת שהכאב הזה יותר גרוע, לראות אותם, להיות איתם מתנשקים..ואת לא מסוגלת ליישר מבט..כמו זומבי מסתובבת.ושוב כואבת ושוב התאכזבת ושוב תמשיכי לחיות עם המועקה עד שהם יעלמו מהחיים שלך..ויבוא מישהו חדש ואז כמו תמיד: די..לא יכולה יותר..יושבת מקלידה... אין לי מוצא לא אני לא נערה אובדנית ולא אני ממש לא הולכת להתאבד.אני צריכה סדר ואהבה...
אני נכנסת קוראת פה ושם..ועכשיו לילה ואני פה כאובה.. חייבת לשתף די..לא יכולה יותר..יושבת מקלידה... אין לי מוצא לא אני לא נערה אובדנית ולא אני ממש לא הולכת להתאבד. אני צריכה סדר ואהבה.. אני צריכה לעשות משהו עם החיים שלי..הם הולכים ומתבזבזים לי לאיטם...ככה טיפה אחר טיפה דמעה אחר דמעה ואני שוב מוצאת את עצמי בדכאון ובא לי לחבק ובמקום זה בוכה. ובא לי לאהוב ובמקום זה מתייחפת למה? אין לי את מי. אני יודעת שזה נשמע מסכנות, יש לי חברים וחברות שאוהבים אותי אבל אין לי אהבה. בטח נשמע כמו מכתב של מתבגרת מתוסכלת. אני כבר בת 18. (עוד אחת שחושבת שהיא גדולה) כבר לא מסוגלת יותר לכאוב כי אני מאמינה שזה לא מגיע לי! אני משתדלת להיות נחמדה חביבה חיננית אולי בגלל שאני משתדלת הכל מתחרבש אולי פשוט תפסיקי להשתדל בשביל אנשים אחרים? אולי תהיה נרקסיסטית ,אנוכית ,סוציומאטית מגעילה? אולי ככה תהני מהחיים? לא נראה לי..ושוב קורה אותו סיפור ..מתאהבת בו מתקרבת אליו הופכת לידידה השמנמנה והחמודה. זאת ששומעת הכל את כל הסיפורים והחוויות ..ואז הוא פנוי מנצלת כל דקה..מבלה איתו מתכחשת לעצמי ואז היא באה היפה והמתוקה , מתחברת אלייך ואת בטוחה שהנה מצאת לך עוד חברה..רק אחרי כמה זמן את נשארת בחוץ הגלגל השלישי.ואת רצית אותו ולא היה לך אומץ! פחדנית נמושה.אבל בעצם חסכת מעצמך את כאב הדחיה. מנחמת את עצמך אבל בעצם יודעת שהכאב הזה יותר גרוע, לראות אותם, להיות איתם מתנשקים..ואת לא מסוגלת ליישר מבט..כמו זומבי מסתובבת.ושוב כואבת ושוב התאכזבת ושוב תמשיכי לחיות עם המועקה עד שהם יעלמו מהחיים שלך..ויבוא מישהו חדש ואז כמו תמיד: די..לא יכולה יותר..יושבת מקלידה... אין לי מוצא לא אני לא נערה אובדנית ולא אני ממש לא הולכת להתאבד.אני צריכה סדר ואהבה...
