הייתי הופכת זאת. מי שאת/ה אוהב/ת הוא/היא שת/יגרום לך לבכות.
זו תפיסת עולם פסימית, שמצמידה אכזבה לאהבה.אני חושבת שלרוב אהבותינו אמורות להביא לנו אושר וחיוך. ומדי פעם גם דמעה. אחרים (ע"ע ברסאנס) יראה בה תפיסת עולם ריאלית. אם נצטט ממנו-
"כי אין שום אהבה אשר איננה צער
ואין שום אהבה אפילו לא אחת
אשר ממכאובה נפשנו לא גוועת
אפילו אהבת הארץ בה נולדנו
אין אהבה אחת שלא תדע לבכות
כי אין אהבות שמחות".