נכון שאתם אוהבים שאלות היפוטתיות?

John the Savage

New member
נכון שאתם אוהבים שאלות היפוטתיות?

הביעו דעתכם על הסיטואציה הבאה: נניח שקיים פרוטוקול P2P שנועד למטרות לגיטימיות וחוקיות לחלוטין: הקמה של אתרים באינטרנט שיושבים באופן מבוזר על גבי מספר רב של מחשבים פרטיים במקום על גבי שרתים מרכזיים, תוך ניצול אחוז מסויים של המשאבים (דיסק, רוחב פס, CPU) של מחשבים המתחברים לרשת P2P זו. בכדי לשמור על זמינות מירבית של המידע, הוא מפוזר במטמונים שנמצאים בדיסק הקשיח של כל אחד מהמחשבים המחוברים. בנוסף, בכדי לשמור הן על אמינות המידע והן על פרטיות המשתמשים, המידע כולו מעורבל ומוצפן. פועל יוצא של הפרוטוקול הנ"ל הוא שבהנחה שקיימים קבצים מפרים ברשת זו, קשה מאד להתחקות אחרי המפיצים של המידע. כל מי שמתחבר לרשת בעצם עשוי להיות מפר בין אם ירצה בכך ובין אם לא. יתר על כן, אין לו גם דרך לדעת האם יושב אצלו מידע מפר או לא מבלי שיהיה לו את המפתח הספציפי של הקובץ המפר. אדם שמחפש קובץ מפר יכול לדעת אולי מאיפה המידע מגיע אליו אבל אין לו כל דרך לדעת האם מדובר משתתף תמים שהמידע יושב אצלו במטמון או שמא מדובר במקור המידע. יתר על כן, גם כאשר מחשב שולח בקשה למידע, לא ניתן לדעת האם זה אדם המבקש את הקובץ או שמא מדובר בחלק מהפרוטוקול לצורך הפצת המידע במטמון. ועכשיו השאלה החוקית: מה לדעתכם עשוי להיות המעמד החוקי של רשת כזו? מהי מידת הסיכון של אדם המחובר לרשת זו מבחינת הסיכוי להפסיד בתביעה נגדו אך ורק בשל העובדה שהוא מחובר לרשת שכזו? האם התוכנה המממשת את הפרטוקול עלולה למצוא את עצמה מוכרזת כלא חוקית למרות שנועדה גם לשימושים חוקיים לחלוטין? ולהבהרה האחרונה: למעשה, קיימת כבר רשת שמבוססת על העקרון הזה. קוראים לה Freenet. עד כמה שידוע לי מעמדה מעולם לא נדון בבית משפט, כניראה בשל העובדה שהיא לא רשת נפוצה במיוחד כיום משום שהיא איטית ומסורבלת לשימוש. הסיבה לשאלה היא שיש לי רעיון לפרוטוקול שיש לו דמיון מסויים לפרי-נט, עם כמה שינויים משמעותיים שלדעתי עשויים לפתור את החסרונות העיקריים של הרשת הנ"ל. לא מדובר במשהו שיש לי כוונות קונקרטיות ליישם בזמן הקרוב אלא רעיון בלבד בשלב זה, אבל בכל זאת מעניינות אותי ההשלכות החוקיות במידה ופרוטוקול כזה מיושם ומצליח במידה מספקת בכדי לעלות על הרדאר של תאגידי המדיה.
 
שאלה שלך מורכבת יותר מדי בשביל פורום

ישנן שאלות טכניות ומשפטיות מורכבות ואני לא בטוח שאני מבין את ההבדל בין הטכנולוגיות וכיצד הוא מגן עליך, המפתח, או על הגולש. אבל העקרונות הבסיסיים של הפרה תורמת לזכות יוצרים בארה"ב מפסק הדין בעניין גרוקסטר (שאני סברתי שאינם חלים בארץ לאור ניסוח "הפרת פטנט" ו"הפרת זכות יוצרים" בחקיקה השונה, אבל כנראה שהפסיקה מתחילה לסבור אחרת) מתייחסים בעיקר לידיעה על ההפרה ולעידודה. כלומר, אין עוד פסיקה מכרעת בה לא הצליחו להוכיח שמפיצי התוכנה ידעו על ההפרה ועודדו אותה. לגבי אחריות הגולשים עצמם, בניגוד לארה"ב, בארץ כיום קיים סעיף (שלא בוטל) שקובע שהפרת זכות יוצרים לצרכים עצמיים ולא מסחריים (כפוף לתנאים מסויימים) אינו מהווה הפרה. אמנם, הסעיף הוא אחד מהנדבכים כאשר השני הוא מעין מס על אמצעי מדיה שלא נגבה, אבל מה לעשות - הסעיף קיים. מצד שני, לא ברור עד כמה בתי המשפט יגנו על הגולשים עצמם לאור המגמה האמריקאית. למאמרים של על זכויות יוצרים.
 

John the Savage

New member
אנסה לחדד את הנקודה

בוא נניח את התרחיש הבא: תאגידי המדיה מנסים כהרגלם בקודש לתפוס ולתבוע מפרים, והפעם ברשת החדשה. הם תפסו את יוסי בטענה שהציע להורדה שיר של כריסטינה אגילרה. בא יוסי ואומר בתגובה - תגידו לי, השתגעתם? מילא אתם מאשימים אותי בהפרת זכויות יוצרים, אבל כאיסטינה אגילרה? זה בכלל לא המוזיקה שאני שומע. לא הורדתי את הקובץ הזה - אני, אני בסך הכל צינור אני. נכון שקטעים מהשיר הגיעו אליכם מהמחשב שלי, אבל העניין הזה לא בשליטתי בכלל. התוכנה החליטה על דעת עצמה להעביר קטעים מהשיר אלי למחשב, ואח"כ להציע אותו לכם להורדה. לי לא היתה כל מעורבות בעניין. התוכנה אשמה, תתבעו אותה! וכאן בדיוק טמון ההבדל בין הפרוטוקול הזה לפרוטוקולים קיימים. בפרוטוקולים קיימים, מספיק להראות שהמידע הגיע מכתובת IP כזו או אחרת בכדי לזהות את המפר. בפרוטוקול הזה, מכיוון שקטעי מידע מועברים אוטומטית ממחשב אחד לשני כאשר הפרוטוקול הוא נייטראלי ולא איכפת לו מה יש בקטעי המידע האלו. כאשר מגלים שחבילה של מידע הגיעה מכתובת IP מסויימת, לא ניתן לדעת בוודאות האם זה יוסי שאכן לא ביקש מעולם שימצא אצלו שיר של כריסטינה אגילרה במחשב, או יצחק שדווקא כן הוריד את השיר ומציע אותו לאחרים להורדה. אין דרך להבדיל בין השניים. מצד שני, טכנית ניראה שהתרחשה הפרה במחשב של יוסי (הקובץ הועתק לשם ומשם), אבל ללא מעורבותו או ידיעתו של יוסי עצמו. הכל התרחש אוטומטית כי ככה התוכנה עובדת. ועכשיו השאלה - האם ניתן לקבוע שיוסי אשם? האם השופט יקשיב לטענתו של יוסי ויקבע שהתוכנה אשמה, או שמא כולם ישכחו מהמשפט ויצאו לאכול ביחד גלידה בפיצוציה של שימעון?
 
המצב כמו שאתה מתאר

עלול להתפס על ידי בית המשפט כהתממות, ואז יטיל אחריות, ועשוי להתפס כטענה לגיטימית ואז לא תהיה הפרה. השאלה מה יפסוק בית המשפט תלויה בכל כך הרבה גורמים שלא ממש ניתן לתת תשובה. מה שכן, כדאי לתכנן את צעדיך באופן שחיצוני יראה הכי הגיוני, סביר ולא מיועד להפר זכויות. שים לב שבארה"ב יש חוק שאוסר ספציפית עקיפת תוכנות נז"ק (DRM) למיניהן, כךל שעצם הפרוטוקול הזה עלול להפר את חוקי המעצמה הידידותית כל כך... גם אני עורך דין
 
תוכל לתת הבדל עקרוני בין הפרוטוקול המוצע

לבין שימוש בתשתיות ISP באמצעות VPN כיום? מבחינת הפרת זכויות יוצרים בלבד, לא משאר הבחינות.
 

שעות

New member
גיגלתי והגעתי לכתבה/הצעת חוק ישנה מ 2004

"משרד המשפטים: להכשיר צריבת מוזיקה" http://www.nrg.co.il/online/10/ART/801/463.html מעניין אם "עכשיו" ב 2008 יש התקדמות, אם יש באמת כוונה לשדרג את החוק ?
(אם כבר שידרגו את חוק זכויות יוצרים למה לא הכניסו לתוכו את כל מה שלא נכנס ?
)
 
נקודות מחשבה

יש פה איזה תהליך מחשבה מאד תמים. רוב הממציאים חושבים על המצאות מועילות למטרות חוקיות. כך מי שהמציא את הדואר, את הטלפון, את הסלולר, את האינטרנט, וכד'. אתה מוטרד מנושא זכויות היוצרים? האם אתה לא מוטרד מזה שהרשת הזאת תשמש גם לניהול ארגוני טרור? רשתות פדופיליות? סחר בסמים? סחר בבני אדם? פשיעה מזוגים נוספים? הימורים? בוודאי שאני מסכים עם יורם שהשאלה מורכבת ביותר וכנראה לא נצליח למצות כאן דיון ענייני. אני רק חושב שהנקודה שאתה מעלה, של זכויות יוצרים, היא לא הנקודה העיקרית.
 

John the Savage

New member
טענות דומות הועלו כבר בעבר

בשל טענות אלו, במשך שנים רבות הטילו בארה"ב מיגבלות חמורות על הצפנה בכלל ועל יצוא של תוכנות הצפנה בפרט (ובישראל אגב ככל הידוע לי החוק היבש עדיין אומר שהצפנה זה פויה אלא אם יש לך אישור מיוחד - למורת שבפועל כולנו מצפינים מידי יום). דפדפני אינטרנט ושאר תוכנות שדרשו הצפנה הוגבלו לשיטות הצפנה חלשות למדי, ומפתחים באירופה פיתחו גירסאות נפרדות להן הוסיפו הצפנה חזקה יותר לתוכנות כגון נטסקייפ משום שאת הגירסה האמריקאית לא ניתן היה לייצא עם הצפנה אפקטיבית. פיל זימרמן, האיש שיפתח את פרוטוקול ה-PGP הואשם עבירה על תקנות הייצוא של ארה"ב ונוהלה נגדו במשך שלוש שנים חקירה אינטנסיבית על עבירות פליליות משום שהניח לקוד של ה-PGP לצאת מגבולות ארה"ב. למעשה, ניתן להאשים את הפרוטוקול הזה בדיוק באותן האשמות שהעלת לגבי הסכנות בפרוטוקול אותו אני תיארתי - אירגוני טירור, סוחרי סמים ושאר יעדים מודיעינים יוכלו להחליף ביניהם מסרים מוצפנים מבלי שרשויות הביון יוכלו לפענח אותם - ואכן ההצפנה הא-סימטרית של PGP מאפשרת זו (למרות שתמיד ניתן לצוטט למחשב עצמו במקום לקו האינטרנט). בסופו של דבר גם הצפנה חזקה וגם פרוטוקול כמו זה שאני תיארתי מערימים אולי קשיים על רשויות האכיפה, אבל לא כאלו שלא ניתן להתגבר עליהם באמצעים מסורתיים. ומצד שני, לטכנולוגיות חדשות יש המון יתרונות: להצפנה - אבטחת מידע, מסחר אלקטרוני ועוד, ואילו לרשת כמו זאת שאני תיארתי - שיחרור מהצורך בשרתים מרוכזים, הגנה מפני צנזורה בדיקטטורות, הגנה על חופש הביטוי ועוד.
 

sh a ch a r

New member
אני רק אוסיף

שפרוטוקול שיתוף הקבצים הנפוץ ביותר כיום, ביטטורנט, הומצא בדיוק למטרה זו - כדי שאפשר יהיה לתת לאנשים הפצות לינוקס בלי להרוג את התקציב של מי שנותן את ההפצה. השימושים הבלתי חוקיים באו מאוחר יותר. שחר
 
בעצם, אם לסכם

אתה מתייחס לרפליקציה מוצפנת. כמו כל רפליקציה מוצפנת, לבעל שרת ספציפי כלשהו אין נגישות למידע. האחריות, לטעמי, חלה בהתחברות לשרת בעל מהימנות מפוקפקת/לא מובטחת. הפרוטוקול עצמו, על פניו, נשמע רגיל - אין בו שום רכיב השונה מהותית מרכיבי רשת קיימים, וגם החיבור בין הקומפוננטות/מודולים לא מהווה (לפחות מהתבוננות שטחית) שינוי פרדיגמה של הרשת לעומת מצב קיים. השאלה של אחריות משפטית לגבי החומר המופץ על גבי התשתית, אינה שונה מהותית, לדעתי, מהאחריות של ספקי ISP על החומר המופץ דרך נתבי CISCO שלהם, בתקשורות VPN העוברות דרכם, בתשתית האינטרנט המוכרת לנו כיום - כלומר אין אחריות, כל עוד לא הוזהרו מפני חיבור משתמש הידוע כ"מסוכן" - בין אם ספאמר, מפיץ ווירוסים, מידע מודיעיני או פיננסי או מוגן בזכויות יוצרים. אבל כאמור - זו רק דעתי ואיני עו"ד.
 
למעלה