John the Savage
New member
נכון שאתם אוהבים שאלות היפוטתיות?
הביעו דעתכם על הסיטואציה הבאה: נניח שקיים פרוטוקול P2P שנועד למטרות לגיטימיות וחוקיות לחלוטין: הקמה של אתרים באינטרנט שיושבים באופן מבוזר על גבי מספר רב של מחשבים פרטיים במקום על גבי שרתים מרכזיים, תוך ניצול אחוז מסויים של המשאבים (דיסק, רוחב פס, CPU) של מחשבים המתחברים לרשת P2P זו. בכדי לשמור על זמינות מירבית של המידע, הוא מפוזר במטמונים שנמצאים בדיסק הקשיח של כל אחד מהמחשבים המחוברים. בנוסף, בכדי לשמור הן על אמינות המידע והן על פרטיות המשתמשים, המידע כולו מעורבל ומוצפן. פועל יוצא של הפרוטוקול הנ"ל הוא שבהנחה שקיימים קבצים מפרים ברשת זו, קשה מאד להתחקות אחרי המפיצים של המידע. כל מי שמתחבר לרשת בעצם עשוי להיות מפר בין אם ירצה בכך ובין אם לא. יתר על כן, אין לו גם דרך לדעת האם יושב אצלו מידע מפר או לא מבלי שיהיה לו את המפתח הספציפי של הקובץ המפר. אדם שמחפש קובץ מפר יכול לדעת אולי מאיפה המידע מגיע אליו אבל אין לו כל דרך לדעת האם מדובר משתתף תמים שהמידע יושב אצלו במטמון או שמא מדובר במקור המידע. יתר על כן, גם כאשר מחשב שולח בקשה למידע, לא ניתן לדעת האם זה אדם המבקש את הקובץ או שמא מדובר בחלק מהפרוטוקול לצורך הפצת המידע במטמון. ועכשיו השאלה החוקית: מה לדעתכם עשוי להיות המעמד החוקי של רשת כזו? מהי מידת הסיכון של אדם המחובר לרשת זו מבחינת הסיכוי להפסיד בתביעה נגדו אך ורק בשל העובדה שהוא מחובר לרשת שכזו? האם התוכנה המממשת את הפרטוקול עלולה למצוא את עצמה מוכרזת כלא חוקית למרות שנועדה גם לשימושים חוקיים לחלוטין? ולהבהרה האחרונה: למעשה, קיימת כבר רשת שמבוססת על העקרון הזה. קוראים לה Freenet. עד כמה שידוע לי מעמדה מעולם לא נדון בבית משפט, כניראה בשל העובדה שהיא לא רשת נפוצה במיוחד כיום משום שהיא איטית ומסורבלת לשימוש. הסיבה לשאלה היא שיש לי רעיון לפרוטוקול שיש לו דמיון מסויים לפרי-נט, עם כמה שינויים משמעותיים שלדעתי עשויים לפתור את החסרונות העיקריים של הרשת הנ"ל. לא מדובר במשהו שיש לי כוונות קונקרטיות ליישם בזמן הקרוב אלא רעיון בלבד בשלב זה, אבל בכל זאת מעניינות אותי ההשלכות החוקיות במידה ופרוטוקול כזה מיושם ומצליח במידה מספקת בכדי לעלות על הרדאר של תאגידי המדיה.
הביעו דעתכם על הסיטואציה הבאה: נניח שקיים פרוטוקול P2P שנועד למטרות לגיטימיות וחוקיות לחלוטין: הקמה של אתרים באינטרנט שיושבים באופן מבוזר על גבי מספר רב של מחשבים פרטיים במקום על גבי שרתים מרכזיים, תוך ניצול אחוז מסויים של המשאבים (דיסק, רוחב פס, CPU) של מחשבים המתחברים לרשת P2P זו. בכדי לשמור על זמינות מירבית של המידע, הוא מפוזר במטמונים שנמצאים בדיסק הקשיח של כל אחד מהמחשבים המחוברים. בנוסף, בכדי לשמור הן על אמינות המידע והן על פרטיות המשתמשים, המידע כולו מעורבל ומוצפן. פועל יוצא של הפרוטוקול הנ"ל הוא שבהנחה שקיימים קבצים מפרים ברשת זו, קשה מאד להתחקות אחרי המפיצים של המידע. כל מי שמתחבר לרשת בעצם עשוי להיות מפר בין אם ירצה בכך ובין אם לא. יתר על כן, אין לו גם דרך לדעת האם יושב אצלו מידע מפר או לא מבלי שיהיה לו את המפתח הספציפי של הקובץ המפר. אדם שמחפש קובץ מפר יכול לדעת אולי מאיפה המידע מגיע אליו אבל אין לו כל דרך לדעת האם מדובר משתתף תמים שהמידע יושב אצלו במטמון או שמא מדובר במקור המידע. יתר על כן, גם כאשר מחשב שולח בקשה למידע, לא ניתן לדעת האם זה אדם המבקש את הקובץ או שמא מדובר בחלק מהפרוטוקול לצורך הפצת המידע במטמון. ועכשיו השאלה החוקית: מה לדעתכם עשוי להיות המעמד החוקי של רשת כזו? מהי מידת הסיכון של אדם המחובר לרשת זו מבחינת הסיכוי להפסיד בתביעה נגדו אך ורק בשל העובדה שהוא מחובר לרשת שכזו? האם התוכנה המממשת את הפרטוקול עלולה למצוא את עצמה מוכרזת כלא חוקית למרות שנועדה גם לשימושים חוקיים לחלוטין? ולהבהרה האחרונה: למעשה, קיימת כבר רשת שמבוססת על העקרון הזה. קוראים לה Freenet. עד כמה שידוע לי מעמדה מעולם לא נדון בבית משפט, כניראה בשל העובדה שהיא לא רשת נפוצה במיוחד כיום משום שהיא איטית ומסורבלת לשימוש. הסיבה לשאלה היא שיש לי רעיון לפרוטוקול שיש לו דמיון מסויים לפרי-נט, עם כמה שינויים משמעותיים שלדעתי עשויים לפתור את החסרונות העיקריים של הרשת הנ"ל. לא מדובר במשהו שיש לי כוונות קונקרטיות ליישם בזמן הקרוב אלא רעיון בלבד בשלב זה, אבל בכל זאת מעניינות אותי ההשלכות החוקיות במידה ופרוטוקול כזה מיושם ומצליח במידה מספקת בכדי לעלות על הרדאר של תאגידי המדיה.
