ברגעים קשים (מלחמות, פיגועים ושות) חבל שזה רק ברגעים קשים אבל כנראה שזה טבע האדם (בכלל) ואנחנו לא שונים בהרבה מכל העמים (גם אם אנחנו רוצים להאמין שזה אחרת)
היום נראה לי שכל העם עומד מאחורי המחמה הזו ומגבה אותה. אז היה נראה לי שלא כל העם עמד מאחורי זה ובמקום מגבה הוא היה מגנה בעצם. מה שלא הועיל כלל למורל הלוחמים והאזרחים המופגזים.
כל ההתנהלות היתה זוועתית מהרגע הראשון החיילים הסדירים והמילואימניקים כל הזמן דיברו מול התקשורת וסיפורו כמה הם לא מוכנים והיו מלאים בטענות (רובן צודקות) ועוד ועוד זה יצר מצב של התנגדות אל תשכחי שתושבי המדינה הם המשפחות של אותם חיילים שהתלוננו - הם לא יכלו לשמוע ולשתוק הפעם הכל מתנהל אחרת, הכל שונה..
במלחמת ששת הימים ובמלחמת יום הכיפורים, העם היה מאוחד יותר. המצב בכללותו גם היה אחר. למרות שמלחמה היא מלחמה, נראה לי ששתי המלחמות שציינתי היו, איך לומר...נרחבות יותר, כולם היו בכוננות, אגרו מצרכים ואני אף זוכרת שבמלחמת יום הכיפורים היתה האפלה....מלחמה של ממש. כמובן שגם כיום עוזרים האחד לשני במצבים קשים, אך זה שונה ממה שהיה פעם, שהמאוחדות נקרתה בכל אשר נפנה. אולי אני טועה וממרחק השנים זה נראה כך רק לי??
