נכון שזה לא נורא

[קורנית]

נכון שזה לא נורא

היום, בפעם הראשונה מאז שאמא עברה לגור לידי, לא הלכתי לראות אותה. יש לי תרוץ טוב - עבדתי עד מאוחר, הגעתי הביתה בסביבות 8 ועוד היו לי מלא סידורים בבית שקשורים לעבודה. כשצלצלתי לשם, המטפלת אמרה לי שהיא כבר במיטה - לא אומר שישנה, בכלל לא, אבל חששתי להפריע - אולי תתרגש ותקום? וגם אני עייפה. וקצת מתעצלת. נכון שזה לא נורא? מחר אהיה שם בבוקר - אחרי שאסע לסופר פארם לקנות תרופות, ואשב איתה קצת. ומילה לאריאלה. את אישה עם תעצומות נפש נדירות. לו היה לי כובע, הייתי מורידה אותו לפנייך. מעריצה, ממש!!!!

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifתודה קורנית הכל בא

מהאמונה ומהתקווה שהיושב במרומים רואה ושומע לכל נשמה שברא בעולמו, אספר לך נס קטן שקרה לי בערב יום שישי השבוע שעבר, אני רגילה כל יום שישי לפני הדלקת נרות שבת להדליק נר נשמה לזכות רבי מאיר בעל הנס ולהתפלל על עם ישראל , יום שישי זה לא היה לי נר נשמה שכחתי לקנות אבל היה לי נר של 48 שעות שכבה לי בחג כשהדלקתי אותו בערב חג כדי להעביר מאש לאש אם וכאשר אני אצטרך לבשל בחג, לקחתי את הנר הגדול ובגלל שהוא נכבה קודם בגלל הפתיל הקצר שהיה לו , חפרתי עם כפית מסביב לשעווה כדי שהנר לא יתכבה כשאדליק, ואכן כשהדלקתי את הנר האש היתה כל כך קטנה שעוד כמה שניות יתכבה,התפללתי להקב"ה ואמרתי לו אנא ה' אין לי נר נשמה אחר בבקשה אל תכבה לי אותו הוא לזכות רבי מאיר בעל הנס שזכותו יגן עלינו, ואמרתי 7 פעמים אלוהי דרבי מאיר ענני, המשכתי להדליק את שאר הנרות לכב' שבת , וכו', באחת בלילה קמתי מהמיטה והייתי בטוחה שהנר כבה ושהשעווה הנמסה כיסתה את הפתיל , ואכן התבדיתי, הפתיל נהיה ארוך יותר השעווה נמסה והאש רוקדת לכל הצדדים, כמה שמחתי ובירכתי את בורא העולם ששמע לתפילתי שהנר ידלוק עד מוצאי שבת ואכן הנר דלק עד יום ראשון בשעה 10 בבוקר השתבח שמו לעולם. האמונה שה' יכול הכל כתוב בסידור : צעקו וה' שמע, ומכל צרותם הצילם, קרוב ה' לנישברי לב, ואת דכאי רוח יושיע, שנשמע בשורות טובות

 

[קורנית]

גם זה נאמר פה כבר

אני יכולה רק לקנא בך על האמונה החזקה שלך.

 

[ariela המקורי]

../images/Emo24.gifקורנית זה לא קשה

עם קצת רצון , אפשר הכל, הוא(ה') מקשיב לכל נשמה באשר היא, דברי איתו ותראי ישועות ונחמות

 

[אפס שתיים]

לא נורא בכלל

יש לך חיים משלך והם קודמים לכל אחד בעולם.

 

[ronnyw]

קורנית, ממש ממש לא נורא !!

אי אפשר - ולדעתי גם אסור - לנהל את כל החיים סביב החולים שלנו. אנו דואגים, מטפלים, מבקרים - אבל יש גם חיים, וחברים, ועבודה, ובילויים. ולפעמים סתם לא בא !! אנחנו קודם כל אנושיים, אנחנו חיים. אין סטופר, אין לו"ז. אנחנו מתמרנים לפי יכולותינו. תאמיני לי - לא הרבה מצליחים לראות את ההורים מידי יום כמוך (אני רואה אותם בשגרה פעם-פעמיים בשבוע, ומצפוני נקי.) אז המשיכי בעיסוקייך, והיי שקטה לגמרי !!!

 

[ענתי44]

קורנית יקרה ../images/Emo24.gif

ראשית תסלחי לי על שאני מגיבה באיחור. עבר עליי שבוע קשה. את יודעת בשכל שזה ממש לא נורא שפסחת על יום אחד, ואפילו מבינה שזה בלתי אפשרי להיות שם כל היום כל יום.... ושיהיו עוד ימים כאלה. אבל, בלב את מרגישה, ולא בצדק שזה אסור. קורנית את יודעת שאת עושה את המקסימום ויותר מזה לטובתה של אמא, הבאת אותה קרוב, את באה ותומכת ונותנת לה את הכל. גם לך מגיע לפעמים פסק זמן, מנוחה של יום או יותר. הרי את יודעת שאמא לא נטושה במדבר אלא נמצאת קרוב ומטופלת הייטב ע"י העובדת הזרה. התחושה הזו שזה לא בסדר, היא כאילו אנחנו מזריקים לעצמינו רעל.זה כן בסדר. זה בסדר גמור. ויותר מכך זו חובתינו ליקירה לנו ולעצמינו!!!! אחד הדברים שאני למדתי בזכות הפורום הנפלא הזה, ובעיקר בזכות דרורה ושיריוש זה להרגיש טוב ולנטרל את רגשי האשם האלה וליהנות מרגעי במנוחה האלה בלי ייסורי מצפון, בין אם זה ללכת למשחק כדורגל או סתם לשבת מול הים. קורנית יקרה, כשאמא שלי היתה מאושפזת חודשים בהרצפלד, בקיץ שעבר, הייתי שם יום יום מהבוקר ועד צאת הנשמה.... וכשאחותי היתה באה לתת לי יום חופשי הרגשתי רע לנוח והייתי באה לשם. עד שהבנתי שגם אם אמא כועסת לאן הלכתי וצועקת על אחותי אני זכאית לקצת מנוחה. אני מאחלת לך שהמצב של אמא שלך ישאר ללא שינוי וללא החמרה ושיהיו לך עוד הרבה פסקי זמן. זמן לעצמך.

 

[קורנית]

תודה, ענתי

את יודעת.... כשקראתי את מה שכתבת השבוע על עצמך, לבי ממש יצא אליך. דאגתי לך (לרגע, כי קראתי הכל בבת אחת) ושמחתי שהכל בסדר. לא הגבתי - אני מרגישה שלרוב אין לי באמת מה להוסיף, וסתם לכתוב מילות עידוד ריקות לא רוצה. אני מודה לך על המילים שלך, שבשום פנים ואופן אינן מילים ריקות, ומקווה בשבילך שגם אצלכן המצב ישאר סטאטי כמה שיותר. ואצלי - הכלבה שמלווה אותי כמעט 15 שנים קיבלה שבץ, או שהסרטן שגילו לה לפני כמה שנים התפשט למוח. אז בינתיים היא עוד איתי, בקושי הולכת, נופלת כל הזמן - יש לה ורטיגו - ומשתדלת מאד להיות כרגיל כך שיש לי שתיים כאלה עכשיו. אוף.