הו, תמימות מתוקה
כמה קל - ונוח - לחגוג את חגיגות הקורבן-הבלתי-נלאה, ולהיבהל כשמישהו מעז לערער על המעמד הזה. במקרה לגמרי התעלמתן מענין האמהות שלא מאפשרות לאב לראות את ילדיו או מגבילות אותו כרצונן, ומנצלות את קירבתן אליהם לטפטף הסתה באוזנם עד שגם הם לא רוצים לראות אותו. זה דבר שנוח לכן להתעלם ממנו, ואין לכן מושג מה עובר אב שנעשה לו העוול הזה, בחסות החוק. במקרה לגמרי התעלמתן מנשים המשתמשות בילדיהם כנשק נגד הגרוש שלהן וככלי ענישה, שלא לומר סחיטה, כדי לקבל בכוח הזרוע עוד ועוד. במקרה לגמרי התעלמתן מהנזק האכזר שגורמות אמהות כאלה לילדיהן, שגדלים בתוך סבך של רגשי אשם - בחחיכן, אל תעמידו פנים שלא מובן לכן. במקרה לגמרי התעלמתן מאותן נשים שכן חיות על חשבון דמי המזונות המוגדלים בלי פרופורציה שהצליח עורך דין ממולח עבורן, והן חיות חיי בטלה. ואם אינכן מכירות נשים כאלה, או מעמידות פנים שאינכן מכירות, אין זה אומר שהן אינן קיימות. כולנו ראינו כאן את ההתייחסויות המפורטות לאבות גרושים שמזניחים את ילדיהם - תופעה מתועבת לגמרי - ואף לא מילה אחת על נשים שעושות בהם שימוש מתועב לא פחות. אני לא מאחל לאף אחת מכן להיות במקום שנמצאתי בו, נסו רק לדמיין אותו. רק לרגע דמיינו אותו, את הכאב הבל-יתואר הזה. הצד שתיארתן קיים גם קיים - וגם הצד שמתואר בכתבה, ובעיקר הצד שאני תיארתי כאן, אז קצת איזון, בבקשה.
לא מעט נשים גרושות חד הוריות הכרתי בשנים האחרונות, חלקן אפילו דרך הפורום הזה. אף לא אחת מהנשים שפגשתי אני נהגה כמאמר מחבר המאמר הזה - "נישאה כדי להתגרש ולחיות על חשבון הגבר שנים רבות ללא תמורה".... מה דעתכם?