נכים-אנרכיה-ארכטינה
נ - נכים - אנרכיה - ארכנטינה מאת: יוסי עבאדי פורסם בתאריך: 05/02/02 שעה: 14:34 התמונות של המפגינים הנכים, הצרים על הכנסת ונועלים את שערי בית המחוקקים הישראלי, הן היומן של הסרט שבו המון משולהב הוציא כורסאות שפירק מהפרלמנט הארגנטיני, כדי לשרוף אותן ברחובות. ארגנטינה כבר היטיבה להדגים לנו "מה היה קורה אילו": תוכנית הדולריזציה, שרצה ליישם כאן שר האוצר ארידור ב-1983, נוסתה שם בעשור האחרון וכצפוי החריבה את הכלכלה המקומית. השלב הבא בהפגנות אצלנו, כאשר ה"פיגוע-מיקוח" של חסימת צמתים ושערים יהפוך לחסר ייחוד, יהיה התגברות האנרכיה, בדמות שריפת מכוניות וביזת חנויות בנוסח ארגנטינה. הנכים מלינים על אטימות הממשלה, ונדמה לי ש"הפוסל במומו פוסל"; מאבק הנכים בעיתוי הזה הוא אחת מההפגנות האטומות ביותר שידענו: אטימות א´: המדינה נמצאת באחת משעותיה הכלכליות הקשות ביותר. קיצוץ ענק של מיליארדי שקלים מחויב המציאות בתקציב המדינה, וזו רק ההתחלה כי ברור שההכנסות ממסים יצנחו בשנה הקרובה עוד מתחת לתחזיות הקודרות. זו שנת מיתון איומה, עשרות אלפי מפוטרים הולכים הביתה, האבטלה גואה לשיאים חדשים, עסקים נסגרים או שורדים בקושי. אך הנכים, שאך לפני שנה ומחצה סיימו מאבק מוצלח ביותר עם בייגה וברק, עומדים על שלהם. שוב הם יוצאים למלחמת קודש, ודורשים - אטומים למצב הסקטורים האחרים - הטבות שמשמעותן מיליארד שקל מצרורה הנקוב של הממשלה. מי אמור לשלם את זה בתקופה הקשה הזו? אטימות ב´: למה כל מי שיש לו דרישה כספית כלשהי מן המדינה חייב להשתמש באמצעי "פיגוע מיקוח"? לחסום צמתים וכבישים מרכזיים, ולקחת כבני ערובה נהגים שממהרים לילדים או לעבודה. כל מחאה פסיווית, מאוהל מחאה ועד שביתת רעב, היא לגיטימית, אבל למה להתעלל בעוברי אורח תמימים? המטרה מקדשת? זו אנרכיה שהולכת ומחריפה מהפגנה להפגנה. אטימות ג´: לכל המוני המזדהים עם מאבק הנכים: איפה אתם בחיי היומיום של הנכים? כמה מכם מתנדבים להסיע נכים, לעזור לילדיהם בשיעורי בית ולהם בעבודות בית חיוניות? כמה מתאמצים לקלוט אותם ולעזור להם בעבודה? האם הפתרון היחיד שעולה על דעת הציבור הישראלי למצוקה כלשהי הוא לגלגל אותה עלל אוצר המדינה, להמיר את החמלה לכסף ציבורי קל? אטימות ד´: הלב היהודי הרחום, שהוכיח את עצמו מהחנינה ליהושע בן ציון החולה ועד חוק דרעי, מייצר כעת הזדהות המונית עיוורת עם הנכים. איש לא מתווכח עם הרציונליות בדרישתם להשוות את התנאים של נכים שמסוגלים לעבוד ולהתפרנס בכבוד לתנאים של נכים קשים, ואיש לא מחשב את סכומי העתק הנובעים מהיענות לדרישה. נדמה שרק ה"פוגלים" ושר האוצר עוד מגוננים על כספי הציבור. כל השאר מקיימים כאן חגיגה של "חטוף ואכול"; המדינה הפכה לאסופה של סקטורים שמתחרים ביניהם מי ינגוס את הביס הגדול ביותר מהקופה הציבורית. כאילו אין מחר, כאילו המיזם הציוני היה כולו בעצם מגבית אחת גדולה והגיע הזמן לממש, לחלק ולסגור.
נ - נכים - אנרכיה - ארכנטינה מאת: יוסי עבאדי פורסם בתאריך: 05/02/02 שעה: 14:34 התמונות של המפגינים הנכים, הצרים על הכנסת ונועלים את שערי בית המחוקקים הישראלי, הן היומן של הסרט שבו המון משולהב הוציא כורסאות שפירק מהפרלמנט הארגנטיני, כדי לשרוף אותן ברחובות. ארגנטינה כבר היטיבה להדגים לנו "מה היה קורה אילו": תוכנית הדולריזציה, שרצה ליישם כאן שר האוצר ארידור ב-1983, נוסתה שם בעשור האחרון וכצפוי החריבה את הכלכלה המקומית. השלב הבא בהפגנות אצלנו, כאשר ה"פיגוע-מיקוח" של חסימת צמתים ושערים יהפוך לחסר ייחוד, יהיה התגברות האנרכיה, בדמות שריפת מכוניות וביזת חנויות בנוסח ארגנטינה. הנכים מלינים על אטימות הממשלה, ונדמה לי ש"הפוסל במומו פוסל"; מאבק הנכים בעיתוי הזה הוא אחת מההפגנות האטומות ביותר שידענו: אטימות א´: המדינה נמצאת באחת משעותיה הכלכליות הקשות ביותר. קיצוץ ענק של מיליארדי שקלים מחויב המציאות בתקציב המדינה, וזו רק ההתחלה כי ברור שההכנסות ממסים יצנחו בשנה הקרובה עוד מתחת לתחזיות הקודרות. זו שנת מיתון איומה, עשרות אלפי מפוטרים הולכים הביתה, האבטלה גואה לשיאים חדשים, עסקים נסגרים או שורדים בקושי. אך הנכים, שאך לפני שנה ומחצה סיימו מאבק מוצלח ביותר עם בייגה וברק, עומדים על שלהם. שוב הם יוצאים למלחמת קודש, ודורשים - אטומים למצב הסקטורים האחרים - הטבות שמשמעותן מיליארד שקל מצרורה הנקוב של הממשלה. מי אמור לשלם את זה בתקופה הקשה הזו? אטימות ב´: למה כל מי שיש לו דרישה כספית כלשהי מן המדינה חייב להשתמש באמצעי "פיגוע מיקוח"? לחסום צמתים וכבישים מרכזיים, ולקחת כבני ערובה נהגים שממהרים לילדים או לעבודה. כל מחאה פסיווית, מאוהל מחאה ועד שביתת רעב, היא לגיטימית, אבל למה להתעלל בעוברי אורח תמימים? המטרה מקדשת? זו אנרכיה שהולכת ומחריפה מהפגנה להפגנה. אטימות ג´: לכל המוני המזדהים עם מאבק הנכים: איפה אתם בחיי היומיום של הנכים? כמה מכם מתנדבים להסיע נכים, לעזור לילדיהם בשיעורי בית ולהם בעבודות בית חיוניות? כמה מתאמצים לקלוט אותם ולעזור להם בעבודה? האם הפתרון היחיד שעולה על דעת הציבור הישראלי למצוקה כלשהי הוא לגלגל אותה עלל אוצר המדינה, להמיר את החמלה לכסף ציבורי קל? אטימות ד´: הלב היהודי הרחום, שהוכיח את עצמו מהחנינה ליהושע בן ציון החולה ועד חוק דרעי, מייצר כעת הזדהות המונית עיוורת עם הנכים. איש לא מתווכח עם הרציונליות בדרישתם להשוות את התנאים של נכים שמסוגלים לעבוד ולהתפרנס בכבוד לתנאים של נכים קשים, ואיש לא מחשב את סכומי העתק הנובעים מהיענות לדרישה. נדמה שרק ה"פוגלים" ושר האוצר עוד מגוננים על כספי הציבור. כל השאר מקיימים כאן חגיגה של "חטוף ואכול"; המדינה הפכה לאסופה של סקטורים שמתחרים ביניהם מי ינגוס את הביס הגדול ביותר מהקופה הציבורית. כאילו אין מחר, כאילו המיזם הציוני היה כולו בעצם מגבית אחת גדולה והגיע הזמן לממש, לחלק ולסגור.