נכנסתי כעת לפורום

[ענן כבד]

נכנסתי כעת לפורום

רציתי לשתף . לא הצלחתי השנה להתמודד עם ליל הסדר הגעגועים היו קשים מדי . והדמעות זלגו בלי הרף . מראש החלטתי להתגבר ולא הצלחתי לעמוד בהבטחה של עצמי . . וכמו שדליה כתבה יש בי כעס עצום . החיים בגדו בשביל שנתבתי עבור בני .ואין לי הסבר מדוע כך קרה .

 

[אחשל]

../images/Emo201.gif

מותר להיות קצת יותר סלחנית וסבלנית כלפי עצמך. לפעמים אנחנו מציבים לנו מטרות רחוקות מדי, קשות מדי להשגה. לפעמים עדיף פשוט לעשות את הדרך בצעדים קטנים...

 

[eaz1514]

../images/Emo7.gif הצטערתי לקרוא אבל אחזור על מה שאחשל כתב

אל תקשי על עצמך עוד יותר, זה לא בשליטתך, כוונות לחוד ומציאות לחוד. את יודעת שאחרי הסערה תמיד זורחת השמש, גם כשהכל נראה שחור משחור מבצבצת לה איזה קרן אור שמחזקת אותנו ונותנת לנו כוחות להמשיך. את צריכה רק להסתכל סביב ולחפש אותה, את יודעת שהיא שם אבל לא מסוגלת לראות אותה מבעד לדמעות. בכל מקרה תמשיכי לשתף, להוציא החוצה את המועקה בשביל זה אנחנו כאן. אילנה, אמא של רונן

 

[kevant]

פסח

הנה עוד מעט יעבור לו חג החירות ואנו נהיה חופשיים מעול החג. זרם הדמעות לא יפסק. הגעגועים לא יתמו. יותר לנו רק להמשיך למחוט את האף, לנגב דימעה ולהמשיך למען הנותרים. אמר פעם אדם " זיכרונו של היקר לנו ישמר כל עוד אנו חיים. בלכתינו ילך עימנו גם זיכרו". חובק אני ממקומי אותך ומוחה דימעה מעיני. איתך kevant

 

[שרון123]

כמה טוב להיות אחרי החג

גם אני לגמרי סבלתי מהחג הזה, מקווה שעוד יבואו ימים אפשריים יותר לכולנו.

 

[yamkachol]

ענן כבד, מותר לך,

את בהתמודדות מאוד קשה של האובדן. זה כ"כ עצוב, קשה, איום ונורא - ואם את היית צריכה לבכות - זה טוב. זה טוב לשחרר את הכאב. זה מתאים לחוויה הנוראית איתה את מתמודדת. תוותרי לעצמך. אל תרשמי לעצמך - חוסר הצלחה. תרשי לעצמך לכאוב את הכאב הנוראי הזה. כן, חלק מההתמודדות עם האובדן היא העובדה שלא תמיד יש תשובה לשאלה "למה". יתכן וקבוצת תמיכה יכולה לעזור לך. כל טוב לך, והרבה שלוה ורוגע.

 

[ענן כבד]

תודה . האם תרצה /י

לספר על עצמך? מאיזה מקום את /ה מגיע/ה אלינו ?

 

[yamkachol]

כן, בשמחה (מהולה בעצב...),

התאלמנתי לפני כשנתיים וחצי. אשתי התאבדה, ונשארתי עם חמשת ילדינו - אז בני 8 עד 14 שנה. אחרי כשנה, השתתפתי בסדנא להתמודדות עם אובדן בן / בת זוג (באונ. חיפה), שעזרה לי מאוד לעזור לעצמי. ואני ממשיך ללמוד לחיות אחרת. לחיות בלי. כל טוב לך.

 

[ענן כבד]

חשבתי

מה לכתוב לך . מקרה האבדן שלכם ככול האסונות הטראגיים . מגיע משום מקום ,הולם , פוגע , הורס ומשאיר הלם ואין אונים טוב שהלכת ללמוד לחיות .לחיות אחרת . נכון מוטלת עליך אחריות לשלומך ולשלום ילדיך . ואני בטוחה שכך תעשה .תודה שהצלחת לשתף . אמא בלי בן .

 

[גילה40]

אני כועסת כבר שנתיים

בלי היכולת להוציא את הכעס \ אני מסתובבת עם תחושה חזקה מאוד שבא לי לצרוחעד לב השמים , הרצון קיים ואני צועקת צועקת אבל בשקט בלי שישמעו אותי , הכאב של אובדן עצום , אני איבדתי אח יקר לי מאוד במלחמת לבנון השניה , החיים מאז לא חזרו לעצמם , אבל על פניו חייבים להמישך הלאה כדי שהבת שלי לא תיראה אותי כל הזמן בוכה בעבודה שלא יראו אותי תמיד עצובה , צהורך להמשיך לחייך, להגיד שהכל בסדר כשהרצון היחיד שלי זה להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה \ לבכות עד שהכעס יעבור , לנער מישהו שם למעלה ולשאול אותו למה את אלי לקחו לנו ................... אין תשובות , אין מענה רק כאב כאב כאב , ואנחנו מתקרבים ליום העצמאות ולטכסי יום הזיכרון , אז לוח השנה שלי התחלף במקום להדגיש את יום העצמאות , אז מודגש אצלי טקס ערב יום הזיכרון ולמחרת טכס בית העלמים . אחלה חיים ...... גילה

 

[ניטרוי]

../images/Emo201.gif

 

[ענן כבד]

גילה 40 .את כול נימי

הכאב שלך אני מבינה אני מכירה רק בעוצמות של אמא שאבדה את בנה .