לייל סגולה
New member
נכנסתי לשם
יצאתי מתוך הדמות האוהבת וקראתי אותו כאילו הוא סתם אדם שכל אחד אחר קורא. הוא באמת סתם אדם. ממחזר את אהבתנו לבדוק אולי זה יעבוד גם עליה. בושה לו. דווקא לא כאב. למרות שאני אדם שקורא ומיד חייב להגיב. לא צריך לומר שם כלום. הורדתי מעליו את כל המעלות שהלבשתי עליו. זו אני. זו אני שרצתה לתת את הלב. זה היה באחריותי ובאחריותי בלבד. בתור אחת שחולה על ספורט אתגרי.הייתי חייבת ללכת עם זה עד הקצה . לצרוב בתוכי את החוויה האחת. שלעולם לא תישכח. שתיכנס בבוא הזמן אל מרתפי הזכרונות. שתהייה רק שלי. מי שממחזר מילים נהייה כבר סתם מן הסתם . אבל רחוק מהאמת. רחוק מהצהרותיו. רחוק מעצמו. נכנסתי לשם בזמן הכי טוב שאפשר. מהקרקעית... אמרתי לעצמי מה כבר נמוך מזה יכול להיות. וואללה. מה שקראתי שם. הכלום הגדול. עזר לי לעלות. אמרתי לעצמי: בשביל שני אלו הכנסת את עצמך למערבולת? והתשובה כרגיל של עצמי: לא. בשבילי. בשביל החוויה. בשביל האגו המתנפח שלי. בשביל בדיקת הגבולות הרגילה שבי. אז נרגעתי. לבינתיים. ולא אינני חולת נפש בהגדרה רפואית. סתם הפכתי את האהבה למחלת נפש קטנה. עכשיו תנו לטפס קצת במדרגות ........כשאגיע למעלה.......לא אצטרך יותר ידיים. ריגושים? ברור שכן. תמיד. אבל זה לא חייב להיות בחור. נכון? סקס הכי הכי הכי- מצאתי במאהבי הראשון. ויתרתי עליו. הבנתי את הקטע . אהבה הכי הכי הכי- חוויתי. אאוטש כיף אבל הכאב עז - עדיף להשאיר בשביל מי שחסר לו. משפחה, ילדים, הצלחה- כבר מזמן השגתי את הטופ. מה נשאר? הכל מתחיל להתייצב. עוד קצת ואמצא את העניין הבא. מאחלת לעצמי להישאר בסטיט אוף מינד הזה ודי כבר עם הרגש הבלתי נשלט. אפילו לי נמאס מהחולשה הזאת. מקווה שזהו. ימים יגידו.
יצאתי מתוך הדמות האוהבת וקראתי אותו כאילו הוא סתם אדם שכל אחד אחר קורא. הוא באמת סתם אדם. ממחזר את אהבתנו לבדוק אולי זה יעבוד גם עליה. בושה לו. דווקא לא כאב. למרות שאני אדם שקורא ומיד חייב להגיב. לא צריך לומר שם כלום. הורדתי מעליו את כל המעלות שהלבשתי עליו. זו אני. זו אני שרצתה לתת את הלב. זה היה באחריותי ובאחריותי בלבד. בתור אחת שחולה על ספורט אתגרי.הייתי חייבת ללכת עם זה עד הקצה . לצרוב בתוכי את החוויה האחת. שלעולם לא תישכח. שתיכנס בבוא הזמן אל מרתפי הזכרונות. שתהייה רק שלי. מי שממחזר מילים נהייה כבר סתם מן הסתם . אבל רחוק מהאמת. רחוק מהצהרותיו. רחוק מעצמו. נכנסתי לשם בזמן הכי טוב שאפשר. מהקרקעית... אמרתי לעצמי מה כבר נמוך מזה יכול להיות. וואללה. מה שקראתי שם. הכלום הגדול. עזר לי לעלות. אמרתי לעצמי: בשביל שני אלו הכנסת את עצמך למערבולת? והתשובה כרגיל של עצמי: לא. בשבילי. בשביל החוויה. בשביל האגו המתנפח שלי. בשביל בדיקת הגבולות הרגילה שבי. אז נרגעתי. לבינתיים. ולא אינני חולת נפש בהגדרה רפואית. סתם הפכתי את האהבה למחלת נפש קטנה. עכשיו תנו לטפס קצת במדרגות ........כשאגיע למעלה.......לא אצטרך יותר ידיים. ריגושים? ברור שכן. תמיד. אבל זה לא חייב להיות בחור. נכון? סקס הכי הכי הכי- מצאתי במאהבי הראשון. ויתרתי עליו. הבנתי את הקטע . אהבה הכי הכי הכי- חוויתי. אאוטש כיף אבל הכאב עז - עדיף להשאיר בשביל מי שחסר לו. משפחה, ילדים, הצלחה- כבר מזמן השגתי את הטופ. מה נשאר? הכל מתחיל להתייצב. עוד קצת ואמצא את העניין הבא. מאחלת לעצמי להישאר בסטיט אוף מינד הזה ודי כבר עם הרגש הבלתי נשלט. אפילו לי נמאס מהחולשה הזאת. מקווה שזהו. ימים יגידו.