נכתב בבסיס צבאי, לפני שהגיבוש נגמר.
לרגע אחד הייתי אפס, ומה יצא? שאני אפס. פרשתי "חתמתי וויתר" א נ י וויתרתי הגב, התירוץ שלי, היה כמו שהוא צריך להיות - בסדר. המוח, האמונה שלי, דפק אותי. מה אי אפשר לסמוך עליו?!?!?!?! לא יכול להיות!!!!!!! אז מה קרה שם? אני לא פורש שאני לא יחשוב על זה אני לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש אניייייייי הכוח הפיזי של כל אחד שונה מהכוח של השני. הכוח הפיזי לא שיחק שם!!! המוח שיחק, המוח הוא הקובע. באתי לשם בגישה דפוקה. הגישה א ש מ ה. זה מה קרה שם. אמרתי שאני במלא לא יוכל, אני שם רק בגלל שאין לי מה להפסיד. אוי כמה שטעיתי א ו י! אם הייתי עובד על עצמי קצת, מתכונן, מדבר קצת יותר אלי, חושב, משכנע את עצמי...הייתי יכול הייתי יכול הייתי יכול הייתי יכול הייתי יכול הייתי יכול הייתי יכול . . . או ו ו ו ו ו ו ו ף טוב, הייתי יכול, עשיתי טעות, אני אלך לטייל, אני מצטער, אבל כל זה לא יתקן את מה שקרה. חשוב ההמשך, העתיד. אז מה אני לומד מכאן? מהמקום הענק והירוק זית הזה? ששהייייתיייי יייייכווווול! רק שזה לא מלמד כלום. אממ...משהו אחר...OK, אז הכל במוח! זה מה למדתי? לא ידעתי את זה כבר מקודם? פשוט שחכתי, ועכשיו נזכרתי. היתכן?! תוך 3 חודשים אני ילבש עוד פעם מדים, רק שבעם הזו לא תיהיה לי את האופציה לפרוש לפרוש לפרוש. לא תיהיה ברירה. אני יהיה חייב. אני יודע שלאן שאני יגיע, אם זה יהיה נחל או גולני וואלי שירון אור תותחנים ומאיבי חיר מק ו...אני לא יודע מה... אני יודע שלאן שאני יגיע, אני יסתדר. לא משנה לאחר כמה זמן, כמה נפליות, אכזבות יהיו עליות, הצלחות. אני י ס ת ד ר. אני ימצא את הדרך להרגיש טוב, תיהיה חייבת להיות דרך כזו...ואני ימצא אותה אני ימצא אותה אני ימצא אותה אני ימצא אותה. בטוח. תרימו שקים השק שלך נפל?! מיד! רוצו! לא עמדתם בזמנים. אתם לא צוות! לא נוכל להתחיל את הגיבוש ככה. 20 שנית הייתם שם וכאן. עמדתם בזמנים? 15 שניות, זוז! מי מדד זמן? הייתם שם, הייתם כאן, הייתם שם והייתם כאן 30 שניות. זוזוווווווו הכל שטויות. שטויות! שהצליחו לעבוד עלי
ומה אגיד? התירוץ של הגב, היה יכול להיות טוב. אבל אני לא מתרץ. אני אגיד פשוט....פ...ר..ש.תי... פ ר ש ת יייייי למה מילה אחת יכולה להכאיב כל כך?! למה?! על המוח אני יכול לעבוד.....אני י כ ו ל.....כן! - מפקד נחמד פתח בשיחה אישית איתי. והוציא אותי מהבסיס בטענה שלא כדי לי לראות את החברה הכלים שסיימו את הגיבוש חוזרים. הם בטח חזרו עם גוף חום מאדמה, חול ובוץ מזעה או מדם. גוף שכואב, כאב שלא מרגישים, ו ח י ו ך. רוצה גם.
לרגע אחד הייתי אפס, ומה יצא? שאני אפס. פרשתי "חתמתי וויתר" א נ י וויתרתי הגב, התירוץ שלי, היה כמו שהוא צריך להיות - בסדר. המוח, האמונה שלי, דפק אותי. מה אי אפשר לסמוך עליו?!?!?!?! לא יכול להיות!!!!!!! אז מה קרה שם? אני לא פורש שאני לא יחשוב על זה אני לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש לא פורש אניייייייי הכוח הפיזי של כל אחד שונה מהכוח של השני. הכוח הפיזי לא שיחק שם!!! המוח שיחק, המוח הוא הקובע. באתי לשם בגישה דפוקה. הגישה א ש מ ה. זה מה קרה שם. אמרתי שאני במלא לא יוכל, אני שם רק בגלל שאין לי מה להפסיד. אוי כמה שטעיתי א ו י! אם הייתי עובד על עצמי קצת, מתכונן, מדבר קצת יותר אלי, חושב, משכנע את עצמי...הייתי יכול הייתי יכול הייתי יכול הייתי יכול הייתי יכול הייתי יכול הייתי יכול . . . או ו ו ו ו ו ו ו ף טוב, הייתי יכול, עשיתי טעות, אני אלך לטייל, אני מצטער, אבל כל זה לא יתקן את מה שקרה. חשוב ההמשך, העתיד. אז מה אני לומד מכאן? מהמקום הענק והירוק זית הזה? ששהייייתיייי יייייכווווול! רק שזה לא מלמד כלום. אממ...משהו אחר...OK, אז הכל במוח! זה מה למדתי? לא ידעתי את זה כבר מקודם? פשוט שחכתי, ועכשיו נזכרתי. היתכן?! תוך 3 חודשים אני ילבש עוד פעם מדים, רק שבעם הזו לא תיהיה לי את האופציה לפרוש לפרוש לפרוש. לא תיהיה ברירה. אני יהיה חייב. אני יודע שלאן שאני יגיע, אם זה יהיה נחל או גולני וואלי שירון אור תותחנים ומאיבי חיר מק ו...אני לא יודע מה... אני יודע שלאן שאני יגיע, אני יסתדר. לא משנה לאחר כמה זמן, כמה נפליות, אכזבות יהיו עליות, הצלחות. אני י ס ת ד ר. אני ימצא את הדרך להרגיש טוב, תיהיה חייבת להיות דרך כזו...ואני ימצא אותה אני ימצא אותה אני ימצא אותה אני ימצא אותה. בטוח. תרימו שקים השק שלך נפל?! מיד! רוצו! לא עמדתם בזמנים. אתם לא צוות! לא נוכל להתחיל את הגיבוש ככה. 20 שנית הייתם שם וכאן. עמדתם בזמנים? 15 שניות, זוז! מי מדד זמן? הייתם שם, הייתם כאן, הייתם שם והייתם כאן 30 שניות. זוזוווווווו הכל שטויות. שטויות! שהצליחו לעבוד עלי
ומה אגיד? התירוץ של הגב, היה יכול להיות טוב. אבל אני לא מתרץ. אני אגיד פשוט....פ...ר..ש.תי... פ ר ש ת יייייי למה מילה אחת יכולה להכאיב כל כך?! למה?! על המוח אני יכול לעבוד.....אני י כ ו ל.....כן! - מפקד נחמד פתח בשיחה אישית איתי. והוציא אותי מהבסיס בטענה שלא כדי לי לראות את החברה הכלים שסיימו את הגיבוש חוזרים. הם בטח חזרו עם גוף חום מאדמה, חול ובוץ מזעה או מדם. גוף שכואב, כאב שלא מרגישים, ו ח י ו ך. רוצה גם.