אני נלחמת לדבר אבל אני שותקת בכאב מביטה סביב מביטה ונחנקת אני נלחמת לדבר אבל אין קול מגרוני שוכחת לאט לאט שוכחת מי אני אני נלחמת לדבר אבל רק יורדות דמעות גם הן שותקות בתוך נפשי נבלעות כשאני חושבת על זה לא הייתי בכלל במלחמה אני דיברתי כל הזמן פשוט אף אחד לא שמע
לדעתי השיר נהדר. יש בו אומנם את המסגרת הזו שחוזרת על עצמה: 4 בתים של 4 שורות, וחרוז של שורה שניה ברביעית. אולם הרגש החזק, הצעקה העולה ממנו והפואנטה בסוף, פשוט נהדרים.