נמאס...האם חובה "לשחק"
היי חברה'. אני בת 29 רווקה מבית (יותר מדי) טוב. פילרטוטים ויזיזים זה לא הצד החזק שלי בחיים. אני אשרי יושבי ביתך ו"ממתינה" לדבר האמיתי ולרגשות האמיתיות במערכת שבינו לבינה. שבוע שעבר הייתי בחתונה של בת דודה והיה משו משו עד כדי עילפון. אחרי כמה שעות וכמה בקבוקי ייגר טובים. ומרגע כניסתי לאולם נתקלו עיני בצלם (החתיך ההורס) של האירוע. הרגשתי איך הוא שותה אותי במבטיו כ-ל הפאקינג ערב. אחרי חצות שרחבת ריקודים התרוקנה הרגשתי איך הוא מסתובב סביבי ומתפעל בריקודיי הנועזים והשכרון חושים שהציפו אותי. באלפית שניה, ובהסכמתי "חטף" אותי למטבח ומשך אותי פנימה פנימה ועוד פנימה והדביק אותי לקיר ולחש באוזני איך הטרפתי אותו כל הערב, איך הוא איבד את חושיו מלראות אותי. הרשתי לעצמי להיסחף עם הרגע והתמזמזנו קשות...ביותר. יום המחרת, בדיוק שבוע מהיום. ביליתי איתו את כל סופ"ש עד יום ראשון אחר"צ (הרגשתי, באשמתו איך הוא "נטרף" עליי). יותר מזה הסתבר שאנו מכירים (ולא אישית) מלפני 8 שנים, דבר שגרם לו עוד יותר לקפוץ עד הגג ולחזור. שנפרדו דרכנו באותו יום א' וכל אחד הלך לדרכו. לא יכלתי שלא להרגיש באקסטזה ואף להודות לאל ששלח לי בחור כזה "מכתוב" ושיש לנו מלאן מהעבר הרחוק (כולל חברים משותפים שהוא אירגן ערב פגישת מחזור והשוויץ בי לידם). מאז, חברים. אדון צלם שולח הודעות SMS יבשות להפליא והשיחות... בכלל מזכיר לי את הנגב! האינסטינקט שלי רוצה להעיף אותו כלא הופיע ולהמשיך בחיי השלווים ובאותה ציפיה לדבר האמיתי בלי כל המשחקים ובלי להתאפק ולבדוק את הטלפון שמא התקשר ולא ראיתי. נכון שזה לא זה ולא היה גם, נכון שהיה שם משחק של בחור "משופשף". נכון שאלה שעובדים באירועים אלו אנשים ציידים / דייגים אבל למה לעזזל כל התאטרון? למה לתת תחושה טובה? שהכל בסך הכל "בנדמה לי". אני באמת רוצה לדבר איתו בכנות ולמסור לו שאני לא בחורה שיש לי עוד 20 כמוהו ולא מזיז לי זנזן או לא זנזן. חבריי הקרובים...או יותר נכון חברתי הקרובה (ואף אימי שתחייה) המליצו לא להתנהג כמו "ילדה קטנה" ולשבור את הכלים אלה להנות מהרגע ולא להתייחס ברצינות אלה לעשות מה שטוב לי (והיה טוב איתו). אבל אני מרגישה שאני סתם בתוך משחק מעצבן ומעדיפה לדעת שאף אחד לא אמור להתקשר מאשר "לאכול את הלב". האם חובה לעבור את המשחקים האלו ? ובשביל מה זה טוב? האם כשהדבר האמיתי (באמת) יגיע זה יהיה בלי הגבלה ובולשיט? נכון שאני צריכה להגיד לו בפנים הכל ולקחת בחשבון שהוא יעלם...וטוב שכך או שמא... ל ז ר ו ם .....
מה יהיה הסוף עם הזרימות השטחיות והשקר הזה
כאילו את צריכה להכחיש שאת רוצה משהו אמיתי וטוב בכוונה רצינית. מה אתם אומרים / ממליצים אנשים ? תראו, יום שישי והוא לא יצר שום קשר. אולי חטף מישהי אחרת למטבח של האולם באירוע שהוא צילם אתמול. היו לי טובים ממנו בהרבה שעדפתי להעיף "מחיי" ולא לסבול את השקר והמשחק. בקיצ, מה (לעזזל) גברים רוצים ? שבת שלוש.
היי חברה'. אני בת 29 רווקה מבית (יותר מדי) טוב. פילרטוטים ויזיזים זה לא הצד החזק שלי בחיים. אני אשרי יושבי ביתך ו"ממתינה" לדבר האמיתי ולרגשות האמיתיות במערכת שבינו לבינה. שבוע שעבר הייתי בחתונה של בת דודה והיה משו משו עד כדי עילפון. אחרי כמה שעות וכמה בקבוקי ייגר טובים. ומרגע כניסתי לאולם נתקלו עיני בצלם (החתיך ההורס) של האירוע. הרגשתי איך הוא שותה אותי במבטיו כ-ל הפאקינג ערב. אחרי חצות שרחבת ריקודים התרוקנה הרגשתי איך הוא מסתובב סביבי ומתפעל בריקודיי הנועזים והשכרון חושים שהציפו אותי. באלפית שניה, ובהסכמתי "חטף" אותי למטבח ומשך אותי פנימה פנימה ועוד פנימה והדביק אותי לקיר ולחש באוזני איך הטרפתי אותו כל הערב, איך הוא איבד את חושיו מלראות אותי. הרשתי לעצמי להיסחף עם הרגע והתמזמזנו קשות...ביותר. יום המחרת, בדיוק שבוע מהיום. ביליתי איתו את כל סופ"ש עד יום ראשון אחר"צ (הרגשתי, באשמתו איך הוא "נטרף" עליי). יותר מזה הסתבר שאנו מכירים (ולא אישית) מלפני 8 שנים, דבר שגרם לו עוד יותר לקפוץ עד הגג ולחזור. שנפרדו דרכנו באותו יום א' וכל אחד הלך לדרכו. לא יכלתי שלא להרגיש באקסטזה ואף להודות לאל ששלח לי בחור כזה "מכתוב" ושיש לנו מלאן מהעבר הרחוק (כולל חברים משותפים שהוא אירגן ערב פגישת מחזור והשוויץ בי לידם). מאז, חברים. אדון צלם שולח הודעות SMS יבשות להפליא והשיחות... בכלל מזכיר לי את הנגב! האינסטינקט שלי רוצה להעיף אותו כלא הופיע ולהמשיך בחיי השלווים ובאותה ציפיה לדבר האמיתי בלי כל המשחקים ובלי להתאפק ולבדוק את הטלפון שמא התקשר ולא ראיתי. נכון שזה לא זה ולא היה גם, נכון שהיה שם משחק של בחור "משופשף". נכון שאלה שעובדים באירועים אלו אנשים ציידים / דייגים אבל למה לעזזל כל התאטרון? למה לתת תחושה טובה? שהכל בסך הכל "בנדמה לי". אני באמת רוצה לדבר איתו בכנות ולמסור לו שאני לא בחורה שיש לי עוד 20 כמוהו ולא מזיז לי זנזן או לא זנזן. חבריי הקרובים...או יותר נכון חברתי הקרובה (ואף אימי שתחייה) המליצו לא להתנהג כמו "ילדה קטנה" ולשבור את הכלים אלה להנות מהרגע ולא להתייחס ברצינות אלה לעשות מה שטוב לי (והיה טוב איתו). אבל אני מרגישה שאני סתם בתוך משחק מעצבן ומעדיפה לדעת שאף אחד לא אמור להתקשר מאשר "לאכול את הלב". האם חובה לעבור את המשחקים האלו ? ובשביל מה זה טוב? האם כשהדבר האמיתי (באמת) יגיע זה יהיה בלי הגבלה ובולשיט? נכון שאני צריכה להגיד לו בפנים הכל ולקחת בחשבון שהוא יעלם...וטוב שכך או שמא... ל ז ר ו ם .....
