נמאס כבר, שום דבר לא זז

[anonimee]

נמאס כבר, שום דבר לא זז

אני אתמצת בקצרה
כמו אנשים רבים חוויתי וסבלתי מהצקות בילדות ולא ידעתי איך להחזיר ולהתגונן..
מגיל 16-17 בערך הבנתי שאני לא רוצה כלום. והתחלתי להיות מנותק מהחיים.
חשבתי שגיוס ליחידה קרבית "ישנה" אותי מה שבסוף התברר כטעות מוחלטת. במהלך השירות בגיל 19.5 התפרצה אצלי תסמונת טוראט (המכה הכי כואבת והכאפה הגדולה של החיים שלי), מה שעוד יותר הרחיק אותי מאנשים וגרם לי עוד יותר לתעב ולשנוא את החיים שלי.
ניסיתי כבר כל מיני טיפולים שונים פסיכולוגים/תרופתיים בשביל לטפל בדכאון ובטיקים. לצערי, שום דבר לא הצליח באמת לעזור.
אז מה היום?
- אני לא מעוניין בזוגיות, אני בכלל לא רוצה לטוס לחו"ל, כמו שרוב החבר'ה רוצים. רוב הדברים שהחר'ה בגילי עושים לא מעניינים אותי ולא מדברים אליי.
-אני לא רוצה כלום וכמעט שום דבר לא מעניין אותי בחיים האלה, מאסתי כבר מלנסות דברים בכח; אני יכול עד מחר להרשם לכל מיני חוגים וכל מיני קורסים, אבל לבסוף אני תמיד יוצא בהרגשה שאני לא באמת רוצה את זה, ואני כופה את זה על עצמי בכח.
-אבדתי עניין גם בתחומי העניין שאיכשהו הצליחו לעניין אותי לתקופה מאוד מסויימת.
-אין לי יציבות תעסוקתית וגם לא עבר תעסוקתי אין לי נסיון תעסוקתי כמעט בשום תחום שהוא.
- אני עדיין מנסה לעשות כל מיני שינויים אך ללא הצלחה; הכל יריה באוויר.
- מצד אחד אני מאוד בודד ומצד שני אני מעדיף להיות לבד ולא לראות אנשים.
אולי לא ניסיתי מספיק אבל ניסיתי הרבה. מה הטעם אם שום דבר בחיים האלה לא מעניין אותך ואין לך סיפוק משום דבר? מה הטעם עם הטיפולים לא עוזרים לך? מה הטעם אם אתה לא מרגיש שייך לשום מקום?
נמאס לי כבר, לא רוצה כלום. נמאס לי לעשות דברים בכח ובחוסר חשק רק בגלל שאולי יקרה משהו בהמשך ויפתח איזה צינור...

 

[נסחפת עם הגלים]

היי אנונימי

נשמע שמעבר לבעיית הטורט אתה מצוי בשלב בחיים שלך שבו אתה מבולבל, לא יודע לאן לפנות.

אני חושבת שקודם כל כדאי לך לחשוב עם עצמך מה באמת מרגש אותך, מה אתה אוהב לעשות? או מה אהבת לעשות פעם לפני הדיכאון. (דיכאון גורם לאנהדוניה, זה אומר שאנחנו כבר לא נהנים מדברים שבעבר גרמו לנו אושר). אני חושבת שזו נקודת פתיחה טובה.

דבר שני זה לטפל בדיכאון, כי זה החסם הכי גדול לכל יוזמה. לך לפסיכיאטר וספר לו את כל מה שעובר עליך ואת כל התסמינים כדי שיאבחן אותך נכונה וייתן לך תרופה שמתאימה למצב שלך. אל תתייאש אם בתחילה לא קולעים בתרופה, פסיכיאטריה זה ניסוי וטעייה וצריך קצת סבלנות.

ולבסוף הייתי רוצה לומר לך בנימה אישית, שתנסה להימנע מהשוואה מתמדת למה צריך, נכון וראוי לעשות בשלב הזה של החיים שלך. אני מאמינה שאם תלך עם הלב ותעשה מה שאתה אוהב ומה שמושך אותך, אתה תצליח. לך עם מה שבא לך בלי לעשות חשבון לנורמות מקובעות.

 

[anonimee]

היי

אני מעין נון-קונפורמיסט. דווקא לא עושה את מה שרוב האנשים עושים או מחפשים.
אני לא יכול כרגע ללכת עם הלב, כי בשלב הזה של החיים אני לא באמת רוצה או מעונין במשהו.
תרופות זה נושא מאוד בעייתי:
ניסיתי לוסטרל לתקופה מסויימת היא עזרה לכמה חודשים והפסיקה לעזור. ניסיון להגדיל את המינון הגביר בצורה משמעותית את הטיקים כך שהתרופה לבסוף לא התאימה לי.
כל תרופה שאני לוקח מביאה איתה תופעות לוואי לא נעימות.
חוץ מזה שהתרופות יכולות לשמש רק כמקל עזר; להמתיק קצת את הדכאון.
הן לא מה שיגרום לי לרצות דברים שזו הבעיה העיקרית שלי.
בינתיים אני מנסה לוותר על הטיפול התרופתי בדכאון וללכת יותר על גישה אלטרנטיבית. (עיסוק בספורט, תזונה בריאה וכד').

 

[נסחפת עם הגלים]

אוקיי, הגיוני.

מה עם טיפול פסיכולוגי? זה גם יכול לעזור מאוד.

הייתי מציעה לך גם ללכת לאבחון תעסוקתי או לפסיכולוג תעסוקתי, שיייעץ לך באמת מה מתאים לך ולאיזה כיוון כדאי לך ללכת.

אתה יכול לנסות בינתיים תזונה בריאה, תעשה גם בדיקות דם לוודא שאין לך חוסרים שאולי תורמים לדיכאון. במידת הצורך תיקח אומגה 3 שיעילה נגד דיכאון. מזון עשיר בטריפטופן ופעילות גופנית זה מעולה. ואני חושבת שגם שיחות עם מטפל יוכלו לעזור לך מאוד.

 

[היי48]

אולי גם לנסות את בית אקשטיין

אני מכירה מקרה למשל של מישהי עם הפרעת חרדה שהם עזרו לה למצוא עבודה. להלן הלינק לאתר שלהם:

http://www.b-e.org.il/

בהצלחה!

 

[anonimee]

אני התחלתי טיפול פסיכולוגי

לפני כחודש. ספקן מאוד בקשר לזה אבל מנסה לתת לזה את הצ'אנס ולא לפסול ישר, כבר הייתי בכמה טיפולים והם לא הצליחו ממש לעזור לי. בכל מקרה, זה גם מקל עזר ולא מה שיפתור לי את הבעיות בחיים. בדיקות דם כבר עשיתי שהתלוננתי על תשישות ועייפות פיזית, לטענת הרופא הם היו בסדר גמור.
משהו מקולקל מבפנים שאוטם אותי ולא מאפשר לי להנות ולהרגיש את החיים.
רק מתי שאני אשחרר את החסימה הזו אני אצליח לחזור לחיים נורמטיבים.

 

[נסחפת עם הגלים]

מאוד מזדהה עם מה שאתה אומר

תן צ'אנס לטיפול הפסיכולוגי. גם פה זה עניין של ניסיון והרבה מזל וכימיה טובה עם המטפל יכולה לעשות את ההבדל בין טיפול טוב ולא טוב...

אם התחושות האלה ממשיכות ואף מחמירות אני הייתי שוקלת שוב את הרעיון של טיפול תרופתי. אולי ממשפחה אחרת של תרופות. בנוסף אולי לשקול ECT עם הפסיכיאטר, או טיפול חדשני לדיכאון לאנשים שלא יכולים לקחת או לא מגיבים לטיפול תרופתי שנקרא TMS.

תוכל לקרוא על זה קצת בקישור הזה: http://hospitals.clalit.co.il/hospi...rvices/DeepTMSUnit/Pages/DeepTMSUnitPage.aspx

כמובן שאתה חייב להתייעץ ולעשות הכל בשיתוף של פסיכיאטר מוסמך.

 

[anonimee]

תודה.

אני לא סתם אומר שניסיתי כבר הרבה טיפולים.
ECT לא עשיתי (אני חושב שזה טיפול לא סימפטי במיוחד)
אבל Dtms כן (בשביל הטוראט ולצערי גם זה לא עזר - לא לטוראט ולא לדכאון) 19 ימים ברצף בשלוותא.
אני לא שולל על הסף טיפול תרופתי לדכאון אבל אני מעדיף להמנע. כרגע אני לוקח טיפול תרופתי, בשביל לנסות להקל את התסמינים של הטוראט.

 

[נסחפת עם הגלים]

וואלה.

אתה באמת במצב מורכב

תנסה באמת לתת זמן לטיפול כמו שליידי אמרה. תאכל נכון ותתאמן. ואתה תמיד יכול לבוא אלינו כשקשה

 

[Lady Stark]

הי אנונימי

תן זמן לטיפול. במיוחד כשהבעיות מצטברות צריך לקחת בחשבון שלוקח זמן עד שהטיפול מתחיל להשפיע.
נראה לי ממה שסיפרת על עצמך שיש לך מוטיבציה להרגיש טוב יותר ואתה עושה את כל הצעדים הנכונים.
נשמח אם תחזור אלינו.

 

[anonimee]

תודה.

כן, הבעיה אצלי שאני מחפש פתרון מהיר לכל בעיה.

 

[Lady Stark]

בעיה מוכרת

של אנשים עם טוראט, חרדה או OCD היא שיש להם תחושת דחיפות חזקה מאוד וחוסר סבלנות. יכול להיות שאם תעבוד על חוסר הסבלנות הכללי זה אפילו יצליח להשפיע לטובה על הטוראט.
תרגיש טוב!

 

[anonimee]

תראי,

אני המתנתי בסבלנות כבר שנים. ומתי שלא מצליחים ונכשלים כל פעם מחדש כבר מאבדים את הסבלנות...
תודה.

 

[Lady Stark]

אתה צודק

קשה מאוד להילחם ואז לא לראות תוצאות וההרגשה שלך מוצדקת לגמרי ומובנת כל כך. ההבחנה שעשיתי היא כללית יותר.

 

[obelina]

אתה יודע יש טיפול לטיקים: