ואת חושבת שלא חשבתי על זה?...
במיוחד אחרי הפצוע האנגלי?.... הגעתי למסקנה שיש את סימפטום המרפאה. וכבר דיברתי איתך על זה. אם נצליח לרפא אותם, אולי נצליח לרפא אותנו. אולי זה קשור להשלכה על קשר אב-בת, אם נלך לפרויד... ואולי בכלל יחסי הורים/ילד ... שאולי היה שלב של התהפכות יוצרות, שהילד היה צריל לטפל, או שכך קיבל תשומת לב וזה נתקע, כמנגנון. מעבר לזה שזה נותן לך לגיטימציה להסתכל על האחר, לא להסתכל על עצמך. להסתפק במועט, אולי כי לא מגיע לך?.... שרק אם תהיה ילדה טובה, ותרפאי... רק אז מגיע לך שיאהבו אותך?.... אני יכולה ללכת עם זה רחוק, האמת... כבר הלכתי. בכל מקרה. אני, מה שכן, הבנתי יופי, אולילא למה אני הולכת על זה, אבל הבנתי מה יכול להיות איתי עם אני אמשיך ללכת על זה. והגעתי למסקנה שאני חשובה יותר ושמגיע לי טוב. ו... לסיכום... ולגבי האיפה הם... if you built it they will come