נמאס לי כבר!!!!!!

[adam65]

הי ילד,

אני אבקש ממך רק דבר קטן, תנסה לשים את עצמך המקום אמא של ליהי. ועכשיו בכנות, היית מוותר על הבת שלך ("שם עצמך בצד") רק משום שנראה לך שהקשר שלה עם אמא שלה הוא טוב? אין שום משמעות ל"מה עושה לי טוב", והכעס שלי הוא לא מתוך בחירה (אני לא ממש נהנה מזה...) אבל כשאני בוחן את התנהגות האם במקרה הזה, אני מגלה שלליהי נגרם עוול גדול ללא שום סיבה, וזה הדבר שמקומם אותי.

 

[adam65]

והכי חשוב...

מה תגובתה של ליהי. אנחנו משוחחים עליה ועל מה היא צריכה או לא צריכה לעשות, מעלים השערות לגבי מי מרגיש מה. ליהי, אנא, האירי את דרכנו.

 

[lihi2k]

נמאס לי כבר!!!!!!

ביום חמישי הייתי אמורה ללכת לאמא שלי (למי שלא זוכר: ההורים שלי גרושים ואני גרה עם אבא שלי..), היא התקשרה אליי ואמרה לי שהיא הולכת ליום הולדת שלי הבת של חברה שלה ושאני יבוא איתה...אמרתי לה שלא נעים לי לבוא כי אני לא מכירה את החברה שלה....היא אמרה לי בסדר ושאני יבוא אליה ביום שבת....היא אמרה לי שהיא תתקשר אליי ביום שישי והיא עד עכשיו לא התקשרה, פעם אחרונה שזה קרה (שהיא לא התקשרה), אז הקשר בינינו נותק לשנתיים וחצי, אני עכשיו מפחדת שזה יקרה עוד פעם... אתם בטח שואלים למה אני לא מתקשרת אליה?: בכל פעם שאני מתקשרת אליה אז בעלה עונה לי..ואני לא כל כך אוהבת אותו, אז אמרתי לאמא שלי שלא נעים לי להתקשר וניא אמרה לי שמעכשיו היא תתקשר אלי.. יותר אני לא סומכת על אמא שלי!!!!! א-ב-א י-ש ר-ק א-ח-ד!!!!!!

 

[ש ק ד ב ת]

מתוקה

יש תקופות שקשה מאוד איתה...מריבות...לחצים...הסתרה מפניה...גלויים של דברים שאין אנו רוצים שתדע... המון פעמים נדמה לנו כאילו אמא לא מבינה ולא תבין לעולם... אנו מרגישים צורך להילחם בה...בכל מה שתאמר או תדרוש...בכל מה שהיא מייצגת. נדמה כאילו היא נגדנו...כאילו המלחמה היא נגדה והיא האויב העיקרי העומד ממול. נגדה מתווכים...איתה רבים...בגללה בוכים...בה מורדים...ממנה מסתירים. קל מאוד לשכוח כי האויב האמיתי שלנו הוא אנחנו ומה שאנו רוצים לעשות לעצמנו... כאלו הם ההורים(בייחוד אמא)...תמיד חרדה ותמיד דואגת...תמיד רוצים שיהיה לנו הכי טוב שרק אפשר גם אם אנו איננו רוצים בכך ועושים הכל כדי שזה לא יקרה. ולה? קשה לה לראות ולקבל זאת בשקט...מבלי להעיר ולנסות בכל הכוח לשנות. אבל יחד עם זאת צריך לזכור מה עומד מאחורי הדאגה שלה. היא מפחדת עלינו...מפחדת נורא. היא מהווה את הצד היחיד...הגורם היחידי היציב מולנו, נגדנו, אך בעצם - איתנו. וגם אם לפעמים היא מתנהגת בצורה הנראית לנו כחסרת היגיון...בלתי מובנת ואיתה אין אנו יכולים להסכים - אנו צריכים לזכור מה עומד מאחוריה. ויותר נכון - מי עומד מאחוריה. לא אויב שנוא ונתעב...לא רשע קר מזג ואכזר... אמא. שלנו. שאוהבת אותנו למרות ועל אף ובגלל מה ומי שאנחנו. ושאנו יקרים לה כל כך עד כדי כך שהיא מוכנה להתעמת איתנו ולריב ולצעוק...רק כדי שלנו יהיה טוב מתישהו. ואם הדרך לא מקובלת עלינו - אפשר לדבר איתה. היא לא מדברת בשפה זרה ובלתי מובנת. ולרוב היא גם מוכנה להקשיב ולנסות להבין...אם רק נסכים לנסות להסביר ולשתף. רק צריך לנסות...ולא לשכוח מה עומד מאחורי דבריהם...דאגה ואהבה ללא תנאי וללא סוף. ולפעמים היא אפילו תצא במלחמה נגד כל העולם רק למעננו ולטובתנו והתחלת כבר בכתיבה על קצת,על רגשות,על קשיים. לכל אחר יש את הקושי שלו.יש כאלה שנפלו עליהם אסונות כבדים יותר ויש כאלה שפחות.תלוי איך מתמודדים איתם.ונזק עצמי לא יעזור. מצב זה גורם לך להיות יותר מבולבלת...... אז אולי בשביל לפתור את כל התסבוכת הזו תתחילי מהקל אל הכבד?קודם לשמור על עצמך ,לשבת עם עצמך ולחשוב על הכל,מה את רוצה,מה את רוצה צמעמך,מה את רוצה מאחרים ,.ואז גם הראש יהיה פנוי יותר להתמודד עם כל הקשיים האחרים.אבל לחבר את שני הדברים ביחד לא יועיל לשומדבר,ובטח לא יפתור את הבעיה. מקווה שעזרתי במשהו. בכל מקרה,אני לא רוצה לפגוע...אבל לדעתי את צריכה קודם כל לשמור על עצמך אחרת הכל יהיה קשה יותר.. כל הזמן אנחנו נופלים וקמים.. עד שיודעים לזהות רגע לפני הנפילה... הביטי סביבך.. כולך מוקפת אהבה.. כולם מנסים לגעת, להרגיש, להתקרב.. את בורחת..בורחת מכולם, בורחת לעצמך. הניחי מעט לנפשך, תני לה לשבוע.. תני לה רגע אחד של שלווה, אולי אז..בשקט..אולי אז, יבוא לך האושר. יבוא לך השקט שאת כ"כ מייחלת לו אני ממש רוצה שתדעי, שאני מנסה להבין אותך או יותר מדויק, אני מבינה אותך כלכך, אולי יותר מדיי... אך מהצד השני.. |*

 

[adam65]

שקד וילד, נראה לי שפספתם ובגדול...

אתם מנסים להפיל אחריות על ליהי? ליהי צריכה להבין???? תנסו לעשות חשבון קטן, היום ליהי בת 13 (בערך) היא נמצאת כרגע ב"קשר" עם אמא שלה, אחרי שנתיים וחצי שאמא שלה אפילו לא התקשרה... בת כמה היתה ליהי כשאמא שלה החליטה שלא ממש מעניין אותה לשמוע מה קורה עם הבת שלה? ליהי לא צריכה "להבין" את אמא שלה או את המניעים שלה, אין מניעים שמצדיקים סוג כזה של התנהגות של אמא או אבא. האחריות כולה נופלת על אמא של ליהי, לקבוע מועד להתקשרות או פגישה ולהתעלם, זה סוג של זלזול בזמן ובחשיבות של הצד השני (ולא חשוב אם מדובר במשפחה, חברים או עמיתים לעבודה). זה מצביע על אגואיסטיות ברמה הסטרית וחוסר רגישות מדהימה. אני מצטער אם אני נשמע כעוס, אבל כשאני חושב על זה, זה באמת מרגיז אותי. אין ילד בעולם שמגיע לו יחס כזה, פשוט אין!!!

 

[ש ק ד ב ת]

אחת מהקולגות חולקת במקצת

מסכימה עם כל מילה שלך,שהאחריות היא של האמא הדאגה היא של האמא האכפתיות היא של האימא הפגישה והקשר צריכים להיות יזומים על -ידה. כל זה ידוע מראש,היא האמא וליהי אחרי הכל הילדה. אך בוא נשים לרגע בצד את מה שצריך להיותונהייה ריאליסטים קצת. אני לא יודעת מה גרם להם לחזור ולחדש את הקשר,אך כפי שזה נראה גם כיום-עם זה היה תלוי אך ורק באמא שלה,בדאגה ובאכפתיוית שלה-הקשר לא היה מתחדש. ולעיתים, צריך לקחת יוזמה ולהעיר אי שם את ההורה,להגיד לו,לדבר איתו על זה,בתקווה שיתכן איזה שינוי. אני לא אומרת שזה המצב האידיאלי.. המצב הנכון הוא שההורים דואגים לילדים שלהם,הם ההורים שלנו-אנחנו רק ילדים,והם ה-בוגרים,אך כמו שלא פעם אמרנו,העובדה שהם בוגרים בגיל לאוו דווקא מעידה על בגרות נפשית. לכן,השארות במצב של "האחריות כולה נופלת על אמא של ליהי, לדעתי תביא רק לכאב וסבל מצד ליהי,ולניתוק שיקרה אם לא בתקופה הקרובה,אז במועד מועד. בזמן שאני כותבת מילים אלו,עולה לי מחשבה כי אולי אמא של ליהי(בגלל העובדה שהיא לא מגדלת את ליהי ולא איתה 24/7),אולי היא פתחה דף חדש בחייה,וההזנחה של דאגה וגידול ליהי ניכרת כעת. ומצד שני,לא מודעת לחשיבות שליהי רואה לקשר בינהם. לא רואה,לא יודעת,לא מודעת,לא חושבת. שום דבר לא יצדיק את חוסר ההבנה שלה,את חוסר הדאגה שלה כלפי ליהי,את הזלזול,ואת אי לקיחת האחריות הזו. אך עם זאת לעיתים צריכים לשנות ולסטות מעט מהמקובל בתקווה שזה ישנה משהו. ועם לא,אולי אכן עדיף בניתוק הקשר!

שקד

 

[adam65]

כל מה שכתבת הוא נכון, אבל...

הייתי מקבל כל מילה שכתבת ואפילו מחזק את הדברים אילו ליהי היתה נניח בת 17. את עושה נכון,בזה שאת מעמידה את עצמך במצבה של ליהי, ומנסה לשער איך את היית מגיבה למצב הנ"ל אילו היית נמצאת בו. אבל, תנסי לעשות זאת שוב, אלא שהפעם תהיי בת 10... אין, בכל הדברים שכתבתי עד עכשיו, המלצה לנתק את הקשר מאמא, זאת ממש לא הכונה. אני מאמין שהקשר הזה הוא חשוב (חשוב מאוד אפילו), אבל יש לי הרבה מאוד ביקורת על התנהגותה של אמא של ליהי בכל הסיפור הזה, בעיקר משום שהיא צריכה לדעת מה החשיבות של הקשר הזה (גם היא היתה פעם ילדה...). ככה פשוט לא מתנהגים!!!