נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי

[gothica666]

נמאס לי נמאס לי נמאס לי נמאס לי

אני כבר 7 חודשים בצבא וכבר נמאס לי... כשהתגייסתי הייתי כל הזמן בדכאון ורק בכיתי , קצת אחרי שהטירונות התחילה זה קצת נרגע ואפילו התחלתי להנות בטירונות (אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל באמת נהניתי בטירונות). אחרי הטיקונות הוצבתי בבסיס פתוח שאמור להיות יחסית קרוב לביתי אבל הוא לא ממש קרוב כמו שציפיתי (מרחק של כ 3 וחצי שעות נסיעה). הגעתי לבסיס על תקן פקידה וזה באמת מה שהייתי עד לפני כחודשיים , עקב חוסר בכ"א בבסיס בו אני משרתת התליתו "להעביר" אותי תפקיד .... התפקיד החדש זה תפקיד עם הרבה יותר אחריות (ועל זה אני דווקא שמחה כי ככה אני לא צריכה להתחבר עם כל האנשים שיש בבסיס שלי שאני לא ממש מתה עליהם). עקב קבלת התפקיד החדש הזה השעות שלי בבסיס התארכו בהרבה ואני כמעט ולא בבית כי יש לי גם שמירות וזה מגיע גם לשבועות שלמים שאני לא חוזרת הביתה כמו בבסיס סגור... המצב שלי בבית על הפנים וניסיתי לדבר עם המפקדים כדי שאולי ינסו להבין אותי וללכת לקראתי , הסברתי להם מה קורה אצלי בבית ואיך אני מרגישה בקשר לתפקיד (שבסך הכל מעניין אותי) והם הבטיחו שהם ינסו להתחשב ואולי אפילו להביא מישהו שיעזור לי... למחרת אותה השיחה המפקדים קראו לי למשרד והחליטו להפיל עלי כפול עבודה ממה שהייתה לי (יותר תחומי אחריות) שגם איתה נלחמתי כדי לעמוד בקצב... הגעתי למצב שאני מגיעה הביתה ב 12 בלילה וקמה ב 5 בבוקר ואני כבר לא יכולה.. ניסיתי להגיש טופס 55 אבל המפקד התעלם ממנו לחלוטין... ניסיתי ללכת למשקית ת"ש אבל גם היא לא ממש עזרה לי... כל כך נמאס לי מהבסיס הזה... מהאנשים שם.. מהכל... אני חושבת כבר על להיות עריקה.. אולי רק ככה הם יבינו עד כמה רע לי.. אני מדברת ומדברת , בוכה ובוכה אבל נופלת על אוזניים אטומות.. אניחסרת יכולת להתמודד עם כל זה... ואני מרגישה שאני עומדת להתמוטט כל רגע גם פיזית וגם נפשית.. כמה סבל יכול בן אדם לסבול..

 

[kaban]

מצוקה

ממה שאת כותבת אני מתרשם כי את נמצאת המצוקה שלא רק זוכה למענה ולרגישות מצד המפקדים אני מרגיש כי יש אטימות מסויימת למה שאת מעלה בפניהם ומצב של קושי רב מבחינתך להמשיך בלחץ הנוכחי. את מציעה לברוח - הגם שלכאורה זה פתרון זה יעזור לימים ספורים אבל האם את רואה את עצמך משלמת את המחיר על כך? אני מציע לך לבדוק היכן את עוד יכולה לבקש עזרה, האם ניסית את מפקד היחידה? וכן - יש גורם נוסף, את בהחלט יכולה ללכת להתייעץ עם הקבן המטפל ביחידה, לא בהכרח כדי לקבל פרופיל או משהו פיזי, קודם כל על מנת להתייעץ, לבדוק אולי יוכל הוא לעזור הן באוזן קשבת, בעצה או שתיים ואולי בעבודת תיווך מול המפקדים כדי שתוכלי להמשיך בתפקידם עם לחץ מועט חשוב להדגיש כי עיקר תפקידו של הקבן זה לעזור ולטפל ולא בהכרח להוריד פרופיל, כל עוד לא מורד פרופיל אין כל השפעה על השירות או על האזרחות ואני מציע לך לחשוב על כך

 

[gothica666]

KABAN

האמת שבכמה דברים שכתבת ... 1. אטימות בבסיס בו אני נמצאת לא חסרה וזה מה שמעצבן אותי במקום הזה - בכדי שיבחינו בכמה רע לך אתה צריך לבכות ולעשות בלאגן ואולי בגלל זה כבר לא איכפת לי ואני מוכנה להיות עריקה ולשלם גם את המחיר על זה.. 2. מפקד היחידה הוא אכן זה שלא ממש התייחס אלי (הגשתילו את הטופס 55 , בכיתי לו , הוא הסתכל עלי ואמר משהו בגנון : "טוב נראה מה אני יוכל לעשות אבל לא עכשיו כי אני עסוק" , זה היה לפני כחודשיים וכמובן כלום לא השתנה אלא נהיה יותר גרוע כי כל הזמן מוסיפים לי מטלות כי הם "סומכים עלי" (כמו שהם אומרים). 3. בקשר לקב"ן - אני יודעת שאני לא אלך כי גם בקשר לזה הם עושים לי בעיות , כבר לקחתי המלצה מהרופא יחידה לקב"ן , הבאתי למפקד שלי שימלא את זה ואז אותו סיפור כמו עם הטופס 55 התאלמות מוחלטת!!!!!!! וחוץ מזה אין לננו קב"ן ביחידה , ככה שזה אומר שכל פעם אני אצטרך לרוץ לתל השומר.. וגם אני יודעת מה המפקדים אצלנו חושבים על "קבניסטים" (שזה בערך כל הבסיס). ובגלל הדעות האלו היחס כלפיהם לא הכי טוב ככה שאני ממש לא רוצה להרע את מצבי בבסיס... (אנימקווה שהוא לא יוכל להיות יותר גרוע). אמרת שק"בן לאו דווקא מוריד פרופיל אבל מהניסיון שלי עם הק"בנים זה לא נראה כל כך נכון - כי בצו הראשון שלי דבר ראשון ששלחו אותי לעשות זה היה שיחה עם הק"בן , נכון לא התגייסתי מורעלת לחלוטין אבל מצד שני בשיחה עם הק"בן גם לא ניסיתי להוציא את עצמי מטורפת, הייתי פשוט עצמי.. ובכל זאת הוא הוריד לי פרופיל... מה הקטע עם זה? אני כותבת וזה אולי נשמע כאילו יש לי קצת תקווה אבל הכל סתם מסיכה שלמדתי לשים בצבא... אני סובלת בצורה שאי אפשר לתאר אבל מסתירה את זה טוב וכשלפעמים המסיכה יורדת לרגע קצר ואני פורצת בבכי בלתי נשלט יש מסתכלים עלי ומנסים להבין עם זאת הצגה... אבל מה שהם לא מבינים זה שזה לא.. אני נופלת על אוזניים אטומות... אני חושבת על זה שמחר צריך לחזור לבסיס ובא לי פשוט ללכת לישון היום בערב בלי לקום...

 

[סהר-תמיכה]

יקרה...

מאד קשה לקרוא את הדברים שלך... זה נראה שאת באמת נמצאת בסביבה של אטומים... יש אמנם בסיסים בצה"ל שזה כך. יש אמנם מפקדים שהם כאלו. לשמחתנו הם במיעוט, אבל הם קיימים וגורמים סבל רב. אנחנו מבינים את הסבל שלך, את המצוקה. בכל מקרה, נראה לנו שוויתור יביא רק למצב רע יותר. יש מוצא, מוכרח להיות מוצא! אולי תנסי לדבר שוב עם הרופא? אולי "איום" בפניה לנציב קבילות חיילים יביא שינוי בעמדת המפקד שלך? נקווה שמשהו יזוז שם, אצל האטומים האלו... אנא, שמרי איתנו על קשר. ספרי לנו מה קורה...

 

[kaban]

חבל שכך

קשה לי לקרוא את מה שאת כותבת היות ובשירותי ניסיתי תמיד להלחם באטימות של מפקדים ואני חייב לציין כי לא נתקלתי בהרבה כאלה, אולי גם כי אבדתי בעיקר עם יחידות לוחמות. אני חושב כי אם כל פניותייך זוכות לאטימות כה רבה, בעיקר אם יש לך הפנייה לקבן ומפקדייך אינם מאפשרים לך - עלייך לפנות לנציב קבילות חיילים - לא לאיים בכך פשוט לפנות אני מרגיש כי מענה למצוקותייך חייב להיות ולא יתכן כי הדברים ישארו כמו שהם לגבי ניסיונך עם קבן - איני יודע מה היה בלשכת גיוס אבל חשוב שתדעי כי המצב שונה ביחידות או במרפאות היות ולשכת גיוס דומה לתעשייה בה עוברים אנשים רבים כל יום וההחלטות צריכות להיות מהירות, אני חושב שאת חייבת לנסות מה גם שבמרפאה לא יורידו לך סתם פרופיל, זו דעתי אך היוזמות לכל אלו תריכות להיות שלך ואם מפקדייך אינם שולחים אותך אולי אפילו כדאי שתגשי לרופא שיציין שזה דחוף ואז את לא צריכה אותם, או שתגשי לרופ]א קצין עיר ותצייני את הדחיפות בהפנייה פשוט מרגיזים אותי מפקדים אטומים

 

[zus]

אני חש כמוה

אני רק 3 חודשים בצבא... הייתי אמור להתגייס לקרבי אבל יצאתי משם על בעיות ת"ש הגעתי לטירונות 02 בלי מוטיבציה אפילו מוטיבתיה נמוכה, לא אהבתי את המערכת הצבאית מההתחלה אבל בטירונות מצאתי כמה אנשים שאני יכול להיות איתם אז נהנתי לחזור כי גם לא עושים שם כלום וידעתי שזה יגמר ושאני ניועד להיות גובניק... לקראת סוף הטירונות חבר שלי נהרג בצבא וזה השפיע עלי אבל לא יגעתי באיזו מידה,,, ביום הפיזורים שיבצו אותי לבודק מעברים במחסום ארז שמהקורס יצאתי תוך 9 ימים כי היו ועדין יש לי בעיות כבר ומיום הםיזורים התחלתי לא לאהוב את כל הצבא המגעיל הזה... כן אין לי ערכים למדינה ואני לא מרגיש כלום לגבי הצבא... הצבא רק הרס לי את החיים. יצאתי מבודקי מעברים דרך פסיכיאטר ומה שאמרתי היה חלק ממה שהרגשתי אבל לא הכל, אמרתי לו שאני פוחד ושונא ערבים ושאני לא יוכל לשרת במקום כזה והוא הואיד לי ל64 נפשי לשנה... ואז סיפחו אותי לבה"ד 6 חיל התחזוקה כממתין לקורס מש"ק תחזוקה כלומר אפסנאי ולאט לאט התחלתי להבין את עצמי שאני פשוט לא אוהב ולא מסוגל להיות במערכת הזאת הייתי ואני עדיין מוצא את עצמי בוכה ובדיכאון מתמיד וההורים שלי רואים את זה ואמרתי להם שאני לא רוצה להמשיך בצבא שאני פשוט סובל במערכת ולא מהתפקיד וזה נכון, מה שאני עושה היום זה מה שכל חייל בצה"ל (כמעט) חולם לעשות כח יום מוקדם בבית להגיע ב-9 לבסיס להסתובב קצת לעשות פה עבודה שם עבודה ואז ללכת הביתה ב-14:00 פחות או יותר אני מוצא את עצמי כל הזמן בדיכאון בהרגשת חוסר חופש בהרגשת גועל וחרדה וחוסר רצון להמשיך בצבא, אני פשוט לא יכול יותר לסבול ואני לא יודע מה לעשות וכול החברים שלי אומרים לי שחייבים ואני אומר להם שזה לא נכון כי אדם שונה בהרגשותיו וכל אחד לוקח ומרגיש את הדברים אחרת ואני יודע שאני לא מסוגל ואני יצא במוקדם או במאוחר אם זה לפני או אחרי הקורס כי פשוט לא סובל את הרגשת חוסר החופש חוסר ההבנה ואת האטימות המייגעת של הצבא, די תקחו אותי מהצבא... אני לא מבין איך אנשים יכולים ללכת לקרבי ולהיות כל כך הרבה זמן מחוץ לבית ועוד שאומרים להם לעשות אני מרגיש הרגשת גועל נפש שאני שומע שחבר שלי "סוגר" 21 יום בצבא... אני בוכה בשבילו אני לא יכול שאומרים לי מה לעשות איך להתנהג ולחשוב ולהתלבש ולהסתפר ולהתדלח ואני לא אוהב את העובדה שגוייסתי לצבא בחוסר רצון ועוד אחרי שגוייסתי בחובה היחס אלי הוא כאל "עבד" כך אני נרגיש אני מעדיף... לא לא נכון לומר ככה, אני רוצה לעבוד, ללמוד ולתרום מרצון ובזכות ולא מכפיה וככה אני ירגיש טוב לקום בבוקר, אני פשוט לא רוצה לקום בבוקר לצבא אני סובל סבל נוראי למרות שאני לא מוציא את זה ברבים.. זה קרה ליד הורי פעם אחת והם רוצים שאשאר בצה"ל אבל אם אחליט לצאת הם יהיו מאחורי ב-100% מה לעשות לא משנה איזה תפקיד תתנו לי אני לא רוצה להשאר אני סובל אני לא רואה את חברי ודווקא שהם יוצאים שבת אני נשאר, די! חיים פעם אחת ואני רוצה לנצל את החיים בדרך הכי טובה! יכול להיות שאני אנוכי אבל ככה אני ואני לא מרגיש מחיויבות למדינה, מה אני יעשה ככה אני מרגיש ולא חונכתי ככה, זאת הדעה שלי וקשה לי לשאר שהיא תשנתנה!!!!!!!! מה לעשות אני כבר בוכה בזמן שאני רושם את הדברים האלה... עזרו לי בבקשה אין לי סבלנות כבל, די לסבל הנפשי אני לא רותו אדם שהייתי, אני סגור ומדוכא עכשיו ...

 

[kaban]

מקום לתחושה

אני מרגיש צער שכך אתה מרגיש והלוואי שהיה אפשר כבמטה קסם לעזור לך, אבל אני חושב שאין פתרון קסם לשינוי תחושות או איזו תרופה שיכולה לעזור לך להרגיש יותר טוב כי אתה מתאר תחושה אבל גם מחשבה ודיעה לגבי המקום בו אתה נמצא, קרי , הצבא אתה כותב, עזרו לי ואני שואל, איך אפשר והאם אפשר? אני גם לא חושב שמשפטים כמו - אל תדאג יהיה בסדר ידברו אליך במצב כפי שאתה מתאר אותו אבל אני שואל אותך, חוץ מלא להיות בצבא - יש דרך אחרת לעזור לך?

 

[gothica666]

.....

זה לא שאני לא הולכת לקבן או לרופא ביחידה כי אני מפחדת שיורידו לי פרופיל.. פשוט אין לנו קב"ן ביחידה ופשוט מפנים את כל מיש רוצה ללכת לקב"ן לתל השומר.. וגם הרופא אצלנו מגיע רק פעמיים בשבוע.. ככה שגם לנסות להכנס אליו זה מבצע בפני עצמו ואת הטופס שהמפקדים ממלאים לפני שהרופא נותן הפנייה לקב"ן יש לי .. פשוט הם לא ממלאים אותו..

 

[H20]

אין שום סיבה שבעולם

שחיילת תחזור הביתה בלילה ותקום ב-5 בבוקר! מגיעות לך לפחות שש שעות שינה+ זמן להתארגנות (וזה רק באופן רשמי...למה שתופלי לרעה לעומת חברותיך שגרות 15 דקות נסיעה מהבסיס? ) שירתתי בתל-השומר... ושם, מי שגר רחוק מהבסיס (נגיד ירושלים, אשדוד, חיפה, נתניה ועוד) דיבר עם המפקדים ואישרו לו להגיע מאוחר ו/או לצאת מוקדם. אל תוותרי... זה שאת בצבא לא אומר שאין לך בכלל זכויות!

 

[gothica666]

מודעת לחוקים

תאמין לי שאני יודעת את הפקודה הזאת של 6 שעות מטכליות וכל החרטא הזה... אבל אצלי בבסיס זה לפעמים ככה ולפעמים לא.. תלוי במצב רוח של המפקדים.. דיברתי איתם והסברתי להם את המצב שלי גם בשעות וגם בבית אז הם אמרו "כן בטח אין בעיה ננסה לעזור לך בקטע של השעות כי את חיילת טובה ובלה בלה בלה" אבל הם עשו בדיוק ההיפך.. הם שינו לי את התפקיד והפילו עלי תפקיד שכדי לעשות צריך הכשרה של לפחות חצי שנה (מה שאין לי)... הלוואי והייתי בתל השומר...

 

[kaban]

אכן משהו לא תקין

כפי שאמרתי, אמנם את הדברים קראתי רק ממך אבל כנראה מספר עניינים לא תקינים קיימים בבסיס שלך. אם אכן עוברים שם על אי אלו פקודות ויתרה מכך מתעלמים מבקשתיך לקבן ולא ממלאים חווד מפקד אני חושב שעלייך לפנות לגורמים המתאימים נקחל - ת.ד. 7025 הקרייה ת"א 61070 יש גורם נוסף איתו את יכולה ליצור קשר, קצינת ייעוץ ופניות בבריאות הנפש בתל השומר הטלפון שלה אם אני זוכר נכון 03-7377001 03-7376194 ואל תזניחי

 

[ו ו א ל ה]

לגותית

מעניין אותי באיזה בסיס את משרתת כי זה נשמע ממש כמו הבסיס שלי. חוצמיזה, מה שכתבת השאיר בי רושם מסויים שהייתי רוצה להתייחס אליו. יש תחושה ממה שאת אומרת שאין לך כוחות "להלחם" במערכת כדי להשיג את מה שאת רוצה. את אומרת שנתת למפקדך את הטפסים ונתקלת באטימות. יש לי תחושה שלא ניסית מספיק (נתת לו את הטפסים וחזרת לפינה, כאילו זרקת לו את הכפפה, ולא המשכת לנדנד, להציק ולשאול "מפקד, מפקד, מה קורה עם ההפניות שלי" וכו´. בקיצור יש תחושה של קצת חוסר אמביציה מצידך לשנות את המצב לעזור לעצמך. אני צודקת? אחותי, אני מבינה אותך לגמרי! אם אכן קורה לך כל מה שאמרתי יש לי השערה למה זה קורה: בצבא יש גישה נורא שלילית שמרחפת מעל המילה "קב"ן" וכאלה מהסיבה הזאת יכולה להווצר תחושת אטימות. התחושה שאת מתארת בטח מתבטאת לא רק אצל המפקדים (שאגב, גם הם פקודים של מישהו ולא תמיד יכולים לעזור) אלא גם מצד החיילים האחרים. הכוונה, שאת מרגישה רע ולא יודעת מה לעשות ואת בטח משערת שאם תתייעצי עם מישהו אז בדר"כ התשובה שתקבלי זה "קב"ן? מה פתאום? זה יהרוס לך ת´חיים/ יוריד לך פרופיל" או: "קשה לך בצבא? לכולם קשה, תתרגלי, אין מה לעשות, זה עובר בסוף, מה את מתלוננת יש לך כולה שנה ותשע..." בקיצור משאירים אותך עם קדחת בצלחת ("מה באמת?! יש לי כולה שנה ותשע? מה, זה עובר בסוף?! פשששש... איך לא חשבתי על זה, שיו, אני מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו...") את מושפעת ממה שאומרים, מפחדת וחוזרת לפינה. אין עם מי לדבר (אני מכירה את זה מנסיון) אנשים פוחדים מקב"ן, אנשים מרגישים קטנים מול המערכת (תמיד יש תחושה שמה שתעשי לא רק שלא יועיל, אלא גם יביא לתוצאות יותר גרועות) ומעטים האנשים שבאמת יש בהם את הכוחות להלחם בגלל הניוון הפסיכולוגי שהצבא יוצר שמביא למעין מעגל קסמים (חייל מנוון שידבר עם חייל אחר ישפיע עליו) זאת אחת הסיבות לדעתי שלאנשים כלכך רע בצבא. תחושה כללית כזאת של "אין ברירה... אין ברירה... חייבים..." מהפחד אנשים בולעים רוק ושותקים, מנסים להתרגל. מה אני יכולה לייעץ לך אם כך? אני עוברת בערך את מה שאת עוברת ומה שיכול לעזור לך זה לדבר דווקא עם אנשים שכן היו אצל קב"ן, הם יכולים לעודד אותך, להרגיע אותך. חוצמיזה... אין לי מושג, גם לי חרא, גם אני מנוונת, מאותן סיבות. (אולי בעצם ההודעה הזאת היתה גם מעין זעקת עזרה קטנה בשבילי). אולי אם תסכימי עם מה שאמרתי זה יגרום לך להתסכל על הדברים קצת אחרת ולחזק אותך. אני ממשיכה לנסות להלחם בשביל עצמי. אני איתך! יאללה גותית! יאללה גותית! אם את צריכה עידוד, או מישהו שיעזור לך במאבק, אני פה, תשאירי הודעה בהצלחה!