נמאס לי שצוחקים עלי..מי שהוא מרגיש כמוני?

[nitali]

נמאס לי שצוחקים עלי..מי שהוא מרגיש כמוני?

אני עוברת משבר רציני בחיי. נמאס לי להרגיש את תחושת הבדידות הזו! אני פוסעת ברחוב ואני מרגישה שכולם נועצים בי את עיניהם.. (כמובן שלא במובן החיובי..איך אפשר בכלל?) לאן החברה שלנו התדרדרה?פעם בנאדם שלומד בנאדם שמקיע בחייו היה נחשב למשו הכי טוב שיש.. היום אתה רק עם משקפים קטנות ופסיכומטרי גבוה כבר נחשב לאחד בלי חברים..אחד ש"אין לו חיים"! לא רוצה ללכת ברחוב כבר..למה אני צריכה להיותכמו כולם למה? מישו..?בבקשה..

 

[מתן4ל]

קשה להבין מה בדיוק הבעיה.

זה שאת לומדת באוניברסיטה זה דבר טוב, לא תצטרכי לדאוג שלא יהיה לך כסף. זה שאת לא מוצאת אנשים שמעריכים אותך (ובצדק) זה דבר רע. אגב כשאני שומע על עוד בחורה שמסוגלת לפתור קוביה הונגרית אני כבר מחשיב אותה כטיפה יותר מבחורה רגילה. אין צורך ליהיות כמו כולם (אם כי ליהיות מסוגלת למצוא חן בעיני אנשים מתחת לרמה שלך זה יכול לעזור בחיים) ואיך לך ממה להתבייש. לא הצלחתי להבין עד הסוף מה קרה שגורם לך להרגיש שמסתכלים עלייך?

 

[חתולופובית]

תתפלאי, אבל זה יעבור לבד

אצלי ההרגשה הזאת היתה בגלל כמה ערסים בתיכון, שבהחלט היו נועצים עיניים ולא נותנים לי לעבור במסדרון בשקט (ולא, אנשים שמתחילים איתך לא עושים חיקויים שלך תוך כדי), ולכן, במקום לפתח חסינות לערסים פיתחתי דווקא רגישות יתירה. אכן היתה תקופה שהרגשתי ככה. יש לציין שזה עבר כאשר הם הפסיקו להציק לי (בין השאר כי חלקם נשרו / עברו ל"אנקורי" והחלק האחר פשוט התבגר), אבל אני עדיין מאד נפגעת אם אני שומעת שצוחקים עלי (לדעתי, עדיף לא לדעת את זה כי אין דרך למנוע זאת). אבל כרגע זה בסדר - בפקולטה להנדסה של אונ' ת"א אין ערסים. יותר מכך, ציונים זוכים להערכה ע"י שאר הסטודנטים. ואני ממש לא מרגישה שצוחקים עלי. להפך! ומוסר ההשכל הוא: זו לא את, זה הם. אז תחליפי אותם או תחכי שזה יעבור לבד. עצה מעשית נוספת היא להדבק לקבוצה של צופיפניקים ושות' ולא להתמקד במחשבות אובדניות. נ.ב. אין לי משקפיים.

 

[חתולופובית]

וכשאני אומרת "מחשבות אובדניות" אני מתכוונת ל:

"אם נניח תיפול לי לבנה על הראש, כמה זמן יעבור עד שישימו לב שנעלמתי"

 

[prefect]

כמו שנאמר ב"חולית",

אנשים אמיתיים כמעט תמיד בודדים. אני מבין שעבורך יש משמעות רבה לאישור מצד הסביבה. לדעתי הכיוון הקל יותר הוא למצוא סביבה של אנשים שיש לך שפה משותפת איתם. כאלה שיכלו להבין אותך ולתמוך בך. אחרי זה, לדעה של אנשים אקראיים ברחוב יהיה משקל נמוך יותר בעיניך. כנראה שהפורום הזה זה כבר סוג של צעד בכיוון

 

[דנטארתורדנט]

או שפשוט... בואו לכנס גיקים ותבינו שאתם לא

לבד!

 

[מתן4ל]

אין יותר מדי כאלה...

(או שאני פשוט לא מצליח למצוא אותם)