נמאס לי

נמאס לי


אני רוצה לעזוב את הלימודים,
זה לא בשבילי ללמוד,
זה לא בשבילי לחיות...

אז חייתי בסרט שאני מסוגלת,
השלתי את עצמי,
תכלס אני לא מסוגלת לכלום,
אני אפס מאופס,
אין בי שום צורך בעולם הזה, כלום.
אני יכולה להתנדף מפה ורק יהיה יותר טוב לעולם הזה.

אני פגועה מידי ולא חושבת שזה ממש הפיך...
למה אני צריכה את הסבל והמאבקים האינסופיים האלה?
למה אני חייבת לעבור את הגהינום הזה? מה עשיתי??
נמאס לי להיות חריגה,
נמאס לי להיות דפוקה
נמאס לי להכשל
אין לי מוטביציה
נמאס לי לחיות
אין לי טעם בחיים ואין לי עניין בהם
חבל שנולדתי
 

Lady Stark

New member
יקירה

לא נראה לי שהיית נותנת למישהו לדבר על עצמו ככה. אז באותה המידה אנחנו פה כדי להזכיר לך שברגעים מסוימים דיכאון או פרידה יכולים לגרום לנו לראות הכל בשחור. אבל תעזרי לעצמך ותביני שמכשול בלימודים הוא רק מכשול. קחי את הזמן לחשוב מה את רוצה לעשות ותהיי מונעת רק מהחלומות שלך. את אוהבת את מה שאת לומדת? אם כן, למה לוותר עליו? רוב האנישם לא מגיעים בכלל ללמוד את מה שהם אוהבים.

אני לא זוכרת אם דיברנו על זה, אבל את בטיפול?
מאוד חשוב שתדעי לא להיגרר למקומות העמוקים האלה בהם את מחזקת במלים את הדברים הכי גרועים שאת חוששת לגבי עצמך. כי הם לא נכונים. וטיפול יכול לתת לך את הכלים לאזן את התחושות ולדעת לאילו מלכודות לא ליפול.

תרגישי טוב, יקירה.
 
למעלה