נמאס לי

[toooti]

נמאס לי ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif ../images/Emo70.gif

פשוט נמאס לי מהמצב הזה. ההורים שלי החליטו לפני 3 שבועות שזהו, נגמר. הם פשוט רבו ואחרי זה החליטו שהם מתגרשים. כל זה היה לפני יותר מ-3 שבועות, ואבא שלי עדיין לא עזב את הבית. הם בקושי מדברים בינהם, מסתכלים אחד על השני בפרצוף מטומטם אבל הוא לא עזב עדיין. זה כ"כ מעצבן

היום רבתי עם אמא שלי, אמרתי לה שאני לא יכולה לסבול יותר שהיא נותנת לאחותי להתנהג אליי בצורה מגעילה, אז פשוט שפכתי הכל, בכיתי כמו תינוקת ומה היא אומרת לי בסוף: למה את אומרת לי את זה ולא לאבא. אז אמרתי לה: כי אבא לא פה, והוא לא רואה את כל מה שהיא עושה לי וגם כי אבא בעוד כמה זמן כבר לא יהיה פה ואת זו שתטפלי בכל העניינים. ומה היא ענתה לי על זה : את עושה לי את זה בכוונה, את בכוונה מקשה עליי עוד יותר!!! די, כמה אטומה אפשר להיות. אני בוכה כמו תינוקת מול הפרצוף שלה וזה מה שהיא אומרת לי???

תותי

 

[adam65]

תותי..

ליבי איתך, זה בהחלט לא הוגן שאת צריכה חעבור את זה. קשה לי להאמין שכל הסיפור התחיל לפני שלושה שבועות, מערכת היחסים "מקולקלת" כבר הרבה זמן אבל את ההחלטה להפרד הם קיבלו רק עכשיו. זו החלטה קשה שמעמידה את ההורים בפני שינוי קיצוני באורך החיים, שניהם עדיין לא יודעים איך "לאכול" את זה ובשניהם ישנו החשש מפני הלא נודע. דבר זה נכון גם לגבי הילדים (את ואחותך) וזו יכולה להיות הסיבה להתנהגות של אחותך כלפייך. הניסיון של אמך להתנער מטיפול בבעיות השוטפות של הבית הוא טעות איומה שלה ונובע מרחמים עצמיים, את צריכה לומר לה שאת מבינה שקשה לה, אבל כרגע לכולם קשה ואי אפשר להתעלם מכל מה שקורה רק משום שהיא מרגישה שהיא נורא מסכנה, ואת ממש לא אשמה במצב שנוצר. ניסיון להעביר את הטיפול לאביך הוא נסיון להתנער או להתעלם ממה שקורה, את יכולה לומר לה שאם זה מה שהיא רוצה אז בבקשה, אבל שלא תתפלא אם יום בהיר אחד היא תגלה שכשיש בעיה לא פונים אליה אלא לאבא, והיא תמצא את עצמה מנותקת ממה שעובר על הילדים שלה. מנסיון אישי אני יכול לומר שזו התקופה הכי מחורבנת שתעברי, אחרי הפרוד הפיזי העניינים יכנסו לשגרה ואז הכל יהיה יותר קל. מי שיכול להקל על התקופה הזו היא דוקא אחותך, בתנאי שתצליחו להגיע למצב שבו במקום לריב אחת עם השניה, תתמכו אחת בשניה. אחותי היתה התמיכה שלי במהלך הגרושים של הורי, וזה מאוד עזר. כמה זמן היו הורייך נשואים?

 

[toooti]

היי אדם.. ../images/Emo20.gif

אז ככה: המצב הזה לא חדש לי, הורי היו על סף גירושים כבר פעמיים, כאשר בשני הפעמים אבי עזב את הבית לתקופה של 3 חודשים בערך ואח"כ הוא חזר, והעניינים השתפרו קצת. בנושא הזה אני כבר מורגלת. אחתוי קטנה ממני ב-8 שנים, והיחסים ביננו אף פעם לא היו מזהירים כ"כ כך שאני לא ממש מצפה שעכשיו הם ישתנו. מה שכן, יש את אחי הגדול שאיתו אני מדברת והכל ממש בסדר ביננו. בקשר לשאלתך: הוריי נשואים 22 שנה באוגוסט האחרון...

אבל הבעיה היעיקרית שלי זו אמא שלי, אחותי הקטנה כל הזמן מציקה לי, וכשאני אומרת לה להפסיק היא לא מקשיבה לי, בכלל היא מקשיבה רק לאמא שלי, ואמא שלי מצידה לא אומרת לה כלום, ואחותי ממשיכה בשלה. אני משתגעת מאמא שיל שלא אומרת לה כלום וזה מה שהכי מפריע לי...

 

[adam65]

הי תותי, ספרת לאמא שלך?

את כל מה שכתבת כאן? היא מודעת לעובדה שאת "משתגעת" מהמצב הזה עם אחותך, וששיחה שלה איתה יכולה לשפר את המצב? ואם כן, איך היא הגיבה? לאבא שלך אין שום יכולת לעזור??

 

[norit]

תותי ../images/Emo24.gif

היי,זה בהחלט לא מצב קל... אמא שלך בוודאי במתח נוראי והרבה פעמים ההורים שלנו ניהים אטומים כשמשהו יושב להם על הלב. אני בטוחה שהיא לא עשתה את זה בכוונה,זה תקופה לא קלה וכולכם רגישים נורא...

 

[avielss]

תותי

אני מסכים בהחלט עם נורית לפעמים אנשים נהיים אטומים לצרות של אחרים כשהם תקועים עמוק. לא יודע למה וסליחה אם אני קצת חוצפן אני מוצא טוב בזה שאבא שלך עדיין בבית אולי הם עושים את חשבון הנפש שלהם עם עצמם. בשקט. אני מחזיק אצבעות ומקווה שלא תהיי חלק מהמשפחה שלנו אלא רק אורחת משפחת ילדי הורים פרודים

 

[toooti]

לשמחתך או לצערך...

אני נשארת פה. אבא שלי נשאר בבית לא כדי לחשוב או משהו כזה, אלא בגלל שהוא עדיין לא מצא דירה. האמת היא שדיברתי איתו לפני כמה דקות ושאלתי אותו מה קורה, הוא אמר לי שהוא מצא דירה, דווקא לא רחוק מפה, רק שהיא צריכה לעבור שיפוץ קל שיקח בערך שבוע, ואז הוא יעבור. אז כנראה שאני כן מצטרפת למשפחה.... התקבלתי?

 

[avielss]

לצערי....כנראה שכן

 

[adam65]

תנאי הקבלה למשפחה שלנו

הם מאוד קשוחים (צריך תעודת לידה). חבל שככה הדברים התגלגלו, אבל אם זה כבר קרה, אז לפחות תדעי שאת לא לבד..