סנאית צפונית
New member
נמאס לי
אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה אני כול כך כועסת ופגועה מהגבר שלי החליט לעזוב ללא סיבה . את הסיבה הוא יודע ולא אומר את האמת . הוא חי בבית של מישהו אחר של "מישהו" לא של מישהי זה מה שהוא אומר בכול אופן אבל אני כבר לא יודעת למה להאמין. למרות הכול אני עדיין אוהבת אותו רוצה אותו מחכה לו. ומצד שני אני אומרת לעצמי למה אני צריכה לעזאזל את כול זה? אני נלחמת לשמור על המשפחה בזמן שהוא שם זין עליי ועל המלחמה שלי עושה מה שבא לו בא מתי שמתחשק לו הולך מתי שהוא רוצה די אני לא יכולה יותר . חסר לי גבר בחיים אני רוצה משהו שראוי לי ולא אחד שלא מעריך שום דבר משקר לאשה היחידה שבאמת אוהבת אותו . בעיקר משקר לעצמו. כמה אפשר לחיות בשקר אלוהים אפשר כבר להשתגע. אני ממש מתמוטטת ולמה למה אני עושה את זה לעצמי. ממה בדיוק אני פוחדת הרי גם ככה אני לבד. אולי הפחד לדעת את האמת לדעת שהוא כבר יצר לעצמו עולם משלו שאני כבר לא חלק ממנו . כנראה שלא הייתי מספיק טובה או מספיק יפה או מספיק חכמה בשבילו. נתתי הכול את גופי ונשמתי והוא החליט לבעוט בהכול. בא לי להגיד לו לפעמים חתיכת אפס לא מגיע לך אישה כמוני גברים כמוך צריכים אישה שתבגוד בהם שתרושש אותם ותזרוק אותם לרחוב. אז אולי תדע להעריך . כנראה שבחיים להיות אדם טוב נאמן הגון וישר אוהב ויודע להעניק כבר לא נחשב אדם כזה כבר לא שייך לעולם של ימינו. אני רוצה חיבוק ביטחון של גבר שיודע להעריך נאמן ישר כנה ולא איזה אחד פחדן שקרן שיקום ויעזוב אותי ואלוהים יודע למה . למה? למה אי אפשר להיות כנה ולבוא ולהיגד את האמת . ולגמור את הכול יפה ללא סימני שאלה של אולי ואם ולמה. אין לי עם מי לדבר עצוב לדעת שאני צריכה לפרוק מול מחשב שלא יכול לחזק אותי לתמוך בי לחבק אותי שצריך כן זה נשמע מצחיק אבל זה עצוב נשארתי בודדה עם כאב מאוד גדול וגבר אחד שלא רוצה בי עוד וכנראה שלעולם אני גם לא ידע למה...
אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה אני כול כך כועסת ופגועה מהגבר שלי החליט לעזוב ללא סיבה . את הסיבה הוא יודע ולא אומר את האמת . הוא חי בבית של מישהו אחר של "מישהו" לא של מישהי זה מה שהוא אומר בכול אופן אבל אני כבר לא יודעת למה להאמין. למרות הכול אני עדיין אוהבת אותו רוצה אותו מחכה לו. ומצד שני אני אומרת לעצמי למה אני צריכה לעזאזל את כול זה? אני נלחמת לשמור על המשפחה בזמן שהוא שם זין עליי ועל המלחמה שלי עושה מה שבא לו בא מתי שמתחשק לו הולך מתי שהוא רוצה די אני לא יכולה יותר . חסר לי גבר בחיים אני רוצה משהו שראוי לי ולא אחד שלא מעריך שום דבר משקר לאשה היחידה שבאמת אוהבת אותו . בעיקר משקר לעצמו. כמה אפשר לחיות בשקר אלוהים אפשר כבר להשתגע. אני ממש מתמוטטת ולמה למה אני עושה את זה לעצמי. ממה בדיוק אני פוחדת הרי גם ככה אני לבד. אולי הפחד לדעת את האמת לדעת שהוא כבר יצר לעצמו עולם משלו שאני כבר לא חלק ממנו . כנראה שלא הייתי מספיק טובה או מספיק יפה או מספיק חכמה בשבילו. נתתי הכול את גופי ונשמתי והוא החליט לבעוט בהכול. בא לי להגיד לו לפעמים חתיכת אפס לא מגיע לך אישה כמוני גברים כמוך צריכים אישה שתבגוד בהם שתרושש אותם ותזרוק אותם לרחוב. אז אולי תדע להעריך . כנראה שבחיים להיות אדם טוב נאמן הגון וישר אוהב ויודע להעניק כבר לא נחשב אדם כזה כבר לא שייך לעולם של ימינו. אני רוצה חיבוק ביטחון של גבר שיודע להעריך נאמן ישר כנה ולא איזה אחד פחדן שקרן שיקום ויעזוב אותי ואלוהים יודע למה . למה? למה אי אפשר להיות כנה ולבוא ולהיגד את האמת . ולגמור את הכול יפה ללא סימני שאלה של אולי ואם ולמה. אין לי עם מי לדבר עצוב לדעת שאני צריכה לפרוק מול מחשב שלא יכול לחזק אותי לתמוך בי לחבק אותי שצריך כן זה נשמע מצחיק אבל זה עצוב נשארתי בודדה עם כאב מאוד גדול וגבר אחד שלא רוצה בי עוד וכנראה שלעולם אני גם לא ידע למה...