בוזיקית
תקראי את הסיפור הבא ומקווה שהאישה האמיצה הזו תתן לך את הכוח לנהוג כך, לא שהסיפור דומה אך יש בו מסרים ותחשבי עלהם: דלת הבריחה היא ישבה קפואה על הספה, השוטר התיישב לידה עם ניירות ספרי לי מה קרה? אמר בקול עדין. ידיה רעדו, רון, הבן הבכור קרב אליה וראה אותה פורצת בבכי אימא סליחה אמר בשקט. לא חמוד, זו לא אשמתך חיבקה אותו אל חיקה וניסתה להתרכז בשאלות השוטר. מה קרה? חשבה לעצמה, מה לספר לשוטר שקרה שם. המחשבות התרוצצו בראשה, רצתה שיעזבו אותה לנפשה. את רוצה להגיש תלונה? שוב שאל השוטר. כן ענתה בקול החלטי. וצפתה בשוטר אחר שלוקח את בעלה למעצר. ידעה שזו דלת הבריחה שלה. אין כוון אחר. התווכחנו, לא זוכרת על מה החלה לספר, הוא כעס, התעצבן, צעק עליי על הילדים קולה רעד, הסתגרתי בחדר, ידעתי שהוא לא יפגע בילדים, ואז שמעתי את גל בוכה, התינוק שלי בן שנה וחצי בוכה, יצאתי מהחדר במהירות, ראיתי שהוא סגר אותו בשירותים ולא נתן לו לצאת, צעקתי עליו שיתן לו לצאת, הוא לא נתן לי להתקרב לדלת השירותים, אני אפגע בך בנקודות הכי רגישות צעק עליי, הילדים, אני יודע שזה מה שיפגע בך, אם אפגע בהם , עצרה לרגע ודמיינה את הזוועה שעברה באותו בוקר. הוצאתי את גל מהשירותים חיבקתי אותו והלכתי לחדרו יחד עם רון, ישבנו שם מפוחדים, הוא נכנס אל החדר ושוב החל לצעוק, לקח לי את המשקפיים, שבלעדיהם איני רואה דבר, החביא אותם. התפללתי בלבי שהשד שנכנס בו יצא כבר, לא יכולתי לסבול את הזוועה שהילדים רואים. אחכ נכנס לחדר שינה, שם קיפלתי כביסה והעיף את הכל על הרצפה, את תוכן הארון העיף גם כן , השוטר קם וניגש לחדר שינה ולא האמין למראה עיניו. זו פעם ראשונה שזה קורה? שאל השוטר. בקול מבויש ענתה לא. למה לא התלוננת בעבר במשטרה? שאל. אין עלי סימנים כחולים, איך אוכיח שאני חיה עם מפלצת? מי קרא לכם? שאלה. אחד השכנים ענה השוטר. היא תהתה מי מהשכנים שמע את הצעקות ואזר אומץ להזמין משטרה. ספרי לי עוד מה קרה? ביקש השוטר. לקחה נשימה ארוכה, שוב החלה לשחזר את קורות אותו בוקר, יצאתי עם הילדים לסלון, ישבנו שם ולפתע שוב החל להציק לנו, לצעוק, לקלל, ביקשתי שלא יקלל ליד הילדים, לא אכפת לי מהילדים אמר. את הכביסה המקופלת שבחלקה הייתה בסלון, הוא הפיל על הרצפה, התכופפתי להרים והוא הניח את רגלו על כף ידי בכל הכוח, זה כאב, ניסיתי להוציא את היד, צעקתי, זזתי לאחור וראיתי אותו מרים יד, מיד הרמתי כיסא שהיה לידי כדי להתגונן מנחת ידו על גופי, התרחקתי ממנו ומאחורי הרגשתי קיר, התיישבתי על הרצפה כי כבר לא היה לי כוח יותר להילחם, הוא התקרב אלי , משך בשערות ראשי ודפק את ראשי אל הקיר, שמעתי מרחוק את הילדים בוכים , ואז אתם הגעתם . כל כך רצתה שילדיה לא יראו את הזוועה. לא יכלה להמשיך לספר עוד, גופה רעד, רצתה להיות לבד עם הילדים. ספרי לי על עוד מקרי אלימות בעבר ביקש השוטר, למרות שראה שאינה מעונינת בשיחה, אך החקירה הייתה צריכה להימשך, לכן הסכימה. ניסתה להתרכז בשאלתו, הרגישה שאינה זוכרת דבר, כל חייה התגוננה מפניו, ביקשה לשכוח את הזוועות, אינה זוכרת דבר, אך יודעת שהיו מקרים של אלימות. היו הרבה מקרים התחילה לספר, אני לא זוכרת ממש, בכל פעם שהוא חוזר כועס מהעבודה אנחנו סובלים, כשהייתי בהריון הוא בעט בי בבטן, פעם כשנסענו מהוריי לביתנו הוא התעצבן, השאיר אותי בכפר ערבי באמצע הלילה עם התינוק, לא חזר לבדוק אם אנחנו בסדר , השוטר זז באי נוחות. היו עוד מקרים, אני לא זוכרת הכל, כואב לי הראש, זה מספיק ? כן, זה מספיק בינתיים, מחר תזמן אותך שוטרת למשטרה ותחקור אותך ביסודיות, בינתיים בעלך נמצא במעצר אצלנו בתחנה, הוצאנו לו צו הרחקה לשלושה ימים, אסור לו להתקרב אליך או לילדים, את תהיי מוגנת. השוטר עזב את הדירה. היא חיבקה את ילדיה חזק הכל בסדר חמודים שלי לחשה. "הבה נשגיח על ההתחלות שלנו, התוצאות תצמחנה בעצמן." אלכסנדר קלארק
