נמאס לי
אני מתנצלת שאני מקטרת כל הזמן, ולא אמפתית ותומכת ומשתתפת, אבל איכסה לי. לפני שבועיים קרסתי עם וירוס של חום והקאות, וגם שחר הצטרפה אלי לכמה ימים. בקושי הצלחתי להתאושש קצת, להתאפס על העבודה, ונפל עלי צינון. גם על שחר כמובן. עכשיו, אחרי כמה ימי שיעול וניזול, אני מרגישה את החום מטפס, וזה אחרי שלא ישנתי כל הלילה כי שחר המסכנה בכתה מחום, אף סתום וכאבי אוזניים. ביום היא דווקא במצברוח מצוין, בניגוד לאמא שלה. נסעתי היום לפ"ת וחזרה לחיפה, וכמעט נרדמתי על ההגה, מה שמעולם לא קרה לי. ועכשיו אני במשרד, מתה ללכת הביתה, אבל חייבת (מוסרית) לסיים איזה מכתב, שאני לא מצליחה להתרכז ולסיים לשביעות רצוני. ויש לי הרגשה שזוהי רק ההתחלה, ושמצפה לי חרא של סופ"ש.
אני מתנצלת שאני מקטרת כל הזמן, ולא אמפתית ותומכת ומשתתפת, אבל איכסה לי. לפני שבועיים קרסתי עם וירוס של חום והקאות, וגם שחר הצטרפה אלי לכמה ימים. בקושי הצלחתי להתאושש קצת, להתאפס על העבודה, ונפל עלי צינון. גם על שחר כמובן. עכשיו, אחרי כמה ימי שיעול וניזול, אני מרגישה את החום מטפס, וזה אחרי שלא ישנתי כל הלילה כי שחר המסכנה בכתה מחום, אף סתום וכאבי אוזניים. ביום היא דווקא במצברוח מצוין, בניגוד לאמא שלה. נסעתי היום לפ"ת וחזרה לחיפה, וכמעט נרדמתי על ההגה, מה שמעולם לא קרה לי. ועכשיו אני במשרד, מתה ללכת הביתה, אבל חייבת (מוסרית) לסיים איזה מכתב, שאני לא מצליחה להתרכז ולסיים לשביעות רצוני. ויש לי הרגשה שזוהי רק ההתחלה, ושמצפה לי חרא של סופ"ש.
