נמאס לי.

[sivani]

נמאס לי.

אני לבד. היא כבר זרקה אותי מהמחשבות שלה. החברים הכי טובים שלי,והיחידים, ממש לא בסביבה הוא הלך, במלוא מובן המילה והמשמעות שלה. והאקס לא עונה בכלל ל-SMS שלי מהבוקר. התקשרתי אליו,לא ענה. שלח לי SMS,אמר שהוא עוד רגע מתקשר אלי חזרה. ויפי. למה אני עושה את זה בכלל. הגעגוע הזה הורג אותי. ואני יושנת כל הזמן, פשוט כי אין לי משהו טוב יותר לעשות. נמאס לי. נמאס לי לחיות ככה,לבד,נמאס לי להיות אני. אני רק רוצה לסיים את זה כבר. כבר די הרבה זמן שאני מחפשת איך לצאת מפה,ואף אחד לא יודע,לאף אחד לא אכפת. כל דרך נשמעת לי כואבת יותר מהשניה. אני רק צריכה למצוא את הדרך המהירה והקלה ביותר,ואז לא אהיה פה. מבטיחה.

 

[נמש לנצח]

שלא תעזי לחשוב על זה...

אם היית יודעת מה עובר עליי ומה קורה לי. אני עוד שנייה זורקת את עצמי מהחלון. אתמול בלילה הייתי יותר מידי קרובה לזה. והיום גם. סיון אני פה ואני אוהבת אותך. דברי איתי תמיד

אני דואגת לך. ולעצמי.

 

[A N I g M A]

../images/Emo24.gif

נמ. את עושה את זה כי כשמתגעגעים יש דחף מוזר וככה קורה וככה יוצא. ואין דבר כזה רוצה לסיים. תעסיקי את עצמך, תעשי משו שאת אוהבת ואם לא אז כל דבר אחר - סתם משו שיעסיק אותך. גם אם זה להדחיק, אז להדחיק. מתישהו זה יצא ואז תרגישי יותר טוב.

 

[סירופ מייפל מקולקל]

בובה,

אני יודעת מה את מרגישה, ואני יודעת שלא משנה מה אני אגיד, זה לא יעזור לך להרגיש יותר טוב, אבל עוד כמה שנים, את תסתכלי על התקופה הזו בחיים שלך ותגידי לעצמך "וואי, איזה תקופת התבגרות סוערת [?] הייתה לי

". אז נכון שיש בעיות עם האקס, ונכון שיש בעיות עם החברים הכי טובים, אבל הכל מסתדר בסוף. באמת שזה מסתדר. ותחשבי שרק לפני כמה ימים את הצלת מישהי, את באמת רוצה להיות מהצד השני? כי זה לא משתלם, באמת שזה לא.

 

[noosh]

אל תחפשי דרכים לצאת

תחפשי דרכים לשנות. את לא לבד, אף פעם. תמיד יש שם מישהו, גם כשאת לא חושבת עליו או שאת לא חושבת שהוא שם. באמת שתמיד יש מישהו, גם אם הוא לא לידך באותו הרגע. כמו שאת כותבת כאן ואנשים אומרים לך שאת חשובה. הם לא משקרים לך, לפחות לא בפורום הזה. געגועים יכולים לסחוט אותנו, מי כמוני יודע. חוסר תקשורת וניתוק של קשרים, והרגשה של בדידות ושאין למי לפנות. אלה תקופות שכולנו עוברים בחיים שלנו, בשלב כזה או אחר. וקשה להתמודד עם זה, ולמי יש כוח בכלל. אז ישנים המון, או ששוקעים בקריאה של ספר, או שרואים סרטים כל היום, או שטובעים בעבודה... לכל אחד יש את השיטות שלו להדחיק, לא להתמודד. ואין שומדבר רע בלהדחיק, כשזה במידה. אנחנו עדיין יצורים אנושיים, ואין לנו את היכולת להתמודד עם יותר-מדי בבת-אחת. אבל אני מבטיחה לך שזה יעבור, וזה ישתנה. ואינ מבטיחה לך שאין שום סיבה לותר עכשיו על הכל, להרים ידיים ולפרוש. כי זה לא שווה את זה, כי את יותר מדי חשובה לאנשים שקרובים אלייך, גם אם את לא מודעת לזה. תנסי לקום מחר, ולהתקשר לחברים שלא דיברת איתם הרבה זמן. אולי גם להפגש איתם. תנסי לצאת, להפגש עם אחים גדולים (אם יש, ואם את בקשר איתם), עם מי שעושה לך טוב. תעשי רק דברים שעושים לך טוב, דברים שרצית לעשות מלא זמן ולא יצא לך. תנסי להפנים שאולי יש קשרים שלא שווים את כל עוגמת הנפש שהם גורמים לך. אולי יש אנשים, שצריך להתרחק מהם. זה אחד הדברים הכי קשים והכי אמיצים שיש, אבל לפעמים זה הכרחי, בשבילך. ובבקשה, אל תחפשי שום דרכים לצאת מפה. תחפשי דרכים חדשות להמשיך הלאה לכיוונים שונים, אבל לא לכיוון היציאה.