נמאס מהפאקינג חרדה שבאה וחוזרת|בוקס

[אמיר33]

נמאס מהפאקינג חרדה שבאה וחוזרת|בוקס

 

[בוזיקית]

../images/Emo24.gif

 

[גילה זילברמן]

ביזיקית, מאמי ../images/Emo54.gif

ואני רוצה לשאול אם את בדאטה של אוכל כמו שאת כאן בדאטה של מילים? חושבת עלייך... תוהה איך את מתקדמת...(לא חייבת לענות. רק שתדעי).

 

[בוזיקית]

לא מתקדמת בכלל...

כל הזמן כושלת במה שאני עושה. אני אחרי התקפת בכי עכשיו. לא מצליחה להתרכז בכלום. רע לי היום יותר מהרגיל, מעניין שחשבת עלי היום... אתמול ירדתי כסאח על סיר שלם של פסטה... לא מרגישה כלום חוץ מריקנות שלפעמים מתמלאת בחרדות, דיכאון, ושיממון של "מה הלאה" "מה יהיה איתי" והתשובות מפחידות, מפחידות אותי מאוד. לא מוצאת מזור לנפשי ומנוח לגופי, ומתקדמת בקצב מהיר ובלתי נסבל לנזק יותר ויותר חמור. אני נושאת תפילה לאלוהים שיתן בי את הכוח לפעול למען עצמי, לשנס מותניים, לאזור אומץ וכוחות, ולעשות משהו טוב למען עצמי פעם אחת בעולם!!! את מוזמנת לקרוא גם את מה שאני כותבת בקומונה "אכלני יתר אנונימיים - פגישה וירטואלית". אני עכשיו בחרדה גדולה, הראש שלי מסתובב, חייבת להפסיק לכתוב... תודה רבה רבה שחשבת עלי - ממש מרגש אותי לדעת את זה!!!

 

[גילה זילברמן]

שכחתי

האם את בטיפול פסיכולוגי? אם לא- אנא, פני לעזרה. זה עשוי לעזור לך לשאול את השאלות ולפחד מהתשובות פחות או לכל הפחות, לפחד מהן ביחד, לא לבד.

 

[בוזיקית]

אוי גילה גילה... את ממש לא מאופסת..

נאמר בחיוך כמובן שהרי לא ניתן לצפות שתיזכרי את כולנו לפירטי פרטים... ברור שאני בטיפול פסיכולוגי, הרי אני מדברת על זה כל הזמן פה... וגם פסיכיאטרי אם כבר פותחים את הקלפים... פסיכיאטרי זה רק מעקב אחרי התגובות שלי ל"לוסטרל", ופסיכולוגי לסירוגין מגיל 12 שאז הופיעו החרדות הדיכאונות וקשיי ההסתגלות שלי לראשונה. בכל אופן כרגע אני בטיפול שלא מזיז לי שערה מראשי, משום שלפי מבנה האישיות שלי והניסיון שצברתי במשך השנים, הגעתי למסקנה שאני צריכה טיפול התנהגותי או יצירתי - פסיכודרמה, משהו אלטרנטיבי, ובטח לא דינמי, משום שאני טיפוס מאוד מילולי ואנליטי, ואני מסוגלת להגיע למסקנות לא פחות מרחיקות לכת מאלו שאליהן מגיעה הפסיכולוגית, שאגב, היא בת גילי (כ-30). האמיני לי, זה לא שאני מזלזלת באינטליגנציה שלה חלילה, אך אם יש משהו שאני טובה בו בחיים זה כושר אבחנה וניתוח, ואני לא זקוקה לטיפול בשביל זה. אז עכשיו את בטח שואלת את עצמך אוקיי, אם את יודעת את זה למה את לא מחפשת טיפול כלבבך? והתשובה אף היא פשוטה - אין לי כסף!!! אני נאלצת להסתפק במה שהמערכת הציבורית מעניקה לי, וזה מה יש... ניסיתי את כל המסגרות הציבוריות ומיציתי את כולן (לא כל כך בגללי, פשוט נתנו לי את המיכסה שהגיעה לי בכל מקום)... אז אני לוקחת מה שיש, ותאמיני לי, לפעמים אני לומדת הרבה יותר מקריאה והשתתפות פה בפורום ובעוד פורומים שונים, וגם בעזרת ידידים טובים... בכל מקרה הטיפול הזה אמור להיפסק בעוד כ - 3 שבועות, שוב, בגלל אילוצי המערכת, לא בגללי, ואז כנראה אשאר ללא טיפול כלל. אז זהו בענייני. תודה על ההתייחסות וסליחה אם נפגעת ממני בהתחלה, זה היה בצחוק...

 

[פייה 31]

../images/Emo4.gifאויי כמה שאתה צודק...

עומדות לפננו שתי אפשרויות האחת להנות מהעליות ולהאמין שאולי יום אחד נצליח לקבל את החרדה כחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו וכל פעם כשהיא (חרדה) תדפוק בדלת ותזכיר לנו שהיא כאן והיא קיימת אנחנו נזכיר לה שאנחנו מכירים בה אבל אנחנו קובעים ואנחנו אלה ששולטים על החיים שלנו. האפשרות השנייה זה להמשיך ולהיות עם הראש תקוע באדמה כל החיים ולהגיע למצב שהנשמה כ"כ כואבת ואין לך כוח לשאת אף אחד ושום דבר בחיים והחיים יעברו להם בצורה כזו. חרדה יקרה, אני מכיר בך אני רוצה להתחבר אליך אבל דעי לך שאני בעל הבית על הגוף שלי. פייה