נמאס.
פשוט נמאס לי. נמאס לי שאני כל הזמן מרגישה שאני לומדת בשבילה. אני צריכה לעשות את זה בשביל עצמי, ואם הציפיות שלי עכשיו לא תואמות את הציפיות שלי בעבר, זה לא אומר שזה רע. אם השגתי את מה שרציתי וקיבלתי את הציונים שציפיתי להם, אני חושבת שזה מספיק לעכשיו. אז כן, נרשמתי למועד ב' במתמטיקה, על שני הטפסים (וואלה, יופי, כאילו אני צריכה את הלחץ הזה עכשיו.), למרות שהייתי מרוצה לכמה רגעים, עד שאמא, כמובן ובודאי, באה והרסה הכל, אבל אני לא רוצה ללמוד. אני אמרתי לה מראש שאני לא אלמד. אמרתי שאין לי זמן, כי, הי, אין לי זמן. יש לי שיעור נהיגה עוד פחות משעתיים, שחברה שלי אמורה לבוא איתי אליו ולהיות פה עוד שעה ורבע, פחות או יותר, ואחרי זה נוסעים לבילוי משפחתי אצל השיננית... ומחר יש לי צו ראשון, אז יפה שתוקעים לי עוד לחצים לדאוג אליהם כדי שהמחשבות שלי עוד יותר ינדדו בפסיכוטכני ויהיה לי חרא קב"א, ואני לא אוכל ללכת לחיל אוויר או לעשות משהו שאני אוהב בצבא (כי היי, זה מבחנים של מהירות מחשבתית, וכשחושבים על זה, כנראה שאם הצלחתי במבחן של בר אילן לענות על 19 שאלות מתוך 45 בשלוש שעות, כנראה שמהירות מחשבתית אין לי, למרות שאני חושבת שאני חכמה.). ואחרי הצו ראשון יש ניצנים, שמצטערת מאוד, אבל אני לא מוכנה לוותר על זה. אני צריכה את זה. ואני צריכה את ההתפרקות הזו. לא מתאימים לה הציונים שלי? שתעשה היא את הבחינה. נמאס לי. אני לא מתכוונת ללמוד יותר משעה-שעתיים לבחינות האלה. והיא יכולה לקפוץ לי. ולמי שלא הבין... היא = אמא.
פשוט נמאס לי. נמאס לי שאני כל הזמן מרגישה שאני לומדת בשבילה. אני צריכה לעשות את זה בשביל עצמי, ואם הציפיות שלי עכשיו לא תואמות את הציפיות שלי בעבר, זה לא אומר שזה רע. אם השגתי את מה שרציתי וקיבלתי את הציונים שציפיתי להם, אני חושבת שזה מספיק לעכשיו. אז כן, נרשמתי למועד ב' במתמטיקה, על שני הטפסים (וואלה, יופי, כאילו אני צריכה את הלחץ הזה עכשיו.), למרות שהייתי מרוצה לכמה רגעים, עד שאמא, כמובן ובודאי, באה והרסה הכל, אבל אני לא רוצה ללמוד. אני אמרתי לה מראש שאני לא אלמד. אמרתי שאין לי זמן, כי, הי, אין לי זמן. יש לי שיעור נהיגה עוד פחות משעתיים, שחברה שלי אמורה לבוא איתי אליו ולהיות פה עוד שעה ורבע, פחות או יותר, ואחרי זה נוסעים לבילוי משפחתי אצל השיננית... ומחר יש לי צו ראשון, אז יפה שתוקעים לי עוד לחצים לדאוג אליהם כדי שהמחשבות שלי עוד יותר ינדדו בפסיכוטכני ויהיה לי חרא קב"א, ואני לא אוכל ללכת לחיל אוויר או לעשות משהו שאני אוהב בצבא (כי היי, זה מבחנים של מהירות מחשבתית, וכשחושבים על זה, כנראה שאם הצלחתי במבחן של בר אילן לענות על 19 שאלות מתוך 45 בשלוש שעות, כנראה שמהירות מחשבתית אין לי, למרות שאני חושבת שאני חכמה.). ואחרי הצו ראשון יש ניצנים, שמצטערת מאוד, אבל אני לא מוכנה לוותר על זה. אני צריכה את זה. ואני צריכה את ההתפרקות הזו. לא מתאימים לה הציונים שלי? שתעשה היא את הבחינה. נמאס לי. אני לא מתכוונת ללמוד יותר משעה-שעתיים לבחינות האלה. והיא יכולה לקפוץ לי. ולמי שלא הבין... היא = אמא.
) שיהיה לך המון בהצלחה
