ובהודעות. חלק א'.
נמ.<: דמויות: הולואיצ'י – ירדנ [אני.בקיצור]: ילדה קטנה והזויה שמטרת חייה היא לחבק אנשים ולמחוץ אותם למוות. ודרך אגב,היא ממש לא קשורה לסיפור הזה. איצ'י – עדי: לא ילדה ולא קטנה ולא הזויה שסוחבת איתה 24 שעות ביממה תיק מלא בחפציי איצ'יגו,מכאן אנחנו מסיקים שהיא מכורה קשות. ישלה אוטו ומשקפיים במידה -8,משמע היא מאגניבה. אוני-צ'אן – דני[הל]: האוניצ'אן של קיאריט שנדחף לסיפור הזה בלי שום קשר. ישלו תיק סמוראי צ'מפלו מאגניב והוא היצור הכי אדיש שקיים עלי אדמות. אוהביםאותך ניצ'אן <: זו הייתה שעת אחה"צ מוקדמת,השמיים החלו להתכהה אט-אט ומנורות הרחוב החלו נדלקות בזו אחר זו באור לבנבן ובוהק. הכביש התמלא במכוניות,בתוכן אנשים הממהרים להגיע לביתם ולהתכונן לשבת. שער ראשון,הקניון הקטן בכניסה לעיר ראשל"צ היה כמעט ריק מאדם,צווחות צחוק של ילדים נשמעו מקצה הקניון. לא רחוק משם,בעצם במרחק כביש בלבד – פסעו להם 2 יצורים מטרידים, שניהם ניראו מותשים למדי והתנשפו בכבדות. "מאיפה אתה מוציא את הרעיונות האלה,ניצ'אן?" שאלה הנערה הצעירה והמוזרה שהתהלכה כמעט במסטוליות מוגזמת לצידו של מי שהיה אמור להיות הניצ'אן שלה וקרא לעצמו דני[הל],אבל הוא כנראה התעלם מהשאלה והיה מרוכז בשיווי משקל של עצמו. התחרות ריצה הקצרה מתחת לגשר שערכו קודם התישה אותם לגמרי. "אז..חנ לאיכולה לבוא,אינלי ת'פלא' של רייבנ ועדי לא יודעת,מה עושים?" היא שאלה. "הולכים אליי,אני מניח" מלמל דני[הל],"היי,ירדן, אל תתאכזבי,יהיו לך עוד הזדמנויות לפגוש אותם" הוא הוסיף,כשראה את מבטה המושפל. היא מייד הרימה את ראשה וחייכה חיוך קטן,בעודה הולכת אחריו באיטיות – מידי פעם מעיפה מבט לעבר הנייד שלה,בתקווה שיצלצל. תקוותיה הכמוסות התגשמו,הנייד צילצל ועל הצג הופיע השם 'איצ'י',"אני בדרך" נשמע קול מצידו השני של הקו,"יאי! אנחנו נחכה" ענתה ירדנ. "הם באים?" שאל דני[הל], "אה..עדי בדרך" הם התיישבו בכניסה לשער ראשון,ובזמן שחיכו..קראו קצת במנגה שדני[הל] קנה באנימהוליק,החנות אנימה ברחובות משם הם חזרו,דיברו על הא ודא ובעיקר – נקרעו מצחוק. "נמנמ,ניצ'אן,למה אנשים חושבים שאנחנו חסריי בית?" שאלה ירדנ, "הם לא חושבים שאנחנו חסריי בית. הם חושבים שאת חסרת בית." הוא צחק ונתן לה את המכה הקטנה בראש,שבכלל לא הייתה אמורה לכאוב שהוא היה נותן לה בכל פעם שאמרה משהו טיפשי,"אבלאבל תראה איך הם בוהים בנו" היא התעקשה. "למי אכפת?" הוא חייך,"תראי את זה!" הוא הקריא בקול קטע מהמנגה,שגרר עוד גל של צחוק. לפתע,שוב צלצל הנייד. "היא הגיעה!" קראה ירדנ בהתלהבות יתר. השניים אספו את חפציהם ופנו להיכנס לקניון-חור. "איך יש לך כוח לזוז?" שאל דני[הל],היה קצת מוזר לראות את ירדנ מדלגת בהתלהבות אחרי הריצה והמוות בהכחשה שהם חוו קודם. לייד המקדולנד'ס,או דוכן קרפ צרפתי אם תרצו,עמדה נערה גבוהה,היא בהתה בדוכן וחייכה לעבר היצורה הקטנה שקיפצה לעברה בהתלהבות. היא זיהתה אותה מייד, "הולואיצ'י!!!!!!!!!#@$^$*%^&$^#^%" היא קראה בהתלהבות וקיבלה את היצורה בחיבוק מוחץ ושובר עצמות,"אונסאונס!איצ'י!" קראה ירדנ וניסתה להשתחרר,אבל היא לא נעזבה כ"כ בקלות. בסופו של דבר היא הצליחה להשתחרר מידיה של של איצ'י הקשוחה והאפלה,"אעאע! זאנפאקטו!" היא הצביעה לעבר החרב הגדולה שנחה על גבה של איצ'י,"בהחלט. אין כמו זאנגטסו" אמרה איצ'י ושלפה מייד את החרב,מכוונת אותה לעבר ירדנ הקטנה,שקפצה לאחור וניפנפה במגילתקיר בזעם,"אתאת לא מסוגלת עליי! אני יותר קאשוחה ואפלה ממך! אפילו ששכחתי את זאנגי בבית!" "טיפשה." זרקה לעברה איצ'י,"הייתי אמורה לדעת שאני אצטרך אותו היום? בכלמקרה,תכירי. זה דני[הל] ניצ'אן,ניצ'אן,זאת עדי. תתחבקו ותעשו שלום",אמרה במהירות ירדנ,שהעדיפה לא להכנס לוויכוחים ווונאבי מריבות מיותרות על שטויות כאלה. השניים לחצו ידיים,ומייד החלה איצ'י להוציא מתיקה כל מיני צעצועיי איצ'יגו קטנים וחמודים, "מאיפה כל זה?" שאל דני[הל],"דוכן של גיא?" איצ'י הנהנה בראשה,"איכ. הוא יקר רצח..תבואי לחנות ברחובות!" "מה זה הרעש הזה?" שאלה ירדנבלי שום קשר,למשמע קולות צווחה וצחוק שהגיעו ממאחוריי דוכן הקרפ הצרפתי,"ליצן." ענתה איצ'י, "בואו נלך לראות!" קראה ירדנ וקיפצה בהתלהבות לעבר הקולות, "את..את..היפר!" קראה אחריה איצ'י,"מה קרה?" היא שאלה מייד ברגע שירדנ עשתה פרסה.. "זה..זה..יש שם אוראהארה!" "מה זה אוראהארה?" שאל דני[הל],"ליצן מפחיד עם כובע של קיבוצניקים!" ענתה ירדנ, "אפשר להרוג אותו?! אפשר להרוג אותו?! הא?!הא?!" היא שאלה בעודה נתפסת ברגלה של איצ'י,שנאנחה קלות,"כמובן. אין כמו להוציא עצבים על ליצנים מעצבנים. וניצ'אן?" דני[הל] חייך ברשעות ****הקטע הבא אינו מיועד לאנשים עם בעיות לב,נשים בהריון ולליצנים****
