נסו אתם לתת לי נחמה
כי לי כבר אין תקווה. אני חש שאין לי יותרמה לעשות. התרופות עובדות, עד כאן הכל ברור. אני מרגיש, לראשונה ב-26 שנותי, שאני חי ללא ההפרעה האיומה הזו. הכל החל לאחר שאחזה בי לפתע המחשבה,מה יהיה אם התרופות יפסיקו את פעולתן??? מה אעשה??? איך ארגיש??? היתכן שלאחר שראיתי את האור, הוא ילקח ממני בפתאומיות שכזו??? מה הלאה? אני מרגיש כאילו אני הולך תחת עננה של גשם(כמו בסרטים המצויירים? מוכר?) ורק מחכה שהברק יכה בי. מחכה לשניה שבה תחזור החרדה, יחזרו הפחדים, תחזור ההפרעה. לפעמים אני חושב שאולי עדיף לחיות ללא התרופות, לחזור לחרדות המוכרות, הישנות והטובות ולדעת לפחות היכן אני עומד. מה דעתכם? אני נכנעתי כבר מזמן!!! מהיכן תבוא ישועתי???!!!
כי לי כבר אין תקווה. אני חש שאין לי יותרמה לעשות. התרופות עובדות, עד כאן הכל ברור. אני מרגיש, לראשונה ב-26 שנותי, שאני חי ללא ההפרעה האיומה הזו. הכל החל לאחר שאחזה בי לפתע המחשבה,מה יהיה אם התרופות יפסיקו את פעולתן??? מה אעשה??? איך ארגיש??? היתכן שלאחר שראיתי את האור, הוא ילקח ממני בפתאומיות שכזו??? מה הלאה? אני מרגיש כאילו אני הולך תחת עננה של גשם(כמו בסרטים המצויירים? מוכר?) ורק מחכה שהברק יכה בי. מחכה לשניה שבה תחזור החרדה, יחזרו הפחדים, תחזור ההפרעה. לפעמים אני חושב שאולי עדיף לחיות ללא התרופות, לחזור לחרדות המוכרות, הישנות והטובות ולדעת לפחות היכן אני עומד. מה דעתכם? אני נכנעתי כבר מזמן!!! מהיכן תבוא ישועתי???!!!