De-Panther
New member
נסו לחיות כל יום בבית אחר יום אחד..
בית מספר 1 למחרת בית מספר 2 ואז למחרת שוב פעם בית מספר 1 ואז 2 ככה בלי סוף כואב לי הראש!!! ואני עצבני על כל העניין הזה שלא לדבר כועס על ההורים שגרמו לזה! הם פתאום בגיל 3 נתנו לי עובדה קיימת בהתחלה זה היה לגור בלי האבא בקושי לראות אותו אחרי זה זה היה לעבור לגור עם הסבא והסבתא הורים של אמא ובכל זאת אבא שלי בא לקחת אותי מידי פעם אבל יותר את האח הגדול שלי אני לא הרגשתי בן של אף אחד אמא שלי לא הגנה עלי מפני האח הגדול שכל כך רבנו בעבר זה פשוט מדהים מה שהוא היה עושה לי בתור תינוק סיפרו לי שהוא היה מרביץ לי הוא הרביץ לי ואני הייתי תינוק בסך הכל!! ואצל אבא נתנו לו הכל אז גם אצל אמא וגם אצל אבא סבלתי ממנו גדלתי ונהייתי חזק יותר ממנו אבל לא רציתי להרביץ לו רק כשלא הייתה ברירה והוא לא הפסיק פחדתי לגרום לו נזק הוא בכל זאת אח שלי הוא היה רב איתי הייתי בועט בו עד שהוא היה נשקב על המזרן או הרצפה ואז הוא היה מנסה לתת לי שוב מכות בזמן שעצרתי לראות אם הוא בסדר ואז המשכתי לתת עוד כמה עד שפשוט פחדתי עליו והייתי הולך למרפסת וסוגר את עצמי שלא יעשה לי משהו הוא היה בא ומנסה לפתוח את הדלת אבל אני החזקתי היו פעמים שהיינו סתם משחקים ב"טנקים" היינו מכינים משמיכות וקריות כלמיני טנקים והיינו סתם נלחמים אחד על השני על הספה הגדולה לראות מי יגיע ראשון לצד השני הוא היה חונק אותי בפנים עד שהכנתי פיתחי מילוט וסידרתי שאני יוכל לברוח בזמן שהוא מנסה לחנוק הייתי עולה עליו ואז נזכרתי שאני נחנקתי מה אם יקרה לו משהו ואז שוב פעם הייתי בורח למרפסת והוא אחרי ככה בלי סוף שנאתי את התקופה הזו זו הייתה תקופה נוראית!!! הוא כניראה סבל יותר ממני מעניין המעבר אבל משום מה אני לא מרגיש ככה אני מנסה להזכר בדברים טובים בו מאותה תקופה ואני וכר רק מכות רק ריבים אני זוכר אותו קופץ עלי מהספה הגדולה אני זוכר אותו קופץ בכל הבית אחרי רק כדי להכאיב לי כאילו החיים שלו קשורים בזה כאילו הרסתי לו תחיים הוא לא היה אומר את זה אבל הוא היה מראה את זה ככה בלי סוף לפחות הוא עשה אותי לחזק ולא לחלש כמו שהוא היה אחרי זה כשאני הייתי בכיתה א והוא כבר היה בכיתה ה הייתיי עוזר לו כשהיו מרביצים לו חחחחח אני ילד בכיתה א רודף אחרי ילדים בכיתה ה שמרביצים לאח הגדול שלי למי שהיה מרביץ לי חחחחח הפוגים זה היה דבר נפלא מלבד פעם אחת שהוא זרק לכיוון שלי פצץ(חתיכת פלסטיק עגולה שהופכת אותם) וכמ פגע בי שמעתי את הקול של האוויר הנחתך לייד האוזן שלי זה היה מפחיד תזוזה קטנה לכיוון הפצץ והייתי בלי אוזן דבר טוב יצא ממנו בשבילי כולם אהבו לריב איתי ניסו להראות לכולם שהם יכולים להיות יותר חזקים ממני אחרי 2 ילדים בכיתה ה יכולתי לרדוף ולהרביץ להם אבל ל10 כיוונים שונים למרות שהם בגיל שלי למרות שאחד לאחד הם חלשים יותר לא הצלחתי לעשות להם כלום וכאן היה טוב שיש לי אח גדול הוא היה נזכר ברגעים כאלה שהוא האח הבחור והוא צריך להראות לי דוגמא הוא היה בא אליהם ומכיוון שהוא היה גבוה יחסית לגילו כמוני הוא הגיע הזדקף ואמר מי מרביץ לאח הקטן שלי וזה היה קורה פעם בהרבה מאוד זמן הרבה פעמים נאלצתי לחתוף מכות מחלשלושים בגלל שהם היו רבים ממני ואני כרגיל עם הנפש העדינה מנסה שלא לפגוע יותר מידי אני כבר יכולתי להזיז מכונית חונה בכיתה ד או משהו כזה אל תגידו שטויות שטויות אתם בטח אומרים קילא איזה קילא תפרו לי אותו טוב טוב כשהייתי עוד בחיתולים כשלמדתי ללכת גיל חצי שנה יחסית מהר ודי כואב פתאום לסחוב משקל כמו שהיה לי והנה בכל זאת היו ממשיכים להתנפל עלי אני שונא את הדברים האלה אבל מה לעשות יש דברים שחייבים לעשות והנה הערס החדש בכיתה החלית שהוא יותר חזק ממני וניסה לריב איתי באוטובוס דמט הוא זרק לי לאנשהו את כובע המזל שלי ולא מצאתי אותו יותר אבד באוטובוס בדרך לחווה החקלאית במקום בו אני גר אני בנאדם רכושני במקצת ואני לא אוהב שלא נותנים כבוד לחפצים של הבנאדם (בעיקר כשקשה לי למצוא כובע שנוח לי) התעצבנתי עליו דבר אחד זה לתת לי אגרוף אבל להעיף לעזעזל את הכובע שלי אני הבאתי לו כמה אגרופים הוא התרגז התחלנו לריב נהג האוטובוס והמורה ניסו להפריד אותנו הוא אחרי עוד כמה סיבובים כבר ברח ואותי ניסו להעיף מהאוטובוס אני זה שהסתובב הציק לכולם אני נכון זה אני חחח מסכן נהג האוטובוס אבל שילמד איך מתנהגים לילד קטן לא מושכים אותו בזרועות איזה בני אדם יש איזה בני אדם והצרה הכי גדולה שכשהייתי בכיתה ב עד ד הייתה לי מורה 3 שנים!! 3 שנים!! זה כזה נוראי שכל מי שהרביץ לי היא הוסיפה לו בציון ופירגנה לו היא קיללה אותי בכיתה קראה לי אידיוט למרות שגם אני קיללתי את המורה המפגרת הזו שלא יודעת לצייר שליש כמו שצריך חחחח את המורה הזו כולם שנאו אבל רוב ההורים והתלמידים ליקקו לה רק אני וההורים שלי לא והיא שנאה אותי שנאה אותי עד כמה שאפשר בכל דבר היא החשילה אותי כשאני הייתי בכיתה היא נישארה במקום וכשאני לא הייתי היא לימדה מלא חומר חדש(לא יצא לי להיות הרבה זמן שנה אחת בגלל שפעת קשה) בחודש הזה היא לימדה בזריזות חומר של חצי שנה והנה אני לא הבנתי כלום והיא אמרה אתם רואים איזה אידיוט אני שנאתי אותה כל כך שנאתי אותה ואחרי זה כבר לא הייתה לה ברירה היא הייתה חייבת להודות שהיא המפגרת אבל היא לא עשתה את זה משהו שאני טוב בו במטמטיקה או לפחות הייתי זה שברים ואני ידעתי את זה עוד לפני כל הכיתה חחח בשעורים שהיא לימדה את זה אני מתתי מצחוק והיא מזה סבלה מזה היא התעצבנה עלי אבל היא לא יכלה לעשות לי כלום אני התחלתי להסביר לתלמידים במקומה ופתאום ראיתי איך כולם שונאים אותה פעם אחת היא הושיבה אותי בקבוצה של המפגרים יווווווווו היה צריך לעשות משימת חישוב מפגרתוהם לא הבינו איך לעשות והתחילו להתווכח איתי על התשובה זה הייתה עבודה בקבוצות בסוף אמרתי אני עושה קבוצה לבדי אני עם הפיתרון הנכון אתם רוצים לעשות מעצמכם צחוק בבקשה תעשו היא שמעה את זה היא התחילה לאמר אתה לא יכול להיות לבד אתה לבד אתה ככה תראו הוא בודד אין לו אף אחד ככה המורה דיברה כל הכיתה צחקה בסוף התרגיל בקבוצות כל הקבוצות עשו שטות אחת גדולה ואני היחידי שצדק ואז אני צחקתי וכמה תלמידים נהיו מזה עצובים מכל העסק(אלה שהתחנפו אל המורה הזו הרבה) מרוב המבוגרים שאני מכיר אני רואה שכל המבוגרים הם ילדים קטנים מאוד!
בית מספר 1 למחרת בית מספר 2 ואז למחרת שוב פעם בית מספר 1 ואז 2 ככה בלי סוף כואב לי הראש!!! ואני עצבני על כל העניין הזה שלא לדבר כועס על ההורים שגרמו לזה! הם פתאום בגיל 3 נתנו לי עובדה קיימת בהתחלה זה היה לגור בלי האבא בקושי לראות אותו אחרי זה זה היה לעבור לגור עם הסבא והסבתא הורים של אמא ובכל זאת אבא שלי בא לקחת אותי מידי פעם אבל יותר את האח הגדול שלי אני לא הרגשתי בן של אף אחד אמא שלי לא הגנה עלי מפני האח הגדול שכל כך רבנו בעבר זה פשוט מדהים מה שהוא היה עושה לי בתור תינוק סיפרו לי שהוא היה מרביץ לי הוא הרביץ לי ואני הייתי תינוק בסך הכל!! ואצל אבא נתנו לו הכל אז גם אצל אמא וגם אצל אבא סבלתי ממנו גדלתי ונהייתי חזק יותר ממנו אבל לא רציתי להרביץ לו רק כשלא הייתה ברירה והוא לא הפסיק פחדתי לגרום לו נזק הוא בכל זאת אח שלי הוא היה רב איתי הייתי בועט בו עד שהוא היה נשקב על המזרן או הרצפה ואז הוא היה מנסה לתת לי שוב מכות בזמן שעצרתי לראות אם הוא בסדר ואז המשכתי לתת עוד כמה עד שפשוט פחדתי עליו והייתי הולך למרפסת וסוגר את עצמי שלא יעשה לי משהו הוא היה בא ומנסה לפתוח את הדלת אבל אני החזקתי היו פעמים שהיינו סתם משחקים ב"טנקים" היינו מכינים משמיכות וקריות כלמיני טנקים והיינו סתם נלחמים אחד על השני על הספה הגדולה לראות מי יגיע ראשון לצד השני הוא היה חונק אותי בפנים עד שהכנתי פיתחי מילוט וסידרתי שאני יוכל לברוח בזמן שהוא מנסה לחנוק הייתי עולה עליו ואז נזכרתי שאני נחנקתי מה אם יקרה לו משהו ואז שוב פעם הייתי בורח למרפסת והוא אחרי ככה בלי סוף שנאתי את התקופה הזו זו הייתה תקופה נוראית!!! הוא כניראה סבל יותר ממני מעניין המעבר אבל משום מה אני לא מרגיש ככה אני מנסה להזכר בדברים טובים בו מאותה תקופה ואני וכר רק מכות רק ריבים אני זוכר אותו קופץ עלי מהספה הגדולה אני זוכר אותו קופץ בכל הבית אחרי רק כדי להכאיב לי כאילו החיים שלו קשורים בזה כאילו הרסתי לו תחיים הוא לא היה אומר את זה אבל הוא היה מראה את זה ככה בלי סוף לפחות הוא עשה אותי לחזק ולא לחלש כמו שהוא היה אחרי זה כשאני הייתי בכיתה א והוא כבר היה בכיתה ה הייתיי עוזר לו כשהיו מרביצים לו חחחחח אני ילד בכיתה א רודף אחרי ילדים בכיתה ה שמרביצים לאח הגדול שלי למי שהיה מרביץ לי חחחחח הפוגים זה היה דבר נפלא מלבד פעם אחת שהוא זרק לכיוון שלי פצץ(חתיכת פלסטיק עגולה שהופכת אותם) וכמ פגע בי שמעתי את הקול של האוויר הנחתך לייד האוזן שלי זה היה מפחיד תזוזה קטנה לכיוון הפצץ והייתי בלי אוזן דבר טוב יצא ממנו בשבילי כולם אהבו לריב איתי ניסו להראות לכולם שהם יכולים להיות יותר חזקים ממני אחרי 2 ילדים בכיתה ה יכולתי לרדוף ולהרביץ להם אבל ל10 כיוונים שונים למרות שהם בגיל שלי למרות שאחד לאחד הם חלשים יותר לא הצלחתי לעשות להם כלום וכאן היה טוב שיש לי אח גדול הוא היה נזכר ברגעים כאלה שהוא האח הבחור והוא צריך להראות לי דוגמא הוא היה בא אליהם ומכיוון שהוא היה גבוה יחסית לגילו כמוני הוא הגיע הזדקף ואמר מי מרביץ לאח הקטן שלי וזה היה קורה פעם בהרבה מאוד זמן הרבה פעמים נאלצתי לחתוף מכות מחלשלושים בגלל שהם היו רבים ממני ואני כרגיל עם הנפש העדינה מנסה שלא לפגוע יותר מידי אני כבר יכולתי להזיז מכונית חונה בכיתה ד או משהו כזה אל תגידו שטויות שטויות אתם בטח אומרים קילא איזה קילא תפרו לי אותו טוב טוב כשהייתי עוד בחיתולים כשלמדתי ללכת גיל חצי שנה יחסית מהר ודי כואב פתאום לסחוב משקל כמו שהיה לי והנה בכל זאת היו ממשיכים להתנפל עלי אני שונא את הדברים האלה אבל מה לעשות יש דברים שחייבים לעשות והנה הערס החדש בכיתה החלית שהוא יותר חזק ממני וניסה לריב איתי באוטובוס דמט הוא זרק לי לאנשהו את כובע המזל שלי ולא מצאתי אותו יותר אבד באוטובוס בדרך לחווה החקלאית במקום בו אני גר אני בנאדם רכושני במקצת ואני לא אוהב שלא נותנים כבוד לחפצים של הבנאדם (בעיקר כשקשה לי למצוא כובע שנוח לי) התעצבנתי עליו דבר אחד זה לתת לי אגרוף אבל להעיף לעזעזל את הכובע שלי אני הבאתי לו כמה אגרופים הוא התרגז התחלנו לריב נהג האוטובוס והמורה ניסו להפריד אותנו הוא אחרי עוד כמה סיבובים כבר ברח ואותי ניסו להעיף מהאוטובוס אני זה שהסתובב הציק לכולם אני נכון זה אני חחח מסכן נהג האוטובוס אבל שילמד איך מתנהגים לילד קטן לא מושכים אותו בזרועות איזה בני אדם יש איזה בני אדם והצרה הכי גדולה שכשהייתי בכיתה ב עד ד הייתה לי מורה 3 שנים!! 3 שנים!! זה כזה נוראי שכל מי שהרביץ לי היא הוסיפה לו בציון ופירגנה לו היא קיללה אותי בכיתה קראה לי אידיוט למרות שגם אני קיללתי את המורה המפגרת הזו שלא יודעת לצייר שליש כמו שצריך חחחח את המורה הזו כולם שנאו אבל רוב ההורים והתלמידים ליקקו לה רק אני וההורים שלי לא והיא שנאה אותי שנאה אותי עד כמה שאפשר בכל דבר היא החשילה אותי כשאני הייתי בכיתה היא נישארה במקום וכשאני לא הייתי היא לימדה מלא חומר חדש(לא יצא לי להיות הרבה זמן שנה אחת בגלל שפעת קשה) בחודש הזה היא לימדה בזריזות חומר של חצי שנה והנה אני לא הבנתי כלום והיא אמרה אתם רואים איזה אידיוט אני שנאתי אותה כל כך שנאתי אותה ואחרי זה כבר לא הייתה לה ברירה היא הייתה חייבת להודות שהיא המפגרת אבל היא לא עשתה את זה משהו שאני טוב בו במטמטיקה או לפחות הייתי זה שברים ואני ידעתי את זה עוד לפני כל הכיתה חחח בשעורים שהיא לימדה את זה אני מתתי מצחוק והיא מזה סבלה מזה היא התעצבנה עלי אבל היא לא יכלה לעשות לי כלום אני התחלתי להסביר לתלמידים במקומה ופתאום ראיתי איך כולם שונאים אותה פעם אחת היא הושיבה אותי בקבוצה של המפגרים יווווווווו היה צריך לעשות משימת חישוב מפגרתוהם לא הבינו איך לעשות והתחילו להתווכח איתי על התשובה זה הייתה עבודה בקבוצות בסוף אמרתי אני עושה קבוצה לבדי אני עם הפיתרון הנכון אתם רוצים לעשות מעצמכם צחוק בבקשה תעשו היא שמעה את זה היא התחילה לאמר אתה לא יכול להיות לבד אתה לבד אתה ככה תראו הוא בודד אין לו אף אחד ככה המורה דיברה כל הכיתה צחקה בסוף התרגיל בקבוצות כל הקבוצות עשו שטות אחת גדולה ואני היחידי שצדק ואז אני צחקתי וכמה תלמידים נהיו מזה עצובים מכל העסק(אלה שהתחנפו אל המורה הזו הרבה) מרוב המבוגרים שאני מכיר אני רואה שכל המבוגרים הם ילדים קטנים מאוד!
