זאתי שחושבת
New member
נסחפת
רק רכות תוכל לכבוש אותי,
רכות תשוקה וסערה.
לא בכח, לא בכעס, לא בכאב, לא מתוך כורח, לא במלכוד.
אינני יכולה עוד להשתוקק אל מי שמתעמר בי, שכועס ומפנה את הגב בעתות של כאב.
שלא רואה את כאבי וחמל עליו.
נמאס לי להכיל ולא לקבל חזרה
נמאס לי להיות לא מובנת
רק בשביל לדאוג לכולם על חשבון רצוני לחיות בטוב
כל סוף שבוע הקושי עולה
כל סוף שבוע אני מחכה לשקט שלי עם העולם שבחוץ, עם אנשים, עם עצמי.
לפעמים אני חושבת שהפנטזיות על נשים הן מתוך כעס על גברים
מתוך אכזבה ורצון למצוא פיתרון אחר.
שאולי בכלל מלכתחילה הלכתי עם גברים בגלל טעות, סיבוך שקרה, עם גברים קרה הכל עקום. לא טוב. לא נכון.
אחר כך הזהות מתעצבת בעקבות כל הסיבוכים והאכזבות והפגיעות
...והטוב שנפגשתי בו
והטוב הזה שמור להן בדרך כלל
עוד הרבה לפניה אפילו
והטוב הזה שמור לה במיוחד
והטוב הזה אצלי מתעורר כשאני חושבת ומדמיינת ומרגישה נשים
היום בבוקר נטרפתי נסערתי ,בשלווה מרגיעה וסוערת, בנחמה מתוקה, בשיכרון נפלא כשנשים במחשבותיי.
כל כך נפלא וכל כך נורא. נבהלתי מאוד מהמסלול אליו אני זזה.
חשקתי מאוד במסלול אליו אני נמשכת.
תשוקתי כה עזה עד שנראה ואין בידיי בחירה יותר.
קורה לי הוא שקורה לי.
ואני נסחפת עם גלי הים בתנועה נעימה אל חוף לא ידוע, ומשפחתי... אי שם.
'מה יהייה?' אני שואלת בבהלה מסויימת את השחפים שצווחים מעליי בשמיים... והתכלת ניבטת אליי בחזרה, האור ממלא את עיניי ואני כמהה להישאר עוד קצת באורה של החמה ולהתענג מהחום הטוב.
בסערה שלווה, בפחד מה, במסלול אליו נועדתי.
רק רכות תוכל לכבוש אותי,
רכות תשוקה וסערה.
לא בכח, לא בכעס, לא בכאב, לא מתוך כורח, לא במלכוד.
אינני יכולה עוד להשתוקק אל מי שמתעמר בי, שכועס ומפנה את הגב בעתות של כאב.
שלא רואה את כאבי וחמל עליו.
נמאס לי להכיל ולא לקבל חזרה
נמאס לי להיות לא מובנת
רק בשביל לדאוג לכולם על חשבון רצוני לחיות בטוב
כל סוף שבוע הקושי עולה
כל סוף שבוע אני מחכה לשקט שלי עם העולם שבחוץ, עם אנשים, עם עצמי.
לפעמים אני חושבת שהפנטזיות על נשים הן מתוך כעס על גברים
מתוך אכזבה ורצון למצוא פיתרון אחר.
שאולי בכלל מלכתחילה הלכתי עם גברים בגלל טעות, סיבוך שקרה, עם גברים קרה הכל עקום. לא טוב. לא נכון.
אחר כך הזהות מתעצבת בעקבות כל הסיבוכים והאכזבות והפגיעות
...והטוב שנפגשתי בו
והטוב הזה שמור להן בדרך כלל
עוד הרבה לפניה אפילו
והטוב הזה שמור לה במיוחד
והטוב הזה אצלי מתעורר כשאני חושבת ומדמיינת ומרגישה נשים
היום בבוקר נטרפתי נסערתי ,בשלווה מרגיעה וסוערת, בנחמה מתוקה, בשיכרון נפלא כשנשים במחשבותיי.
כל כך נפלא וכל כך נורא. נבהלתי מאוד מהמסלול אליו אני זזה.
חשקתי מאוד במסלול אליו אני נמשכת.
תשוקתי כה עזה עד שנראה ואין בידיי בחירה יותר.
קורה לי הוא שקורה לי.
ואני נסחפת עם גלי הים בתנועה נעימה אל חוף לא ידוע, ומשפחתי... אי שם.
'מה יהייה?' אני שואלת בבהלה מסויימת את השחפים שצווחים מעליי בשמיים... והתכלת ניבטת אליי בחזרה, האור ממלא את עיניי ואני כמהה להישאר עוד קצת באורה של החמה ולהתענג מהחום הטוב.
בסערה שלווה, בפחד מה, במסלול אליו נועדתי.
