רצית וקבלת
זה אף פעם לא ממש השפיע עלי. די התבישתי וזה היה בעוכרי אבל עשיתי הכל כדי שאף אחד לא ירגיש עד שלמדתי לקבל את ה"מום" ואולי אפילו לאהוב אותו ( כי זה משהו שמייחד אותי). כבר כתבתי כאן שהייתי קצין בצה"ל , אני מלמד קריינות ואפילו עובד בזה , אני מנהל חברה שעוסקת בתקשורת , ג'ינגלים , פרסומות וכו'. היתה לי תכנית ברדיו האזורי במשך כמה שנים , כך שאפשר לומר שדי ניצחתי. אף אחד , אבל אף אחד לא יכול לומר שאני מגמגם ( אולי כי אני לא ) , אבל זה שם , זה קם איתי בבקר והולך לישון איתי בלילה. יש לי חיי חברה תקינים (גרוש+1) ואף פעם לא סבלתי מזה ממש. האמת היא שאף פעם זה לא היה ממש גמגום כי אם הרגשתי שאני הולך להתקע , פשוט עצרתי וחשבתי קצת על מהות התהליך. אצלי זה אף פעם לא היה : גגגגגג , ממממממ , סססססס אלא יותר דיבור איטי ומתמשך. לא עצרתי בסוף כל מילה אלא לקחתי נשימה ארוכה ולא נתתי לשטף לעצור אותי.היתה גם תקופה קצרה ששרתי את מה שרציתי להגיד (פשוט ככה זה יצא קל יותר ). קצת קשה לי פה לתת פתרונות בשלט רחוק. אני חושב שלכל אחד יש את הדרך שלו והוא מתמודד איתה בכבוד (אני מקווה). זה לא תהליך קל ואני בטוח שרבים יסכימו איתי. כשאומרים לי " אה , אבל אתה לא מגמגם" , "זה עבר לך" וכאלה , , הם לא באמת יודעים כמה קשה ההתמודדות היומיומית עם המצב. ושוב , אני לא מגמגם כבד , אני לא מגמגם בכלל . . הנה - אפילו אני כבר לא יודע !!! לסיכום . . תאמינו שאתם יכולים !!! באהבה , מהמרחף לאיטו !
