נסיעת בוץ וקצת גורמה
הדרך הרגילה לעבודה מהוד השרון לעתידים היא או דרך הירקון כשיבש או בדרכי הכורכר שמקבילות לכביש חוצה שומרון (5) כשרטוב. הבוקר היה נראה שלא ירד גשם ובגלל שאני ממש לא אוהב לנסוע על הכביש עקב היחס הסופר אדיב של נהגי המכוניות החלטתי ללכת על דרכי הכורכר. מגיע לנוה נאמן, נכנס דרך המשתלה ולכוון תחנת אבו רבח. בדרך קצת בוץ, מתחיל להצטבר על הגלגלים, אומר לעצמי שזה לא נורא ותיכף נגיע לכורכר והכל יהיה בסדר. עובר את הירקון, נוסע על הכורכר שממש בסדר עד הגשר התורכי שם הדרך עוברת מתחת לכביש הראשי לצד השני. במעבר בוץ כבד. יש מין מדרגה בגובה 2 מטר, חלק מהגשר מקביל למעבר. מעמיס את האופניים ועובר לצד השני בהליכה. ממשיך לנסוע מערבה. בינתיים הכביש בסדר, יש כורכר ויש קצת קטעים סלולים. מדי פעם שלוליות שכל פעם עובר מצד אחר. הדרך עוברת מקביל למחלף התקוה מצדו הדרומי ואז מתחיל הבלאגן. בוץ כבד. מצטבר על הברקסים, את המעביר הקדמי לא רואים מזמן והנסיעה נהיית קשה. לא מבין איך האופניים מצליחים לנסוע. בערך חמש מאות מטר לפני גהה יש כמה קטעים עם אדמה שחורה וכבדה. הבוץ פה פשוט חוגג. מצטברים כדורי בוץ ענקיים על הגלגלים ועל כל מקום אפשרי עד שנעצר. מוריד את הבוץ עם הידיים. רוחץ את הגלגלים בשלולית, את הידיים גם, ברור לי שלא אגיע לעבודה בשבע אבל האדרנלין מפצה על זה. מצליח לעלות על האופניים ולהמשיך. בריכת החול מתחת לגהה הפכה לשלולית אחת גדולה. יש כל כך הרבה בוץ על האופניים שמתחיל לנסוע בתוך השלוליות, אולי זה ינקה משהו מהבוץ וגם נדמה לי שבתוך השלולית האדמה קצת יותר מהודקת. נעליים ורגליים עד הברכיים מכוסות שכבה נאה של בוץ. מזל שהתקנתי מגיני בוץ לפני שבועיים כך שהגב והחזה במצב סביר יחסית. מגיע לעתידים. סיבוב על הדשא לנקות קצת את הצמיגים. לא רואים אופניים, רק בוץ. לא יכול להכניס את האופניים ככה למשרד. מוצא צינור מים ולוקח לי איזה רבע שעה להוריד את כל הבוץ. ועכשיו החידוש: לא היה לי שמן ואחרי השטיפה המסיבית, לקראת הצהריים השרשרת התחילה לעשות סימנים של חלודה. לא בטוח אם זה טוב לנסוע ככה הביתה אז שמתי קצת שמן זית על השרשרת ותאמינו לי השרשרת הייתה משומנת ושקטה וזה היה פשוט נהדר. בחזרה הביתה להוד השרון נסעתי על הכביש, יש גבול למה שאפשר ביום אחד. אה, ומזל שיש מקלחת חמה בעבודה... גרביים יבשות קניתי בסופר.
הדרך הרגילה לעבודה מהוד השרון לעתידים היא או דרך הירקון כשיבש או בדרכי הכורכר שמקבילות לכביש חוצה שומרון (5) כשרטוב. הבוקר היה נראה שלא ירד גשם ובגלל שאני ממש לא אוהב לנסוע על הכביש עקב היחס הסופר אדיב של נהגי המכוניות החלטתי ללכת על דרכי הכורכר. מגיע לנוה נאמן, נכנס דרך המשתלה ולכוון תחנת אבו רבח. בדרך קצת בוץ, מתחיל להצטבר על הגלגלים, אומר לעצמי שזה לא נורא ותיכף נגיע לכורכר והכל יהיה בסדר. עובר את הירקון, נוסע על הכורכר שממש בסדר עד הגשר התורכי שם הדרך עוברת מתחת לכביש הראשי לצד השני. במעבר בוץ כבד. יש מין מדרגה בגובה 2 מטר, חלק מהגשר מקביל למעבר. מעמיס את האופניים ועובר לצד השני בהליכה. ממשיך לנסוע מערבה. בינתיים הכביש בסדר, יש כורכר ויש קצת קטעים סלולים. מדי פעם שלוליות שכל פעם עובר מצד אחר. הדרך עוברת מקביל למחלף התקוה מצדו הדרומי ואז מתחיל הבלאגן. בוץ כבד. מצטבר על הברקסים, את המעביר הקדמי לא רואים מזמן והנסיעה נהיית קשה. לא מבין איך האופניים מצליחים לנסוע. בערך חמש מאות מטר לפני גהה יש כמה קטעים עם אדמה שחורה וכבדה. הבוץ פה פשוט חוגג. מצטברים כדורי בוץ ענקיים על הגלגלים ועל כל מקום אפשרי עד שנעצר. מוריד את הבוץ עם הידיים. רוחץ את הגלגלים בשלולית, את הידיים גם, ברור לי שלא אגיע לעבודה בשבע אבל האדרנלין מפצה על זה. מצליח לעלות על האופניים ולהמשיך. בריכת החול מתחת לגהה הפכה לשלולית אחת גדולה. יש כל כך הרבה בוץ על האופניים שמתחיל לנסוע בתוך השלוליות, אולי זה ינקה משהו מהבוץ וגם נדמה לי שבתוך השלולית האדמה קצת יותר מהודקת. נעליים ורגליים עד הברכיים מכוסות שכבה נאה של בוץ. מזל שהתקנתי מגיני בוץ לפני שבועיים כך שהגב והחזה במצב סביר יחסית. מגיע לעתידים. סיבוב על הדשא לנקות קצת את הצמיגים. לא רואים אופניים, רק בוץ. לא יכול להכניס את האופניים ככה למשרד. מוצא צינור מים ולוקח לי איזה רבע שעה להוריד את כל הבוץ. ועכשיו החידוש: לא היה לי שמן ואחרי השטיפה המסיבית, לקראת הצהריים השרשרת התחילה לעשות סימנים של חלודה. לא בטוח אם זה טוב לנסוע ככה הביתה אז שמתי קצת שמן זית על השרשרת ותאמינו לי השרשרת הייתה משומנת ושקטה וזה היה פשוט נהדר. בחזרה הביתה להוד השרון נסעתי על הכביש, יש גבול למה שאפשר ביום אחד. אה, ומזל שיש מקלחת חמה בעבודה... גרביים יבשות קניתי בסופר.