נסיעת ההורים לחופשה בחו"ל כיצד להכין את הילד?

[שריתפרץ]

נסיעת ההורים לחופשה בחו"ל כיצד להכין את הילד?

שלום, אנו הורים לילד בן שנתיים ושמונה חודשים ותינוק בן חמישה חודשים, בקרוב אני נוסעים לחופשה בחו"ל בת 6 ימים ורצינו לקבל עזרה כיצד להכין את הגדול לקראת הפרידה מאיתנו , ניסינו להסביר שהוא ישאר עם סבא וסבתא ויהיה להם כייף(פינוקים, יאכלו פיצה יחד, ילכו לגינה שהוא אוהב- ינסו לשמור על שגרת היום כמה שאפשר), ואמרנו לו שאנחנו נוסעים באווירון בשמיים והבטחנו מתנות כמובן. העניין שנענו בשלילה כמובן בכך שהוא לא רוצה ולא מסכים אומר ש"לא רוצה להיות לבד" ו"מי ישמור עליי."?.. וכיו"ב, הייתי שמחה אם היית מייעצת לנו איך מכינים אותו ליום הפרידה? האם לדבר על זה הרבה? להבטיח מתנות? אשמח לתשובה מהירה שכן היום שנטוס קרב והחששות אצלנו גם כן גוברים . חשוב לי לציין שזאת פעם ראשונה שאנו נוסעים בלי הילדים. תודה

 

[עינת גבע]

אסנת דור :" כשאבא ואמא נוסעים".

שרית שלום רב, לילד בן שנתיים ושמונה חודשים אין עדיין יכולת לאמוד זמן. רצוי לשתף אותו סמוך לנסיעה. לצמצם במילים. לא מומלץ להבטיח שיהיה כיף ( לפעמים זה חוזר אלינו בבומרנג "בכלל לא היה לי כיף"), לא מומלץ להבטיח מתנות - המתנה הכי חשובה היא אתם עצמכם. ראי וקראו יחד את הספר "הלו , הלו, אבא". אפשר להיעזר בספר בנושא כגון : ספרה המשובח של אסנת דור :" כשאבא ואמא נוסעים". בנוסף הייתי מפקידה בידי הסבים שקית או מעטפות. אפשר מעטפות ממוספרות אשר יינתנו לילד בכל בוקר כאשר יתעורר או ערב כאשר ייילך לישון ובתוכן נשיקה וציור . המעטפות ימוספרו בסדר יורד 6 ( ליום הראשון) 5 (ליום השני) וכך הלאה . וביום השישי (1) זה יום חזרתכם. כך תשמרו על קשר רציף. בנוסף, מומלץ להתקשר מחו"ל לבקש לדבר עם הילד( להיות מוכנים לסרוב- וזה בסדר!) ולספר לו שאתם מבלים ומתגעגעים. שאלות נוספות יתקבלו בברכה תהנו עינת

 

[שריתפרץ]

נסיעת ההורים לחופשה בחו"ל כיצד להכין את הילד?

הי ענת, תודה לתשובתך המהירה! הייתי שמחה אם תוכלי לתת לי יותר טיפים כיצד לספר שאנו נוסעים? דרך אילו דימויים? אני אשתמש בספרים שאמלצת אבל עדיין הייתי רוצה לדעת כיצד להתמודד כי הרי הוא ישאל. בנוסף קיים בנו החשש שמא הוא ממש יכעס עלינו שעזבנו אותו ושזה ישמר אצלו,איך מתמודדים עם זה? אני רוצה להוסיף שהילד שלא מזמן נגמל מחיתולים ( חודשיים כמעט )והאם בעקבות כך יכולה להיות רגרסיה? שוב המון תודה

 

[עינת גבע]

למחשבות ולרגשות שלכם משמעות רבה לתפקוד הילד

מה אתם חושבים? מה אתם מרגישים? שלום רב, מציעה לשתף יום לפני הנסיעה במשפט אחד:" אמא ואבא נוסעים לחופשה כיפית יחד" ולשתוק... להיות בהמתנה. מכאן ואיך עליכם להיות קשובים לילד ולענות עניינית, בקיצור, ממוקד וספציפית לשאלותיו. לשאלותייך הנוספות: א. המישור הנפשי הוא סובייקטיבי ומורכב, יש לנו אפשרות לשער, אין לנו יכולות ניבוי. ב. עליכם לבדוק האם אתם שלמים עם ההחלטה ליסוע. ג. מה שחשוב האם אתם עושים מה שמתאים לכם ושלמים עם ההחלטה ? ד. התחושות שלכם הם אלה שיעברו לילד אם אתם מרגישים אשמים הוא ירגיש מסכן ומקופח. אם אתם מרחמים ויש לכם צורך לפצות אותו הוא ירגיש מסכן. אם תרגישו שלמים הוא ירגיש מרוצה. הרגשות שלכם ישפיעו בסופו של דבר על עולמו הרגשי ועל תפקודו של הילד. בהצלחה עינת

 

[survivorrr]

עכשיו זה מאוחר אבל בכל זאת - שאלת תם.

למה צריך לספר "אנחנו נוסעים"? בשביל מה ההצהרות האלה? למי הן מועילות? יש עיקרון. מה שהוא לא יודע - לא מפריע לו. לשאול אותו מה דעתו לישון כמה ימים אצל סבתא (הבנות שלי היו קופצות על זה וגם סבתא). אחר כך לעסוק בהכנות לנסיעה לסבתא. להבטיח לו שתתקשרו (בלי התחייבות מתי ובלי לספר לו מאיפה). להבליט את הכיף שיהיה לו אצל סבתא ולא להזכיר במילה את הנסיעה שלכם.

 

[עינת גבע]

פתח למחשבות... נקודות מבט נוספת ...

שלום רב, כאן לדעתי נכנסת סוגיית הערכים. כל משפחה צריכה לחשוב ולבחור לאור אילו ערכים היא רוצה/שואפת לגדל את ילדיה? האם אנו רוצים ללמד כנות, אמירת אמת או לפתח יחסים מניפולטיביים, הסחות דעת וסודות במשפחה. האם חשוב לנו להעביר מלכתחילה את הערך של אמינות? האם חשוב לנו לכבד את הילד (גם אם הוא נמוך מאיתנו במספר ס"מ) ולתת לו תחושה שאבא ואמא מאמינים וסומכים עליו שהוא יכול להתמודד, לקבל, לפרגן, לתת, להתחשב, ולתרום? האם אנחנו רוצים לפתח בקרבו תחושת ערך? תחושה המבוססת על הכרה והערכה שלנו ביכולותיו הרגשיות והחברתיות? ועוד שאלה למחשבה : האם אני באמת מאמין/ה אמונה עמוקה שילדים לא רואים? לא שומעים? לא מבינים? ולא חשים את התנועה. מניפולציות בעיני כמוהן כ"מלכודת דבש" והן חוזרות ומכות בנו כבומרנג. שעה שהורה נתפש בקלקלתו, בשקרו הוא מסתכן במשבר אמון עם ילדו. מה דעתך? עינת

 

[survivorrr]

לאן סחבת את הדברים כשלגוזל עוד לא מלאו שלוש.

אי אפשר לומר עלי שלא הייתי גלוי לחלוטין עם הבנות שלי. אבל... לשקר - אסור. להגיד אמת - צריך. להגיד את כל האמת לפרטיה ולדיקדוקיה - מיותר. לפעמים אפילו מזיק. גם בלוף לבן לא מזיק ובלבד שלא נגרם כל נזק. צריך לזכור שאצל ילדים הכל בשחור-לבן. את המכשלה הזו צריך לעקוף. לא להתנגש בה חזיתית. זו היתה כל כוונתי. חשוב לדבר אל הילדים במושגים שלהם ולא במושגים שלנו שנוצרו ע"י מבוגרים וכמעט תמיד עבור המבוגרים. לילדים קשה להסתדר עם זה. כשאנחנו מדברים, אנחנו משתמשים הרבה בביטויים ומטבעות לשון וסמלים שנכנסו לנו בשפה כענין שגרתי ומקובל. אפילו לא שמים לב לזה. ילדים מפרשים אותם אחרת. לא אכנס לסיבות הפסיכולוגיות - אבל זו המסגרת בה אנחנו צריכים לתפקד. אם אני כהורה מרכז את מחשבותיו בכיוון של סבתא ומכוון את תשומת ליבו להכנות שלו - באופן טבעי הוא פחות מחשיב ופחות שם לב לתכונה שלי לנסיעה לחו"ל. בעצם אין הבדל בין נסיעה לחו"ל לבין סתם יציאה לבילוי ערב. אני בטח לא צריך לספר לכם שיש ילדים שביום יום הם טובים ומקסימים. הכל - עד שנדמה להם שההורים רוצים "לצאת". אז מתחיל הגהינום בבית. יש הורים שלא טועמים טעמו של בילוי טוב הרבה שנים רק בגלל זה. הצנעת דברים (וזה לא בהכרח "סוד במשפחה" כפי שכינית) אינה פוגעת באמינות.הסוואה שבאי-הבלטה - אינה פוגעת באמינות. דווקא להבליט את הדברים - עד כדי "הוצאת עיניים" ולעשות אותם למורת רוחו ופחדיו הברורים של הילד - זו פגיעה במערכת יחסים בכלל. לא רק באמינות. האם אנחנו סומכים עליו שהוא יכול להתמודד? תלוי עם מה ותלוי איך אנחנו מציגים את הדברים. עם "אנחנו טסים לחו"ל" ילד בגיל הזה לא יכול להתמודד. לא כל כך ברור לו מה זה. לא מה המשמעויות ולא ההשלכות. הוא לא מבין אל נכון את המושגים האלה. כשהגדולה שלי היתה בת שלוש (בגיל גן) היא מחתה ערב אחד על שאני ואשתי (דאז) רצינו לצאת לבילוי. מבחינתה - זה נעלם במשוואות שלה. נעלם מפחיד ילדים. שיגרה מרגיעה אותם. את זה ניצלתי. הסברתי לגוזלה שכמו שהיא רצתה שאבוא איתה לחגיגת חנוכה בגן (זה היה באותה תקופה) ואכן באתי, גם לאמא יש חגיגה וגם היא רוצה שאבוא איתה. אחרי החגיגה אנחנו חוזרים הביתה. זה כבר נשמע יותר מוכר ויותר שגרתי ובמושגים שלקוחים מעולמה של הילדה. זה הסבר שמניח את דעתה. מה רע? ככה מעולם לא היתה לי בעיה לצאת. על אותו בסיס משתיתים את היציאה לחו"ל. אני לא משקר. רק לא חושף את כל הקלפים. לגיטימי ואפילו נחוץ כדי לא לדבר את ילד-גוזל במושגים זרים לו על מצב נעלם מבחינתו. הוא לא יכול להתמודד עם נעלם כזה. הגהינום שהוא עושה איננו ביטוי לחוסר הסכמה. זה ביטוי לרתיעה מנעלם ותחושת תיסכול בהשתתפות בנעלם בניגוד לרצונו. עם זה אנחנו צריכים להתמודד. לא הוא. אין כאן חוסר כנות או חוסר כבוד. תרגיל פסיכולוגי אינו פוגע בתחושת הערך שלו. חינוך זה לא מתמטיקה עם נוסחאות קבועות וגלובאליות. ילדים שומעים, רואים, חשים בדיוק אותם דברים. אבל הם מפרשים את הדברים אחרת ומבינים אותם אחרת מאיתנו. בדברים שלך את מצפה מהם שיבינו את הדברים כדרך שאנחנו מבינים אותם. IMPOSSIBLE. זו לא מלכודת דבש. זו הרגעת הגלים. הגלים קשים לו. אנחנו המרגיעים. זה חיזוק אדיר לקשר בינינו. לא פגיעה בו. כשבילד נרגע - הוא יודע/מבין/חש שיש לו על מי לסמוך. את הפירות של גישתי אני קוצר כיום. ונהנה מכל רגע. את יודעת מה הסימן הכי טוב שצדקתי? הבנות שלי. את כל החיזוקים בעולם קיבלתי ואני ממשיך לקבל גם כיום כשהקטנה שלי על סף בגירות.

 

[עינת גבע]

גם ערכים הם סובייקטיביים

מכבדת את זוויות ראייתך עינת