RobinhooDw
New member
נסעתי היום לצו שני בירושלים
הכל הלך די חלק עשיתי תמבחן וסיימתי את כל מה שהייתי צריך. יצאתי והלכתי לתחכנה המרכזית, בתחנה המרכזית הייתי צריך לקנות כרטיסים בשביל לעלות על האוטובוס ולקבל פרטים לגביו, ולצערי אין להם מכונות כאלה כמו בתחנות רכבת ולכן הייתי חייב ללכת אל דוכן הכרטיסים ולבקש כרטיס. נכנסתי למאין הלם כזה, פחד כי ידעתי שאצטרך להגיד את שם העיר שלי. קיצר עמדתי שם איזה חצי שעה עד הברגע שהחלטתי [עלפי המלצות רוני] לשים *** ופשוט ללכת, הגעתי אל הדוכן, הייתה שם גברת שביקשה כרטיס, מרוב לחץ דחפתי אותה וניסיתי לומר "אני צריך כרטיס לרחובות" לא הצלחתי וגם קיבלתי לא מאט מהגברת שדחפתי. חיכיתי שתלך ואיך שבאתי להגיד "לרחובות" נחנקתי ולא הצלחתי, עמדתי ככה לפחות 10 שניות בנסיונות להירגע ולומר את המלה עד שהצלחתי לבסוף. הפקיד היה די חסר סבלנות אבל בסך הכל אחרי כל העניין הרגשתי די טוב. עברתי את הסיוט ועכשיו הייתי יכול להירגע, התגברתי על הגמגום ועל הפחד שמתלווה אליו והרגשתי טוב עם זה. כמובן שנראיתי כמו מטומטם, ואני לא יודע מה הפקיד חשב עלי אבל לא אכפת לי, בכל מקרה לא אראה אותו שוב :}
הכל הלך די חלק עשיתי תמבחן וסיימתי את כל מה שהייתי צריך. יצאתי והלכתי לתחכנה המרכזית, בתחנה המרכזית הייתי צריך לקנות כרטיסים בשביל לעלות על האוטובוס ולקבל פרטים לגביו, ולצערי אין להם מכונות כאלה כמו בתחנות רכבת ולכן הייתי חייב ללכת אל דוכן הכרטיסים ולבקש כרטיס. נכנסתי למאין הלם כזה, פחד כי ידעתי שאצטרך להגיד את שם העיר שלי. קיצר עמדתי שם איזה חצי שעה עד הברגע שהחלטתי [עלפי המלצות רוני] לשים *** ופשוט ללכת, הגעתי אל הדוכן, הייתה שם גברת שביקשה כרטיס, מרוב לחץ דחפתי אותה וניסיתי לומר "אני צריך כרטיס לרחובות" לא הצלחתי וגם קיבלתי לא מאט מהגברת שדחפתי. חיכיתי שתלך ואיך שבאתי להגיד "לרחובות" נחנקתי ולא הצלחתי, עמדתי ככה לפחות 10 שניות בנסיונות להירגע ולומר את המלה עד שהצלחתי לבסוף. הפקיד היה די חסר סבלנות אבל בסך הכל אחרי כל העניין הרגשתי די טוב. עברתי את הסיוט ועכשיו הייתי יכול להירגע, התגברתי על הגמגום ועל הפחד שמתלווה אליו והרגשתי טוב עם זה. כמובן שנראיתי כמו מטומטם, ואני לא יודע מה הפקיד חשב עלי אבל לא אכפת לי, בכל מקרה לא אראה אותו שוב :}
