נס קרה, הלכנו לסרט

נס קרה, הלכנו לסרט

חברות וחברים יקרים , אני הספקתי רק לקרוא אחר הצהריים את כל מה שכתבתם. מעצבן מאד מה שעובר על אסתר ושלמה ובטח על חולים נוספים. אכן , הגיע הזמן שאותו נציג של העמותה בכנסת ידרבן אי אלו חברי כנסת שילחצו על כך שהביטוח הלאומי יישם את החוק. עד כמה שאני זוכרת מוזכרת מחלת הדמנציה/אלצהיימר כמשהו שיש לו השלכות אחרות מאשר אם האדם מסוגל לכפתר את מכנסיו ולכן יש לדאוג שבדיקת אדם כזה תעשה בכלים אחרים ותתחשב באבחון הפסיכוגריאטרי שלו. אסור לנו לשתוק. גם אני חשבתי כמו גרשון לפני יומיים שצריך להפגין. השאלה היא כמה יבואו להפגנה כזו. הרי גם אני לא אבוא בגלל שהורי לא יודעים. ענתי יקרה , מסתבר שאמך זוכרת דברים שמאד חשובים לה ומרגשים אותה , ככה זה הזכרון סלקטיבי. בנוגע לסרט, כבר כמה שבועות בעלי רוצה ללכת לסרט. זה מתחיל בבוקר לפני שאני יוצאת לעבודה עם הבטחה שנלך בערב.כשאני חוזרת מהעבודה הוא כבר מתחרט או שכהשעה 6 מגיעה הוא כבר נעול מול הטלויזיה. כל כך התייאשתי שהיום אמרתי לו שאני חייבת לבשל ואין סרט. אבל אחר כך הרגשתי רע עם עצמי ואמרתי לו שלא נורא , אספיק לבשל מחר, וכך למרבה הפלא נסענו לסרט ברעננה ומאד נהננו, אכלנו פופקורן. כפי שאתם רואים יש מחיר לכל דבר ורק עכשיו סיימתי חלק מהבישול והוא כבר ישן מזמן. הלואי שיהיו עוד סרטים שיכולים להתאים לו. לילה טוב לכולכם, טובה
 

נילי41

New member
../images/Emo20.gif טובה יקירתי

חשוב מאוד שיצאתם לסרט למרות שנאלצת לעשות ויתורים גדולים לשם כך ו"לשלם" על זה בדחיית הבישולים לשבת לשעת לילה מאוחרת. זה מזכיר לי עוד קטע מעלון העמותה של אחת מנשות החולים שכתבה על ויתורים. אנחנו המטפלים של בני זוגנו החולים, עושים המון ויתורים כל הזמן. בעצם החיים שלנו נעצרו מאז התגלתה המחלה. אין לנו אפשרות להמשיך בכל פעילויותינו כרגיל מאחר ובן/ת זוגנו זקוקים להשגחה מתמדת. על כן, מאוד משמח אותי לשמוע קודם כל שבן זוגך הוא זה שביקש לצאת לסרט מלכתחילה, הבעיה היא שהדבר דורש ממך ויתור מסוים, וכל הכבוד לך טובה שעשית את הויתור, ידעת שתצטרכי ל"שלם" על זה מאוחר יותר ויצאתם לסרט. אם הוא ירצה להמשיך לצאת, השתדלי לכוון אותו לימים פחות עמוסים מצידך וגם אם בבוא הרגע לצאת כבר לא יהיה לו חשק כל כך, כי באמת שעות הערב המוקדמות הן שעות קשות יותר לחולים ולא נשאר בהם הרבה מרץ ואנרגיה בדרך כלל, נסי לעודד אותו בכל זאת לעמוד בלו"ז שקבעתם כך שזה יהיה בימים שאת פנויה יותר. אבל, שוב, כל הכבוד לך. אכן נס.
 
נילי , תודה

נילי יקרה , אכן רק בני הזוג של החולים יכולים להבין את המצב האמיתי. הוא לא יכול להתחשב בי , כי אצלו כל רגע יש רעיונות חדשים. הוא קם בבוקר ורוצה ללכת לסרט ואחרי הצהריים כבר שכח או התחרט . אי אפשר לתכנן דבר , אפילו לנסוע לראות את הנכד. צריך לקוות שכשמגיע הזמן , הוא לא עייף ובמצב רוח מתאים. אני גם לא בטוחה שהבין הכל ולפעמים לחשתי לו הסברים, אך כל עוד הוא לא התלונן או נרדם , סימן שזה היה בסדר. אני בכל זאת מקווה שנצא שוב גם לסרט וגם למופעים מוזיקליים שלדעתי יותר טובים עבורו וגם מאד אוהב מוסיקה. אני קוראת כל יום מה שאת כותבת וכל הכבוד לך. את יודעת לתת תמיכה לכל אחד, שיהיה שבוע טוב ורגוע , חיבוק ממני , לילה טוב, טובה
 
למעלה