נעים להכיר, להלן שיר אשר כתבתי לפני כשנתיים.

ענת פפ

New member
נעים להכיר, להלן שיר אשר כתבתי לפני כשנתיים.

תאמיני בכוחות שלך, אל תוותרי לעצמך, יש בך יכולת שאף אחד כבר לא ייקח ממך תאגרפי את ידייך, חבטי בכל מי שעוצר אותך תפרשי את כנפייך ותעופי כמו מלאך. אל תתמסרי להבטחות שווא הנרשמות על החול מספיק להיות נאיבית, אל תמכרי את עצמך בזול. תילחמי על המסרים שלך, תצעקי בקול גדול אל תתפשרי על החזון שלך, בכוחך להגשים הכול. את פה בזכות עצמך, בזכות הכוח שניתן בבריאתך מאת האלהים, עת נבראת אל החיים את לא זקוקה לחסדים תאמיני בעצמך, תאמיני בעצמך!
 

ענת פפ

New member
אכן, זאת היתה תקופה מבולבלת בחיי...

...פתאום קלטתי שאני בת 28 ושעדיין לא הצלחתי להשיג אפילו שמינית ממה שקיוויתי להשיג עד גיל 30. השירים שכתבתי אז היו הרבה פחות אופטימיים... אבל משהתחלתי לתפוס כיוון בחיי, הסתיימה תקופת הבלבול והשיר הזה נוצר בדיוק כשהתחלתי לראות את האור בקצה המנהרה.
 

עדי0078

New member
אני אוהבת את זה

יפה והאמת שמעניין אותי לראות דברים שכתבת בתקופה האחרונה עכשיו כשעברה התקופה ההיא... אז אם באלך, אני אשמח לקרוא :)
 

ענת פפ

New member
תודה רבה!!! להלן שיר מהתקופה הדכאונית...

אין לי עוד שירים שכתבתי לאחרונה, כי בתקופות אופטימיות כושר הכתיבה שלי מסורס. לעומת זאת, יש לי שירים מ"התקופה האפלה"... מתוך מרה מאוד שחורה, מתוך שלטון האפלה מגששת את דרכי בתקווה לפרוץ לאור ומאבדת אחיזה במציאות היבשה כמו נשמטת מעצמי אל פתחו של בור שחור רעש מחריש אוזניים ההופך לכאב משתלט לאט ומסרס את התקווה. מפני שלא חוויתי עוד את שביקשתי מחיי, סערת נפשי דחתה כל הקרבה. כשחלומות מתמוססים אני נשברת לרסיסים ושוב נכנעת לכלאי, הן השליטה לא בידיי. עצבות רבה אז מלווה להכרה שבעובדה כי הזמן שלי בורח אט מבין אצבעותיי.
 

ענת פפ

New member
ועוד שיר דיכאון...

היא סוגרת מעגל, מרגישה שהזמן שלה אזל נסוגה ושוב פורצת בסערה משחזרת את אשר עברה שוב שומעת במרחק קול מוכר שהזיכרון דחק ודמעות זולגות על לחייה מבכה את הבזבוז של חייה אם לא תזכור על עצמה לשמור שוב תתמסר ואז תוותר היא לא תשמע מילה של נחמה תישאר לבדה זנוחה ובודדה מתבוננת במראה, בוחנת את כל פגעי הזמן שלה היא שרצתה את העולם לכבוש נאלצת לוותר ולנטוש
 

ענת פפ

New member
נזכרתי פתאום בעוד שיר אופטימי

היום את עוד כאן, מחר את עוזבת זונחת מאחור ספר זיכרונות פתוח נדמה שלא מזמן היית עוד מאושרת אבל חלפו שנים מאז הרגשת כמו הרוח נשבעת אמונים למי שרק מבטיח שבויה של המילים, מוותרת על עצמך אולי מאמינה שהפעם זה יצליח אך שוב כמו בעבר את נשארת לבדך בין אהבה לשנאה יש גבול דק מאוד לא מבחינה, חלשה, מנסה לשרוד צאי לחופשי, תתמקדי רק במה שטוב אל תתפשרי על ליבך רק שמרי קרוב כרוח בצמרות עצים, רחפי אל על למרחקים עד לשחקים. ארזת כבר את הכול, את כל תכולת חייך יוצאת אל עתידך שכרגע לא נודע זכרי מה שלמדת, אספי מסקנותייך חופשייה כמו הרוח, המרחפת לבדה
 

ענת פפ

New member
זה תמיד נעים לגלות עוד אנשים השותפים לתחושות

אשר חשבתי שיש רק לי. תודה.
 
למעלה