"מי אתה ומה עשית לי?" היא שאלה אותי בשעה שהיא ישבה על הברכיים שלי, נבוכה. "אני חייבת לדעת."
"זה קצת מוזר לשאול גבר במסכה מיהו." עניתי לה מיד בטון הסמכותי הרגיל שלי.
"אתה צודק, מאסטר. אני מצטערת, מאסטר."
היא ידעה היטב מה היא עשתה. החריגה הבוטה שלה מהחוקים שהצבתי לה. האופן שבו היא פונה אלי. היא הבינה טוב מאוד בתוך תוכה שאני לא אעבור על זה בשתיקה. היא כבר מכירה אותי, והיא יודעת שאני שם לב לכל פרט, ולא משנה כמה הוא נראה מינורי או לא חשוב. נימת הדיבור שלה. המבט המושפל. תנועות הגוף הקטנות ביותר. הניואנסים, המניירות. היא יודעת שכאשר אני מתבונן בה, אני רואה דרכה. קורא אותה כמו ספר פתוח. חודר עמוק אל תוך הראש והנפש שלה. וזה בדיוק המקום שבו היא רוצה שאני אהיה.
"את ילדה רעה. את חוצפנית." אמרתי לה בהיסח דעת ובטון יבש, כמעט אפאתי.
"אתה צודק מאסטר. אני מצטערת, מאסטר."
"תמצאי את הפינה הקרובה אלייך. תעמדי שם עד שאגיד לך לחזור אלי."
"כן מאסטר. מיד, מאסטר."
בשעה שהיא מחפשת את הפינה הקרובה אליה (עיניה קשורות, אחרי הכל) אני כבר יודע מה מתרחש אצלה בפנים. זו רעידת אדמה בסולם ריכטר 9 שמרטיטה את כל הגוף שלה. היא מתחילה בבטן, ומשם יורדת מתחת לפופיק, אל שיפולי המפשעה שלה, ועמוק פנימה. היא מרגישה את עצמה מתחממת ומתלהטת. ואז הרעד הולך ומתפשט, חולף על פני כל גופה מכף רגל ועד ראש, בגלים שהתדירות שלהם הולכת ומתקצרת. במחשבות שלה היא כבר מרגישה אותי שם - מלטף, מכאיב, מנשק, נוגס, קושר, פורם, חודר. וחוזר חלילה. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים וגם לא האחרונה. תמיד ישנן הפתעות במפגשים שלנו ודברים שהיא לא ציפתה להם, אבל התסריט די ברור לה. כי זה תסריט שהיא ואני בנינו יחד. דבר אחד היא יודעת יותר מהכל. יגיע הרגע הזה בסוף הסשן שלנו, שבו היא תקבל את החיבוק. את הנשיקה האוהבת. את המבט שלי. אז ורק אז ברגע הנדיר הזה היא תראה - שאני מתבונן בה לא כאילו אני מעליה, אלא בגובה העיניים.
"את מהממת, ילדונת שלי".
---
למה אני עוסק בשליטה מנטלית? כי אני מבין אנשים. אני רואה אנשים. ובעיקר, בגלל שאני יכול.
מהי שליטה מנטלית? נתחיל במה היא לא. שליטה מנטלית היא לא סשן BDSM. נכון, היא עשויה להכיל, ולרוב אכן מכילה אלמנטים מעולם הבי די. אבל האלמנטים האלה - אפשר שיתקיימו במסגרת מערכת יחסים כזו - ואפשר שלא. במקרה שלי ושל שולטים מנטליים אחרים, הם מהווים גם כלי חינוכי. יעיל מאוד.
אז מה היא כן? היא קודם כל מערכת יחסים. אמיתית, כנה, עמוקה, שפויה, וחיובית. היא חייבת להיות כל אלה. לא ניתן שהיא תתקיים בלי כל אלה. אלא שבמערכת היחסים הזו, בדומה למשחקי שליטה, יש את הצד השולט ויש את הצד הנשלט. זה לא מתחיל ונגמר במפגש כמו זה שסיפרתי עליו למעלה. זה קורה כל יום. כל היום. בהודעות, בשיחות, בתמונות. זה אינטנסיבי. זה מצריך תשומת לב, השקעה, הקשבה, והמון הכלה. וזה שווה כל שניה.
הגוף שלך שייך לי. הראש שלך שייך לי. הנפש שלך שייכת לי - ואני אעשה בהם כרצוני. ואת תאפשרי לי, כי בדיוק כפי שאני בחרתי בך להיות הנשלטת שלי, את בחרת בי להיות האדון שלך. זה אמון וכבוד שהרווחנו אחד אצל השניה, וזה לא קרה מיד.
נעים מאוד. אני האיש במסכה.
"זה קצת מוזר לשאול גבר במסכה מיהו." עניתי לה מיד בטון הסמכותי הרגיל שלי.
"אתה צודק, מאסטר. אני מצטערת, מאסטר."
היא ידעה היטב מה היא עשתה. החריגה הבוטה שלה מהחוקים שהצבתי לה. האופן שבו היא פונה אלי. היא הבינה טוב מאוד בתוך תוכה שאני לא אעבור על זה בשתיקה. היא כבר מכירה אותי, והיא יודעת שאני שם לב לכל פרט, ולא משנה כמה הוא נראה מינורי או לא חשוב. נימת הדיבור שלה. המבט המושפל. תנועות הגוף הקטנות ביותר. הניואנסים, המניירות. היא יודעת שכאשר אני מתבונן בה, אני רואה דרכה. קורא אותה כמו ספר פתוח. חודר עמוק אל תוך הראש והנפש שלה. וזה בדיוק המקום שבו היא רוצה שאני אהיה.
"את ילדה רעה. את חוצפנית." אמרתי לה בהיסח דעת ובטון יבש, כמעט אפאתי.
"אתה צודק מאסטר. אני מצטערת, מאסטר."
"תמצאי את הפינה הקרובה אלייך. תעמדי שם עד שאגיד לך לחזור אלי."
"כן מאסטר. מיד, מאסטר."
בשעה שהיא מחפשת את הפינה הקרובה אליה (עיניה קשורות, אחרי הכל) אני כבר יודע מה מתרחש אצלה בפנים. זו רעידת אדמה בסולם ריכטר 9 שמרטיטה את כל הגוף שלה. היא מתחילה בבטן, ומשם יורדת מתחת לפופיק, אל שיפולי המפשעה שלה, ועמוק פנימה. היא מרגישה את עצמה מתחממת ומתלהטת. ואז הרעד הולך ומתפשט, חולף על פני כל גופה מכף רגל ועד ראש, בגלים שהתדירות שלהם הולכת ומתקצרת. במחשבות שלה היא כבר מרגישה אותי שם - מלטף, מכאיב, מנשק, נוגס, קושר, פורם, חודר. וחוזר חלילה. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נפגשים וגם לא האחרונה. תמיד ישנן הפתעות במפגשים שלנו ודברים שהיא לא ציפתה להם, אבל התסריט די ברור לה. כי זה תסריט שהיא ואני בנינו יחד. דבר אחד היא יודעת יותר מהכל. יגיע הרגע הזה בסוף הסשן שלנו, שבו היא תקבל את החיבוק. את הנשיקה האוהבת. את המבט שלי. אז ורק אז ברגע הנדיר הזה היא תראה - שאני מתבונן בה לא כאילו אני מעליה, אלא בגובה העיניים.
"את מהממת, ילדונת שלי".
---
למה אני עוסק בשליטה מנטלית? כי אני מבין אנשים. אני רואה אנשים. ובעיקר, בגלל שאני יכול.
מהי שליטה מנטלית? נתחיל במה היא לא. שליטה מנטלית היא לא סשן BDSM. נכון, היא עשויה להכיל, ולרוב אכן מכילה אלמנטים מעולם הבי די. אבל האלמנטים האלה - אפשר שיתקיימו במסגרת מערכת יחסים כזו - ואפשר שלא. במקרה שלי ושל שולטים מנטליים אחרים, הם מהווים גם כלי חינוכי. יעיל מאוד.
אז מה היא כן? היא קודם כל מערכת יחסים. אמיתית, כנה, עמוקה, שפויה, וחיובית. היא חייבת להיות כל אלה. לא ניתן שהיא תתקיים בלי כל אלה. אלא שבמערכת היחסים הזו, בדומה למשחקי שליטה, יש את הצד השולט ויש את הצד הנשלט. זה לא מתחיל ונגמר במפגש כמו זה שסיפרתי עליו למעלה. זה קורה כל יום. כל היום. בהודעות, בשיחות, בתמונות. זה אינטנסיבי. זה מצריך תשומת לב, השקעה, הקשבה, והמון הכלה. וזה שווה כל שניה.
הגוף שלך שייך לי. הראש שלך שייך לי. הנפש שלך שייכת לי - ואני אעשה בהם כרצוני. ואת תאפשרי לי, כי בדיוק כפי שאני בחרתי בך להיות הנשלטת שלי, את בחרת בי להיות האדון שלך. זה אמון וכבוד שהרווחנו אחד אצל השניה, וזה לא קרה מיד.
נעים מאוד. אני האיש במסכה.
