smile2life
New member
נעים להכיר
אני מסתובב בפורומים השונים של
כשנתיים ומעולם לא חשבתי להכנס לפורום פיוזיטרפיה.
למען ההגינות וכדי להוסיף קצת פלפל אציין כי יש לי ידע תיאורטי רב אבל באותה המידה ישנו בעיקר חוסר במוטיבציה
אני נכה צה"ל בן 28, נפצעתי מפגיעת ראש חודרנית (TBI) בהמיספירה הימנית פרונטלית, במסגרת שירותי הצבאי ונכון להיום אני (בערך) המיפלג => המיפרזיס ביד שמאל ו-DRPFOOT של כף רגל שמאל. לפני כשנתיים הייתי גמיש בצורה יוצאת דופן, בעקבות התעסקותי בטאיצ'י ויוגה בנוסף על טיפולי פיזיו בבית הלוחם ת"א מצד צוות מסור. לפני כשנה וחצי הופסקו לי טיפולי הפיזיוטרפיה ובעקבות כך הזנחתי את עצמי מבחינת פעילות גופנית. את היוגה והטאי-צ'י הפסקתי מכיוון שהרגשתי שמיציתי את עצמי בנושא הזה (מה שבד"כ לא קורה אצל אנשים "נורמאליים") בכלל כל השרירים והגידים ברגל התקצרו ובמיוחד הגיד בנקודה שמאחורי הרבך (מקום שהקפדתי לתחזק ולהגמיש), אזור גיד אכילס ונטייה לנקוע את המללאוס. אני אמור ללכת עם סד פיני או DICTUS אך לא מוצא לנכון לנעול נעליים ולכן אני הולך בעיקר עם סנדלים או יחף. יש לציין כי צליעתי אינה מורגשת אלא אם אני עייף מאוד. השאלה שלי היא איך אני מתגבר על חוסר המטוביציה שלי לטפל בגופי (ציינתי שעליתי בשנה האחרונה כ15 ק"ג?). קיבלתי הפנייה לטיפולים של חודשיים (שני טיפולים בשבוע) ממשרד הבטחון ואני מרגיש ששוב אין לי מוטיבציה וחבל לי לייאש את המטפלת שלי ואותי בחוסר תוצאה. אני יודע שאין "פתרונות קסם" ודברים יקרו רק אם אני אגרום לם לקרות, במיוחד בכל הנוגע לשיקומי הפיזי ולכן אני גם מתוסכל מחוסר היכולת שלי לחזור ולעבוד על עצמי באותה ההתלהבות שהייתה לי לפני כשנה וחצי-שנתיים. אנא תנו לי תשובה לגבי מה אני עונה לעצמי ואיך אני מושך את עצמי מהספה ומהמחשב ומתחיל לעבוד.... בבקשה.....|הצילו|
אני מסתובב בפורומים השונים של
