נעלי דניס בראון

[anati30]

נעלי דניס בראון

בני דור נולד לפני שנתיים עם קלאב פוט ברגל שמאל לאחר סדרת הגבסים הניתוח והנעלים נמסר לנו שעד הגיעו לגיל שנתיים ייאלץ דור לנעול את הנעליםםם ואז בגיל שנה התחלנו לספור את הספירה לאחור וחיכינו ליום המיוחל שבו נשאיר את הנעלים ב"דנה".בגיל שנה וחצי מסר לנו הרופא כי נפרד מהנעלים רק בגיל שנתיים ו4 חודשים קצת התאכזבתי אבל ...(כמובן רק מה שיעזור לילד חשוב) בביקורת האחרונה אמר לי הרופא כי רק בגיל 4 ומרוב ההלם לא פציתי את פי לא ידעתי אם הוא צוחק או רציני ולכן אני פונה אליכם אולי מישהו כאן יודע עד איזה גיל נועלים את נעלי ה"דניס בראון"? שאלה נוספת היא האם יש בעיה לקבל טופס 17 לביקור במרפאות החוץ של בתי החולים? אודה לתגובתכם

 

[מטיסת שבלולים]

הרופא צודק

הנעליים -- לפי ד"ר פונזטי -- צריכות להישאר עד גיל 4. אנחנו בגיל 2.8 ואושרי עושה בעיות רציניות -- מנסה להוריד לבד בלילה, בוכה ומתלונן. אבל, חייבים להמשיך כמה שיותר ולנסות להגיע לגיל 4. הסטטיסטיקה מראה כי בין גיל 3 ל-4 יש סיכוי של 20% לחזרה של הקלבפוט אם לא משתמשים במתקן הדניס בראון. צריך הרבה סבלנות ואורך רוח, אבל הכי חשוב זה באמת בריאות הילד. בהצלחה, עודד (אבא של אושרי)

 

[anati30]

תודה

תודה רבה על תשובתך כמובן הבעיה מתחילה עכשיו כשדור כבר מבין ורואה את השוני למשל בגן כשהילדים על מזרן והוא על מיטה ובבית הוא בורח בשביל לא לנעול את הנעלים כיצד מתמודדים עם זה

 

[מטיסת שבלולים]

עכשיו תגובה מהאמא (-: מגילה.

אז הינה סיפור הלילה האחרון עם הקדמה. לאושרי מישום מה אין בעיה לישון בצהריים עם הנעליים ואנחנו ממש מנצלים את זה ולא מוותרים על שעתיים עם הנעליים. הבעייה בלילה. הרגלנו אותו שאנחנו שמים את הנעליים אחרי שהוא נרדם. הוא יודע טוב מאוד שננעיל לו אח"כ את הנעליים. בכל זאת כשהוא מתעורר בלילה הוא פשוט לא מצליח להדם איתן. הוא התרגל להרדם בלעדיהן ולכן יש לנו ממש שישו ושמחו כל לילה. הוא בוכה שכואב לו, כי הוא יודע שכאן אנחנו מרחמים. מה שקרה בזמן האחרון הוא שבהתחלה אמרנו שמורידים את הנעליים רק כשיש אור בחוץ. אח"כ זזה נהיה שעה 5 בבוקר כי זה כמעט אור- כלומר אם הוא היה מתעורר ב 5 לא היה לי כח להתווכח איתו. אח"כ זה נהיה שעה 4 ושעה 3 ושעה 1. ס י ו ט. אתמול בלילה הוא רצה להוריד ת'נעליים בחצות. טען שכואב לו, ולא נוח... הוא גם הצליח להוריד נעל אחת. הבנתי שבאמת רב הבעיות הן בגלל חוסר העקביות שלנו ולכן התחלתי משטר חדש. טוב נתתי לו לבכות שאני לידו. אמרתי לו שאין ברירה ושהוא צריך לישון עם הנעליים. אמרתי שאני יודעת שלא נח לו ושהוא כועס... אבל אין ברירה. הנעליים שומרות לו על הרגליים. גם ל.... (ילדים מהפורום שהוא ראה מעט פעמים אבל אפשר להראות בתמונות) יש נעליים בלילה. אחרי 10 דקות של בעיטות ובכי עם נעל אחת על הרגל הוא הסכים לבוא לישון איתי במיטה (עודד עובר למיטה של אושרי, רוטציה, מישום שאנחנו לא מסתדרים שלושתינו כשאושרי עם הנעליים). במיטה שלי הוא שוב בכה ושאלתי אותו אם הוא רוצה שאני אספר לו איך הוא נולד. בהתחלה הוא לא הסכים ואח"כ כן. הסיפור שאני מספרת לו כולל את הק"פ רק בלילה. במשך היום אם הוא רוצה שאספר לו את הסיפור לרב אנחנו משמיטם את הקטע של הרגליים העקומות. שאושרי נולד הוא היה הכי מתוק... אבא ואמא הכי אהבו אותו וחיכו שיצא... היה לו פה מתוק ואף קטנטן... וגם רגליים עקומות. אבא ואמא רצו שלאושרי יהיו רגליים ישרות כדי שיוכל לרוץ ולקפוץ ולעשטת שטויות והשתולוליות ולכן נסענו לאורטופד(אני אומרת את השם) שאמר שאין שום בעיה ויש המון תינוקות שנולדים עם רגליים עקומות והוא עוזר להם והם הכי שמחים. צריך בהתחלה גבס... אח"כ כל הזמן להיות עם הנעליים, אני מזכירה לו שהוא זחל עם הנעליים. ואח"כ מי שכבר יודע לעמוד יכול רק לישון עם הנעליים. שישמרו לו על הרגליים. זה ריצה אותו והוא נרדם עד 8 בבוקר, לשמחת כולם. אני ממש חושבת שההרגל זה הדבר הכי חשוב. כל פעם שאני מרפה מהם הלילות הופכים לזוועתיים. בתכל'ס כמו כל דבר אחר. עיקביות. משהו שקשה לי איתו אבל אני רואה איך זה עוזר לאושרי. מקווה שהמגילה תתן לך רעיונות. אנחנו גרים ליד ירושלים, אפשר להפגש אם תרצו. זה יכול להיות נחמד לילדים. לילה טוב ותעדכני.

עידית בחתימה שלי למטה יש קישור לאתר שלנו. יש שם כל מיני פרטים על מספר השנים עם הנעליים. האמת שגם אני לא יועת איך נחזיק מעמד עוד יותר משנה. כבר עכשיו אני עושה הנחות כמו, יאללה בפסח הבא. אבל גם עוד שנה נראה לי הרבה. אני באמת מקוה שהעיקביות תעזור לנו.

 

[anati30]

שאלה נוספת

המון המון תודה על התגובה בכלל רציתי לומר ששנתיים אחרי אני פה בפורום וחבל שלא עשיתי זאת מזמן ממש ממש מעודד המון תודה ונשמח להפגש פעם. אם הנעליים ננעלות עד גיל 4 (מה שבטוח אני לא יודעת אם נחזיק מעמד), מתי מחליפים מיטה הרי הוא לא יכול לישון במיטת תינוק עד גיל 4. את שני הילדים הגדולים יותר העברתי למיטת נוער בגיל שנה וחצי

 

[מטיסת שבלולים]

אושרי במיטת נוער -+ מגיל שנתיים

בהתחלה הוא ישן איתנו. ישנו על מזרנים על הרצפה. אח"כ הוא ישן על מזרן בחדר שלו. אין לו בעיה עם מיטת הנוער, שמנו לב שעל המזרן שהוא ישן- 120ס"מ, הוא תמיד העדיף להתקפל בפינה. יש זוג הורים בפורום שבנו מיטה לבת שלהם. הינה קישור להודעה ויש שם את הקובץ עם התמונה: http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=949&msgid=45616685&FlagSybase=1 אם תחפשי בחיפוש מתקדם "מיטה" בנושא ובתוכן יש עוד כמה התייחסויות. לילה טוב

 

[anati30]

מיטת נוער

המיטה שבתמונה באמת מהמהמת אבל מה קורה כשהילד מתעורר לפתע באמצע הלילה אין מעקה והוא יכול לרדת לבד מהמיטה אבל הוא נועל את הנעליים לא מסוכן??? כיצד התגברתם על מכשול זה???

 

[אורנית של לים לם]

תגובות לענתי 30

שלום לך נטע שלנו בן שנתיים וישן עם הנעליים ללא קושי. אנו נועלים לו אותן אחרי שהוא נרדם ומורידים לו אותן בבוקר.הוא רגיל אליהן, הן חלק מתלבושת הלילה שלו ובבוקר לא תמיד הוא ממהר להוריד אותן. לפעמים אני מציעה לו להוריד והוא לא רוצה וזה נדחה בעוד רבע שעה עד שהוא גומר לשתות את החלב במיטה. לנטע יש מיטה רחבה שסבא בנה לו. למיטה יש מעקה בצידה האחד וללא מעקה בצידה השני. בינתיים אנו משתמשים במעקה כי הוא נופל ממיטה ללא מעקה. אם הוא רוצה לרדת מהמיטה - הוא קורא לנו. נכון שזה פוגע בעצמאות שלו - אבל בגדול הוא ילד עצמאי ולכן אני לא מודאגת מהתלות הספציפית הזאת. בקיצור - אני תמיד אומרת - אם ההורים משדרים אמונה בדרך ועקביות-לא יהיו ויכוחים. אם לך הנעליים קשות ומכבידות עלייך ואת קצת מרחמת עליו וכו' - הוא מרגיש את זה. אם תתרגלי לרעיון שהנעליים הן עד גיל ארבע ולא תחששי מהתגובות שלו-תאמיני לי שיהיה בסדר. להורים בנושא הזה יש תפקיד מרכזי מאוד. מקווה שקצת עזרתי. אורנית

 

[אילן וחנה]

דניס בראון ומיטת נוער

אפרת בת כמעט שלוש. עד לפני שבוע הייתה במיטת תינוק בגלל הנעליים, ועכשיו העברנו אותה למיטת נוער נמוכה (המיטה הנפתחת למיטת נוער של אחותה הגדולה (בת ארבע). (אנו שמים שמיכה על הרצפה ליתר בטחון) אני מאוד מסכים עם העקביות שצריך לשדר לדברי עידית, גם לאפרת אין בעיה עם הנעליים וברור לה שאנו נועלים לה אותן אחרי שהיא נרדמת, ומורידים כאשר קמים בבוקר.זה ממש לא מפריע לה. ברור שעכשיו אני יותר רגיש לנושא ההתעוררות בלילה, וקריאה שלה "מטיסה" אותי אליה כדי שלא יהיו נפילות. גם האחים והאחיות מודעים לבכי בלילה ואם בטעות לא התעוררתי הם שם לידה. ברור שיש לפעמים בעיות, ויום אחד לאחר מעבר למיטה שלנו באמצע הלילה, היא רצתה לשתות ונעמדה ליד המיטה (עם הדניס בראון) וקראה לנו שהיא לא יכולה לזוז... בקיצור עוברים את התקופה לאט ועם הרבה כוחות, העיקר שיהיו בריאים. בהצלחה אילן (אבא של אפרת)

 

[אילן וחנה]

תמונה מעודכנת של אפרת

 

[גן עדן היחידה]

מתוקונת, איך היא גדלה ובכלל...

חשוב מאוד היה, וגם מרגש לשמוע שהילדים שלנו מקבלים ומסתגלים לכל מה שקורה להם או לא קורה להם, בהבנה.... כאילו הם מבינים שזה לבריאותם ולטובתם... מתוקים!!!

 

[מטיסת שבלולים]

אפרת היא בעיקר מי שאני

מזכירה שאני מספרת לאושרי מי יישן עם נעליים. לפעמים זה רק אפרררררררררת ארוך כזה (-: בידיוק אתמול החזרנו לחברים כיסא כזה לאופניים. עכישו אנחנו מתלבטים אם לקנות כזה או את העגלה שמחברים מאחור... איזה מתוקה

 

[מטיסת שבלולים]

../images/Emo105.gif שאדווח מה קורה לא?

אז אפשר לומר שאחרי לילה מאוד קשה של בכי, ולילה שאחריו קצת יותר קל אבל עדיין ללא שינה רצופה, אושרי ישן- טפוטפוטפוטפוטפוטפוטפוטפו- די רצוף. כשיש אור בחוץ, אם הוא מתעורר בשעה הזו, הוא מבקש להוריד את הנעליים וזהו. אפילו היה לנו לילה שאני לא יודעת איך נעל אחת יצאה מהרגל (או שהוא הוריד או שירדה לבד), אושרי קרה לי ואמר שלא נח לו. הנעלתי לו את הנעל השנייה בציפיה לבכיות ובעיטות וכו' אבל, להפתעתי, הוא הושיט את הרגל, הסתובב ונרדם. רק כשהיה אור הוא ביקש להוריד את הנעליים. ...והשמחה גדולה... טפוטפוטפוטפוטפוטפוטפו