נעלמתי וחזרתי... רוצה לשתף
זה זמן שלא נכנסתי לכאן, היה לי עמוס ביותר בחיים, ועדיין עמוס מכל הבחינות האפשריות. לגבי אימי מסתבר שהסוף -למרות שכשהיא נכנסה לביה"ח הגריאטרי היה נראה קרוב מאי פעם- מסתבר להיות רחוק מאוד. אימי כרגע מואכלת בזונדה משותקת למיטה ומנסים לאזן אותה תרופתית בכדי שתהיה רגועה ולא תסבול, אבל זה לא תופס לגבי כל שעות היום, כך שיש שעות רבות שהיא עירנית, מבוהלת וסובלת. בעלי היה לפני כשבועיים בשיחה עם מנהלת המחלקה ושאל אותה מה צפוי לנו, היא אמרה שמהנסיון שלה אנשים במצבה של אימי יכולים להחזיק מעמד גם שנה או יותר (אל אלוהים- שנה !!!!), זהו, ועם זה צריך לחיות, ולתפקד, לעבוד, ולהמשיך לחיות את חיי, לשמוח, להתרוצץ עם הילדה ולדבר שיחות בטלות עם אמהות מהגן... לפעמים מצליחה בכך יותר ולפעמים פחות. בת דודה שלי שאמא שלה גם היתה חולת אלצהיימר אמרה בהלוויה של אמא שלה שאמא שלה (דודה שלי) לא פיספסה אף תחנה במחלה. כנראה שאפשר יהיה להגיד את זה גם על אמא שלי. בהלוויה של דודתי הבנות שלה כמעט לא בכו, היה מן שקט כזה של הקלה, לא הבנתי את זה כשהייתי שם, איך הן לא בוכות. היום אני מבינה שהן בכו כ"כ הרבה שכבר לא נשארו להן דמעות. רוצה כ"כ שבשבילה (ולא אשקר גם בשבילי) הסבל הזה ייגמר ! ותהיה מנוחה לנפשה.
זה זמן שלא נכנסתי לכאן, היה לי עמוס ביותר בחיים, ועדיין עמוס מכל הבחינות האפשריות. לגבי אימי מסתבר שהסוף -למרות שכשהיא נכנסה לביה"ח הגריאטרי היה נראה קרוב מאי פעם- מסתבר להיות רחוק מאוד. אימי כרגע מואכלת בזונדה משותקת למיטה ומנסים לאזן אותה תרופתית בכדי שתהיה רגועה ולא תסבול, אבל זה לא תופס לגבי כל שעות היום, כך שיש שעות רבות שהיא עירנית, מבוהלת וסובלת. בעלי היה לפני כשבועיים בשיחה עם מנהלת המחלקה ושאל אותה מה צפוי לנו, היא אמרה שמהנסיון שלה אנשים במצבה של אימי יכולים להחזיק מעמד גם שנה או יותר (אל אלוהים- שנה !!!!), זהו, ועם זה צריך לחיות, ולתפקד, לעבוד, ולהמשיך לחיות את חיי, לשמוח, להתרוצץ עם הילדה ולדבר שיחות בטלות עם אמהות מהגן... לפעמים מצליחה בכך יותר ולפעמים פחות. בת דודה שלי שאמא שלה גם היתה חולת אלצהיימר אמרה בהלוויה של אמא שלה שאמא שלה (דודה שלי) לא פיספסה אף תחנה במחלה. כנראה שאפשר יהיה להגיד את זה גם על אמא שלי. בהלוויה של דודתי הבנות שלה כמעט לא בכו, היה מן שקט כזה של הקלה, לא הבנתי את זה כשהייתי שם, איך הן לא בוכות. היום אני מבינה שהן בכו כ"כ הרבה שכבר לא נשארו להן דמעות. רוצה כ"כ שבשבילה (ולא אשקר גם בשבילי) הסבל הזה ייגמר ! ותהיה מנוחה לנפשה.