נערה מאומצת שמתנהגת מוזר

רעיון לא רע! תודה


 

נוני261

New member
שלום לך

אני חייבת לציין שמקריאה ראשונה הרגשתי התנשאות נוראית -את קרובת משפחה רחוקה שמבקרת לעיתים רחוקות ואת עוד נוזפת בה בטלפון -מי נתן לך את הזכות ?-מה את יודעת על חייה, על היחסים עם משפחתה ,על מה שהם עוברים, לא היה לך נעים -נראה לי שגם לבת לא היה נעים -היא הרגישה את הדחייה שלך אותה . ומיד קטלגת -טוב אני לא מבינה בילדים עם צרכים מיוחדים.. והנה שמת אותה במשבצת שמרגיעה אותך.
אני מציעה לך שאם באמת איכפת לך ממנה כפי שאמרה חייכנית תכירי אותה, לא צריך לעשות תואר ראשון ,את יכולה לשאול את אמה קצת על חייה, ובעיקר להכיר אותה .
בהצלחה
 
נערה מאומצת שמתנהגת מוזר

פתאום נפל לי האסימון. הבת המאומצת של קרובת משפחה, לא מרגישה ממש קירבה לאף אחד, כולל לא להוריה. היא פשוט לא מסוגלת. אני קרובת משפחה רחוקה, באה לביקור פעם בכמה חודשים. אנחנו יושבים, קרובת המשפחה אני והבת. בת 14. פתאום היא ניגשת אלי וצורחת לי באוזן כמו סירנה. אי אפשר היה לדבר. כל פעם שאנחנו מנסות לדבר, היא מגבירה את ה'סירנה'. האמא יושבת ועל פניה הבעה סלחנית. אני משתגעת מעצבים. פתאום הילדה רצה ומביאה משחק לילדים ואומרת לי, אם לא תשחקי איתי אצרח לך יותר חזק באוזן...והאמא אומרת...היום זה לא יום טוב שלה... בסוף הלכתי אחרי כמה דקות של אי נעימות. אחרי כמה ימים טילפנתי וביקשתי לדבר עם הנערה. אמרתי לה: את לא יכולה להתנהג ככה עם אורחים. פעם הבאה אני פשוט לא אבוא. לא נראה לי שזה מפריע לה במיוחד שהיא פוגעת קודם כל בהוריה.
 
הי שלום אפונה

את מספרת סצינה שהיית עדה לה,וזה קטע קטנטן ששלוף מחיי הילדה והמשפחה.
לפעמים צרחה זה ניסיון לומר משהו עז שילד מתקשה להביעו בדרך אחרת.
בכל אופן לא הייתי ממהרת להסיק שהיא 'לא מסוגלת להרגיש קירבה לאף אחד כולל לא להוריה",לא הייתי ממהרת להתייחס למחשבה כזאת כאל אסימון שירד.
אכפת לך מהנערה? הייתי מציעה לך להיעתר להזמנה שלה למשחק למרות הדרך המניפולטיבית שבה הזמינה אותך.
אגב,בענייני בכי וצרחות - הרבה ילדי בתי ילדים פסקו ונמנעו מלבכות בבית הילדים כי תפסו שאף אחד לא מתרגש/מקשיב/ נזעק אליהם. ודווקא כשמגיעים אל המשפחה לתמיד ,הם מתחילים יותר לבטא עצמם בקול רם.
הייתי נשארת ומתעניינת אצלה מה היא רוצה ,מה מעסיק אותה ,מה קורה לה.
אני חושבת שלומר לה 'אל תעשי כך ואל תעשי אחרת' ירחיק ולא יקרב.
לדעתי פתחה לך חלון אל עולמה כשהזמינה אותך לשחק איתה.לא בדדרך נימוסית שעונה על הציפיות המקובלות...אבל בדרכה שלה.
לאמץ את ילדינו זה בין השאר לקבל שהם 'בדרכם שלהם'.
 
בדיעבד הבנתי מה שקרה פה

אבל בתור אחת שלא ציפתה להתנהגות כזו מראש מנערה בת 14 , בוגרת בדרך כלל התגובה הראשונית שלי לא היתה דידקטית וזה נראה לי כמו משהו מאד לא נורמטיבי. לא כולם מצויידים בתובנות על הצרכים המיוחדים של ילדים מאומצים ובאותו רגע, זה נראה לי כמו מופע אימים ותגובתי הספונטנית היתה חשק גדול לברוח משם. ברור שהילדה אינטליגנטית ושאלה כמה אפשר לדרוש ממנה להבין שאנשים זרים יחסית לא יבינו כל מיני ניואנסים של התנהגות חריגה.
 
למעלה