נפאל באוקטובר

[morover]

נפאל באוקטובר

שלום לכולם!
אני וחברה טסות לטיול הגדול באוקטובר ומתחילות בנפאל, היא תחזור לארץ אחרי חודשיים ואני אחרי חצי שנה.
רציתי לדעת מה כדאי לעשות ביום-יומיים הראשונים לפני שנתחיל טרקים?
אנחנו רוצות יומיים-שלושה גג לנקות את הראש ולהתאקלם. האם להשאר בקטמנדו?
בנוסף, לאחר מכן ההמשך שלנו דיי פתוח, אני קוראת הרבה ועדיין אשמח לשמוע המלצות:
לאן כדאי להמשיך? לתאילנד ולמדינות הסובבות אותה או אולי לטיבט? (כן אני יודעת שאי אפשר להכנס לבד

תודה רבה!

 

[galu80]

אז ככה

למרות שקטמנדו היא עיר מגעילה כדאי להשקיע את היומיים הראשונים כדי להתארגן על כל מה שצריך לקראת יציאה לטרקים: לתכנן איזה טרק רוצים ולהשלים ציוד. כדאי גם לנצל את הזמן כדי לאכול משהו שהוא לא דאלבט לפני שיוצאים לטרקים

 

[דגנית]

קטמנדו עיר מגעילה??????????

וואוו איזה פספוס של מקום מדהים,
קטמנדו מהממת,
ויש המון מה לראות בה,
והסביבה שלה מקסימה,
ו.... וואוו הייתי חוזרת עכשיו לקטמנדו.

בריצה אחרי הטרקים מפספסים את כל המסביב!!!

 

[ברי ההומלס קופא מחום]

מסכים לגמרי

קטמנדו היא עיר מדהימה עם אווירה מיוחדת ויש המון מה לראות.

 

[kogawa]

בניגוד גמור לגלו80

שאני לא ממש משוכנע שהוא מכיר את קטמנדו היטב, עמק קטמנדו הוא מהמקומות הנפלאים בעולם לא רק לשלושה ימים לנקות את הראש כי אם לשבוע לפחות. באתרי שבחתימתי בחלק הטיולים תוכלי לראות סרט שלי על עמק קטמנדו ולהתרשם בעצמך
ובהצלחה

 

[T o m c o]

לדעתי זה נכתב על חוויה חד פעמית בקטמנדו ולא על מספר ביקורים. כמו שיכתבו "אין מה לעשות בבנגקוק יותר מיומיים, עיר מגעילה ומטונפת, לא דווה לבזבז עליה יותר מיומיים".
כבר יצא לי לראות בכל מיני מקומות אמירה שכזו, שבהכרח אומרת שאותו אדם לא ביקר בעיר יותר מיומיים ומדבר מחוויה אחת, שהייתה לא טובה (בלשון המעטה), או לחילופין שהה רק באזורים המועדים לתת תחושה של עיר מגעילה.
מעבר לכל האמור, אהבה לעיר מסוימת היא כמובן דבר אינדיווידואלי לחלוטין!
יש שיאהבו מאוד ויש שישנאו מאוד, לדעתי, בטיול ראשון, על המטייל לא להתייחס לדעתם של אחרים על עיר זו או אחרת, לקחת מידע אינפורמטיבי בלבד, איפה כן כדאי לבקר בעיר ואיפה לא, רצוי ממספר מקורות מידע שונים כמובן, ולחוות את העיר בעצמו. את התשובה לשאלה האם שווה לבזבז עליה את זמנו - שיענה בעצמו בהתאם לרצונו, לא בהתאם לדעתם של אחרים.

 

[צול1]

אני חושב שבמקרים שבהם אתה נבהל מהעיר כדאי

להשאיר אותה לסוף.

תשמע אנחנו תיכננו להיות בבנגקוק כמעט שבוע, אבל זאת הייתה הפעם הראשונה שלנו במזרח ואיך שירדנו מהמונית בקוואסן אני הרגשתי קלסטרופוביה ונכנסתי לכזה הלם שרציתי לברוח חזרה לארץ. ניסינו לטייל בה איזה שלשה ימים, ראינו בה מקומות יפים אבל לא הצלחתי ליהנות מהם ואז עלינו לצ'אנג מאי (שאותה מאד מאד אהבתי). בסוף הטיול כשחזרנו לבנגקוק לא היה לנו זמן לטייל בה, ואני מבין שפספסתי בה הרבה מאד דברים.
לכן אני חושב שבמצבים כאלה כדאי לנסוע קודם כל למקומות קצת יותר "רכים" ולהשאיר לעיר זמן בסוף. או פשוט ללכת לישון ולטייל לא באיזורים של התרמילאים אלא באיזורים יותר יוקרתיים.
כששמעתי בהודו חבר'ה מלכלכים על דלהי רציתי לצרוח עליהם. אחת הערים הכי מדהימות, יפות וכייפיות שהייתי בהן בחיים שלי. פשוט פספוס לא לטייל בה ולא לראות אותה. פשוט כדאי להשאיר אותה לעיתים לסוף הטיול.
אני מתאר לעצמי שזה ככה גם עם קטמנדו. למרות שלפי מה שהבנתי היא שונה שנות אור מבנגקוק ודלהי.

 

[T o m c o]

אני יכול מאוד בקלות להסכים איתך שבהגעה ליעד חדש, המקום הטוב ביותר לנחות בו הוא המקום הקרוב ביותר למוכר ולידוע, משהו שאתה יודע בדיוק למה לצפות ממנו ואיך לראות אותו, במזרח זה הרבה פעמים מתבטא דווקא באזורים היוקרתיים יותר, מלונות באיכות גבוהה יחסית ולא גסט-האוס מצ'וקמק ב500 בהאט ללילה, אני לא אומר שצריך להתפרע ולהזמין חדר במלון פאר בעלות של 250 דולרים ללילה בודד.

עם החוויה שלך בבנגקוק, כמובן שאין לי איך להתווכח, אתה חווית, אני לא הייתי שם (איתך), אבל לדעתי אחד המשפטים החשובים במה שכתבת (שהוא בדיוק מה שאני כתבתי למעלה) הוא :
במצבים כאלה כדאי לנסוע קודם כל למקומות קצת יותר "רכים" ולהשאיר לעיר זמן בסוף. או פשוט ללכת לישון ולטייל לא באיזורים של התרמילאים אלא באיזורים יותר יוקרתיים.
להגיע לבנגקוק בפעם הראשונה, אחרי טיסה מיגעת וישר להכנס לתוך התקף הקלסטרופוביה של הקאוסן - זה לדעתי הדרך הבטוחה להגיע למצב בו אתה תשנא את העיר הזו, לפחות עד שתצא קצת מגבולות מכלאת התיירים הקטנה. (אגב, אני אישית מעולם לא שהיתי בקאוסן מעבר לכמה שעות של הסתובבות). אני נוטה להאמין שזה ככה גם בדלהי, קטמנדו, או כל עיר גדולה אחרת.

מעבר לכך, נראה לי שכל מה שכתבת ממשיך בקו אחד עם מה שכתבתי אני בהודעה הקודמת ורק מחזק את הדברים ולכן אני גם נוטה להסכים איתך שהביקור לא חייב להיות על ההתחלה ויכול מאוד להיות שלקפוץ ליעד אחר, רך יותר, בטווח זמן כמעט מיידי (יום-יומיים אחרי הנחיתה) וחזרה לביקור נוסף אחרי זמן מה, הוא הדבר הנכון.

באשר לך ולביקורך בבנגקוק - אני נוטה להאמין שזו לא הייתה הפעם האחרונה שמתוכננת, והיעד מופיע ברשימת היעדים להמשך, אני טועה?

 

[צול1]

ברור שנחזור לשם

אנחנו שנינו צריכים מהעיר הזאת חווייה מתקנת. באופן עקרוני אנחנו שנינו הבנו שאנחנו מאד אוהבים את הערים הגדולות במזרח. מומבאי ודלהי היו עבורנו גן עדן, וכך גם פנום פן ולואנג פראבאנג.
עכשיו אנחנו נוסעים לרילוקיישן מהעבודה לשנה בהיידראבד אז ייקח קצת זמן עד שיהיה לנו פנאי לטוס שוב לתאילנד. אבל זה עוד יקרה. בטח נשלב את זה עם ויאטנם והאנגור וואט.

פשוט כל כך נבהלתי מבנגקוק בהתחלה. צריך להיזכר בתחושה של הטיול הראשון באיזור מהסוג הזה. שום דבר לא נראה כמו שאתה רגיל שדברים נראים וזה יכול להוציא אותך לגמרי מאיזון.
בלי להיות גזעני, עצם העובדה שכל מי שסביבך נראה שונה מאיך שאתה רגיל שאנשים נראים, מזה שהם מדברים בשפה שלא שמעת אף פעם. זה שאתה לא מבין מה אתה רואה ברחוב. קשה להבין למשל את המדים של האנשים- מי שוטר, מי חייל, מי פקח וכו'. זה כמו לנחות על הירח. זה יכול לחרפן וכל חוויה הכי קטנה מרגישה אינטנסיבית.

להודו הגעתי יותר מנוסה וגם כבר שאני דובר ברמה טובה את השפה, אז איך שנחתתי כבר הרגשתי בבית. אבל אני אף פעם לא אשכח את התחושה של הנחיתה בבנגקוק. זה היה טראומטי עבורי.

אני אספר לך סיפור שראיתי שקרה למישהי בהארידוואר בטקס פוג'ה. היא רצתה להשיט סירה עם נר על הגנגה (כמו שעושים הרבה אנשים) וניגשו אליה כמה אנשים כדי לעזור לה וכנראה שאחד מהם רצה כסף בתמורה לזה. הוא הציק לה והאחרים ניסו לנפנף אותו כדי לעזור לה באמת והיא לא הצליחה להבין מי עוזר לה באמת ומי סתם מנצל אותה, ואחרים התערבו וניסו להגיש לה גפרורים כדי שתדליק כבר את הנר ותגמור עם זה ונוצרה המולה שלמה והיא התחרפנה מזה שהיא לא הצליחה להבין מי נגד מי. ובסוף הגיע הפנדיט שניהל את הטקס (אדם מכובד ברמה גבוהה) וניסה לעזור לה והעיף משם את כולם והיא פשוט מרוב תסכול התחילה לבכות ולצעוק עליו. כך שבהחלט, לא להכיר את התרבות המקומית, את השפה, את סגנון הלבוש וכו' יכול להוציא בן אדם מאיזון וזה לגמרי מובן. אבל אסור לפסול מקום. צריך להבין מה הפריע לך בו ולדעת לחזור אליו אחר כך.

 

[T o m c o]

אין לי הרבה מה להוסיף, רק שאני מסכים עם מה שאמרת בסוף.

בהצלחה ברילוקיישן! (אגב גם משם אפשר לקפוץ לביקור בבנגקוק, חופשה קצרה וכאלה - זה יותר קרוב..

)

 

[דגנית]

הסיפור שספרת בסוף לגבי הפוג'ה זה סיפור

שמזהירים ממנו...

מגיע אדם, רוצה לעזור / מבטיח תפילה / משהו אחר - ואז מבקש הון כסף.

* הבעיה שקצת קשה לפעמים לסנן את האנשים הטובים, שבאמת רוצים לעזור. יוצר חשדנות.

 

[צול1]

כן. "הסינון" הוא ממש קשה

היה בסיפור הזה בסך הכל בן אדם אחד שרצה כסף וכל השאר ניסו לנפנף אותו ולעזור באמת. אבל כמות האנשים, הצעקות אחד על השני בהינדי, השונות שלהם אחד מהשני וזה שאתה לא יודע ולא יכול להבדיל בין סגנונות הלבוש ולדעת מה זה אומר על כל אחד מהם. זה יכול להוציא בן אדם מהדעת מרוב רמת האינטנסיביות של זה.

 

[דגנית]

נכון, וזה מבהיל..

 

[קרלטון]

אכן יש חשיבות רבה ל"מאיפה" הגעת

הביקור הראשון שלי בבנגקוק היה בטיסה מסרי לנקה, שם הייתי כשנה, ולפני כן, כמה חודשים טובים בהודו.. השנה פלוס הזאת חספסה אותי טוב טוב, ולעומת ההטרדות התכופות ברחובות ערי סרי לנקה, או התסכול שיכול ליפול עליך בפינות כאלה ואחרות של הודו, בנגקוק והקאוסאן היו ממש חוויה רגועה... הגעתי ומיד חפשתי את הגסט האוס הכי זול שיש. מצאתי חדרון ב-60 באט עם קירות כמעט מנייר ומאוורר קטנצ'יק, וזהו. השירותים בסוף הקומה היו משולבים עם מקלחת באותו חדר, גם הוא פצפון. טוב, גם למטייל שאכל מגורים בסיסים ביותר בהודו וסרי לנקה זה היה יותר מדי, ואחרי מקלחת ונסיון של שעה - שעתיים להירדם שם, ארזתי (בעל הגסט האוס לא ביקש ממני תשלום...) ועברתי לגסט האוס "יוקרתי" ב-120 באט (אחרי מיקוח קל, ביקשו ממני 150 באט). גם עם מאוורר, גם בלי שירותים בחדר, אבל בהשוואה לקודם, זה היה 5 כוכבים. בכל ביקור נוסף, התרחקתי יותר ויותר מאזור הקאוסאן עד שנטשתי אותו לגמרי.

 

[T o m c o]

מה שכתבת רק מחזק לי יותר את הדעה שהקאוסאן זה אזור שכדאי להתרחק ממנו, אמנם מצד אחד זה אזור שנותן למטיילים מנוסים יחסית הרגשה של "בית" אבל מהצד השני - למטיילים החדשים בעיקר חווית טראומה נוראית וגורם להם לשנוא את בנגקוק כעיר בעקבות כך..

 

[דגנית]

תוסיף גם את מומביי לרשימה

כל פעם הצטערתי שלא השארתי יותר מיום וחצי יומיים לשהייה בה.

 

[צול1]

כן מומבאי נהדרת

איך שנחתתי בה הרגשתי שייך ובן המקום. לא יודע איך להסביר את זה. אבל זה בטח קשור לעובדה שהגעתי אחרי שנתיים של לימודי הינדי והתעסקות בהודו מהארץ.

 

[דגנית]

עובדה מעניינת ביותר!

 

[kogawa]

מוצא שוב מקום להזכיר

שבאתר שבחתימתי העלתי לאחרונה שבע! כתבות מצולמות על מומבאי שהצטרפו לשתי כתבות על דלהי ושתי כתבות על אודייפור.

עכשיו רץ בקולנוע בארץ הסרט "לאנץ' בוקס" שכולו על תופעה של מומבאי, וכן כרגע בקולנוע הסרט "סידהארטה" שגם הוא מראה בחלקו את את התופעות המיוחדות של עיר זאת וכמובן מכירים רבים את "סלאם בומביי" של מירה נאיר ואת "נער החידות ממומבאי", שגם הם עוסקים בעיר המיוחדת הזאת. ממליץ גם בחום להוריד את הסרט "דהובי-גהאט" שאף הוא על העיר והמכבסה הגדולה וגם "לאגו ראהו מונה ביי " על מומבאי ועל גנדהי.

מקווה שבהזדמנות אמצא כוח לכתוב סדרת כתבות על יעדי קולקטה וערים הודיות גדולות אחרות.

 

[צול1]

יאללה תכתוב על כולכתה ועל היידראבד

ממש חסר עליהן ידע. אני השנה הקרובה אתגורר בהיידראבד. מקווה שיצא לי להגיע לכולכתה. אחד מהחלומות שלי.