נפגשנו. המרוץ החל..
חזרתי מהטיול כולי משולהבת, שמחה, מרגישה בתוכי עולם שלא הייתי מודעת אליו קודם. הרגשתי בתוכי את הצורך להתפרץ, לשתף, להביע את כל מה שיש בי. ובתוך הלהבה הגדולה הזו שהחלה צומחת בי לפתע שמעתי את קולך במזכירה. המבטא היה מעט זר, הניגון היה מעט שונה, אבל משהו משך אותי והחלטתי להתקשר. חשבתי בלבי שישנו הסיכוי שאוכל להיכנס לעולמך שכל-כך רציתי בו ועדיין לא הספקתי לחוות והודעתך, הקצרה אומנם, אך בעלת חשיבות לעתיד, כך חשבתי, הותירה בי את הרושם שזאת ההזדמנות. בין פתקיי הרבים הפזורים בכיסי מכנסי, על גבי הכוננית, על גבי השטיח ובכל מקום, כאילו אינני חוששת שכל הנכנס לחדרי בנקל יוכל למצוא את חיי פזורים בכל עבר. כאילו רציתי לצעוק שאני כאן וכל חיי איתי למרות שאינכם יודעים. למרות זאת אני כאן ורוצה לחיות את חיי מתוך הפתקים הללו שהפכו כל-כך חשובים בזמן כל-כך קצר. שלפתי את הפתק בו רשמת את מספר הטלפון שלך וחייגתי. קולך היה זר לי, התביישתי לפתע וישר פניתי להתנצלויות על כך שלא שבתי אליך קודם לכן ולו בגלל שהייתי בטיול. מיד הפלגתי לתיאורים נפלאים מתוך המראות הקסומים שחוויתי בשבוע שחלף עד שלפתע נזכרתי בסיבת התקשרותי. הצעת שנפגש למחרת ונמשיך את שיחתנו. לרגע הרגשתי משהו חמים מתפשט בבטן, עדיין לא הבנתי למה, אני רק זוכרת את החיוך שהתפשט על פני ואת החיוך שהחל צומח בתוכי. למחרת נפגשנו, כפי שקבענו לאחר כמה שיחות טלפון קצרות. לרגע הרגשתי כאילו החיים שאני חפצה בהם מתחילים או יתחילו מהרגע בו אראה אותך, כאילו מישהו עומד עם שעון סטופר בידו ומחכה לשניה בו יוכל ללחוץ כדי להתחיל במרוץ. נפגשנו. המרוץ החל. היה בך משהו נעים, משהו שכרך אותי אחריך, משהו שלא נתן לי ללכת, משהו שכל-כך התחברתי אליו, שרציתי שישאר גם אם בשלב זה לא ידעתי להגדירו. משהו בגופי אמר לי שאני במקום הנכון, איתך ושאני רוצה להשאר. נשארתי. למחרת בבוקר ליוותה אותי תחושה מוזרה. בלילה נדדה שנתי, לא ידעתי למה לצפות. הזמנתך שאשאר ללון נראתה תמימה בעתה, אך מחשבותי לא נתנו לי מנוח. בבוקר הבטתי בך והרגשתי שוב נעים. שנתך הלא שלווה לא תאמה את מראה פנייך השקטות. נחתי כמה רגעים לידך מדברת אליך בעיניי, בליבי, מקווה שאולי תשמעי משהו מתוכי. הושטתי יד לגעת, אך כמובן שנמלכתי בדעתי ויצאתי אל יום חדש ברגשות מעורבים כלפי אותו יום ולילה שנראו לפתע כמסה אחת ללא התחלה או סוף. הצעת שנלך לסרט, אמרתי שלא בטוח שאוכל ובתוכי כבר תכננתי את ההשתמטות מהלימודים, שהרי לראותך היה משהו שלא יכלתי להפסיד, הייתי כמהופנטת, רציתי כל-כך להיות איתך, רק להיות מבלי לחשוב מה זה אומר על הקשר שנרקם בינינו, מבלי לחשוב מה את תחשבי על כל הסיטואציה ואיך תביני אותי אם בכלל. הלכנו לסרט, היה כיף, הרגשתי בקיטנה שלא נגמרת, חופשה בתשלום שגם לאחריה נשארתי אצלך. הפעם ניסיתי לא לחשוב יותר מדי, רציתי למצות עד תום. למחרת ביקשת שלא אספר בפגישה שהיתה לנו עם אנשים נוספים שהכירו את שתינו. היה לי מוזר, משום שלא ידעתי מה אני לא אמורה לספר, התבלבלתי, לרגע חשבתי שפיספסתי, שארע משהו מבלי שהייתי מודעת אליו. אך דבר לא ארע, פשוט היית זהירה, לא רצית שידברו עלייך. כבר אז, מהכרותנו הקצרה ידעתי כמה פרטיותך חשובה לך ועד כמה אינך אוהבת אנשים לא רצויים בחייך הפרטיים. כבדתי זאת ובמפגש התנהגתי כאילו איננו מכירות כלל, דבר שלא היה קל בהתחשב בנסיבות. דיברתי עלייך בגוף שלישי ונמנעתי מלהביט בך. תחושה של סודיות אפפה אותי, הרגשתי כממתיקת סוד מבלי לדעת באיזה סוד מדובר. שוב נשארתי אבל הפעם היתה זו הצעתך והיא נשמעה כל-כך כנה, כאילו באמת רצית שאהיה לידך בלילה, כאילו היה חשוב לך לדעת שיש מישהו לידך במיטה, שאת לא לבד. וכך קיבלתי את פני הדברים בהבנה ובשמחה שאני יכולה לתת לך משהו, שישנה הדדיות לקשר בינינו. שמחתי על ההזמנה וכמובן שנשארתי, כבר התחלתי להרגיש מעין שיגרה, שיגרה שנעמה לי מאוד. החלטתי להשאר בסוף השבוע בדירתי השכורה ולא לחזור לבית הורי כפי שנהגתי בתקופה הארוכה מאז צאתי מהבית. רציתי לפגוש אותך בסןף השבוע, לא רציתי להחמיץ זאת. בשלב הזה כבר התחלתי להרגיש אותך בבטן שלי, בעבודה התחלתי לזייף קצת, נראה שמשהו עובר עלי ופחדתי לשתף אותך. ידעתי שאינך שותפה לרגשותי ולא רציתי להרוס את מה שהצלחנו לבנות עד כה. הקשר בינינו היה חשוב מדי מכדי שאסכן אותו בגילוי רגש שלא ידעתי את מהותו. שיתפתי בכך חבר טוב, הסברתי לו את המתרחש בתוכי ובקשתי עצה. כמובן שלא הסגרתי אותך ולו רק בשל העובדה שחששתי שהדבר יתגלה לך ולא תביני, עד היום זה שמור איתי, מה שחשתי אז ומה שאני חשה היום כלפייך. העצה שקיבלתי היתה לקבל את שאת נותנת מבלי לחמוד יותר, קיבלתי את קול ההגיון שיעץ לי מפי חברי והתחלתי לעבוד על עצמי. בנוסף, כנראה שהרגשת משהו והתחלת לרמוז לי במילים לא מפורשות שאינך רוצה לפגוע בי אבל... היה המון ´´אבל´´ בין מילותייך ושאלת אותי אם אני מבינה. היה לך חשוב שאבין אך אני לא הבנתי את שהייתי צריכה. יותר מכל אהבתי את השיחות שלנו שנבעו מהאני הפנימי של שתינו, הרגשתי שאנחנו משלימות האחת את השנייה אך במינון נמוך ממה שצריך להיות. עברה עלייך תקופה לא קלה ורציתי להיות שם בשבילך למרות שלא ידעתי במה אוכל לעזור, אך קיוויתי שנוכחותי תסייע ולו במעט. פתאום נעלמת, התקשרתי בכל יום, פתרת אותי בתשובה מתחמקת, הבטחת לחזור אלי במועד מאוחר יותר ולא שבת. בכל יום התקשרתי וחיכיתי למענה שסרב לבוא. נעלבתי, פתאום כל-כך היה עצוב, הרגשתי שהפרח שלי נובל. לא הייתי מסוגלת לומר לך שאני צריכה אותך, ציפיתי שתביני בכוחות עצמך, שתקלטי את אותות המצוקה שלי, שתראי עד כמה את חסרה לי ושאני צריכה לפחות לדבר איתך. נפער בי חור מתוך הוואקום שהיה קודם והספיק להתמלא מנוכחותך. הפסקתי להתקשר ואת שנזכרת בי ברגעייך שלך הבאת לי תקווה מחודשת לגבי הקשר שלנו. אמרת שאת לא שוכחת ושאני תמיד יכולה להתקשר, אך זה נשמע זר ומנוכר. הרגשתי שאת מדברת אלי אך מתוך איזו מחויבות, כדי לא לפגוע. בשיחה קצרה שניהלנו אמרת שהתרחקת כי לא רצית לפגוע. חשבתי, ועודני חושבת, שאם היית אומרת מבלי לתת לי להרגיש, הכל היה שונה. אני אוהבת אותך.
חזרתי מהטיול כולי משולהבת, שמחה, מרגישה בתוכי עולם שלא הייתי מודעת אליו קודם. הרגשתי בתוכי את הצורך להתפרץ, לשתף, להביע את כל מה שיש בי. ובתוך הלהבה הגדולה הזו שהחלה צומחת בי לפתע שמעתי את קולך במזכירה. המבטא היה מעט זר, הניגון היה מעט שונה, אבל משהו משך אותי והחלטתי להתקשר. חשבתי בלבי שישנו הסיכוי שאוכל להיכנס לעולמך שכל-כך רציתי בו ועדיין לא הספקתי לחוות והודעתך, הקצרה אומנם, אך בעלת חשיבות לעתיד, כך חשבתי, הותירה בי את הרושם שזאת ההזדמנות. בין פתקיי הרבים הפזורים בכיסי מכנסי, על גבי הכוננית, על גבי השטיח ובכל מקום, כאילו אינני חוששת שכל הנכנס לחדרי בנקל יוכל למצוא את חיי פזורים בכל עבר. כאילו רציתי לצעוק שאני כאן וכל חיי איתי למרות שאינכם יודעים. למרות זאת אני כאן ורוצה לחיות את חיי מתוך הפתקים הללו שהפכו כל-כך חשובים בזמן כל-כך קצר. שלפתי את הפתק בו רשמת את מספר הטלפון שלך וחייגתי. קולך היה זר לי, התביישתי לפתע וישר פניתי להתנצלויות על כך שלא שבתי אליך קודם לכן ולו בגלל שהייתי בטיול. מיד הפלגתי לתיאורים נפלאים מתוך המראות הקסומים שחוויתי בשבוע שחלף עד שלפתע נזכרתי בסיבת התקשרותי. הצעת שנפגש למחרת ונמשיך את שיחתנו. לרגע הרגשתי משהו חמים מתפשט בבטן, עדיין לא הבנתי למה, אני רק זוכרת את החיוך שהתפשט על פני ואת החיוך שהחל צומח בתוכי. למחרת נפגשנו, כפי שקבענו לאחר כמה שיחות טלפון קצרות. לרגע הרגשתי כאילו החיים שאני חפצה בהם מתחילים או יתחילו מהרגע בו אראה אותך, כאילו מישהו עומד עם שעון סטופר בידו ומחכה לשניה בו יוכל ללחוץ כדי להתחיל במרוץ. נפגשנו. המרוץ החל. היה בך משהו נעים, משהו שכרך אותי אחריך, משהו שלא נתן לי ללכת, משהו שכל-כך התחברתי אליו, שרציתי שישאר גם אם בשלב זה לא ידעתי להגדירו. משהו בגופי אמר לי שאני במקום הנכון, איתך ושאני רוצה להשאר. נשארתי. למחרת בבוקר ליוותה אותי תחושה מוזרה. בלילה נדדה שנתי, לא ידעתי למה לצפות. הזמנתך שאשאר ללון נראתה תמימה בעתה, אך מחשבותי לא נתנו לי מנוח. בבוקר הבטתי בך והרגשתי שוב נעים. שנתך הלא שלווה לא תאמה את מראה פנייך השקטות. נחתי כמה רגעים לידך מדברת אליך בעיניי, בליבי, מקווה שאולי תשמעי משהו מתוכי. הושטתי יד לגעת, אך כמובן שנמלכתי בדעתי ויצאתי אל יום חדש ברגשות מעורבים כלפי אותו יום ולילה שנראו לפתע כמסה אחת ללא התחלה או סוף. הצעת שנלך לסרט, אמרתי שלא בטוח שאוכל ובתוכי כבר תכננתי את ההשתמטות מהלימודים, שהרי לראותך היה משהו שלא יכלתי להפסיד, הייתי כמהופנטת, רציתי כל-כך להיות איתך, רק להיות מבלי לחשוב מה זה אומר על הקשר שנרקם בינינו, מבלי לחשוב מה את תחשבי על כל הסיטואציה ואיך תביני אותי אם בכלל. הלכנו לסרט, היה כיף, הרגשתי בקיטנה שלא נגמרת, חופשה בתשלום שגם לאחריה נשארתי אצלך. הפעם ניסיתי לא לחשוב יותר מדי, רציתי למצות עד תום. למחרת ביקשת שלא אספר בפגישה שהיתה לנו עם אנשים נוספים שהכירו את שתינו. היה לי מוזר, משום שלא ידעתי מה אני לא אמורה לספר, התבלבלתי, לרגע חשבתי שפיספסתי, שארע משהו מבלי שהייתי מודעת אליו. אך דבר לא ארע, פשוט היית זהירה, לא רצית שידברו עלייך. כבר אז, מהכרותנו הקצרה ידעתי כמה פרטיותך חשובה לך ועד כמה אינך אוהבת אנשים לא רצויים בחייך הפרטיים. כבדתי זאת ובמפגש התנהגתי כאילו איננו מכירות כלל, דבר שלא היה קל בהתחשב בנסיבות. דיברתי עלייך בגוף שלישי ונמנעתי מלהביט בך. תחושה של סודיות אפפה אותי, הרגשתי כממתיקת סוד מבלי לדעת באיזה סוד מדובר. שוב נשארתי אבל הפעם היתה זו הצעתך והיא נשמעה כל-כך כנה, כאילו באמת רצית שאהיה לידך בלילה, כאילו היה חשוב לך לדעת שיש מישהו לידך במיטה, שאת לא לבד. וכך קיבלתי את פני הדברים בהבנה ובשמחה שאני יכולה לתת לך משהו, שישנה הדדיות לקשר בינינו. שמחתי על ההזמנה וכמובן שנשארתי, כבר התחלתי להרגיש מעין שיגרה, שיגרה שנעמה לי מאוד. החלטתי להשאר בסוף השבוע בדירתי השכורה ולא לחזור לבית הורי כפי שנהגתי בתקופה הארוכה מאז צאתי מהבית. רציתי לפגוש אותך בסןף השבוע, לא רציתי להחמיץ זאת. בשלב הזה כבר התחלתי להרגיש אותך בבטן שלי, בעבודה התחלתי לזייף קצת, נראה שמשהו עובר עלי ופחדתי לשתף אותך. ידעתי שאינך שותפה לרגשותי ולא רציתי להרוס את מה שהצלחנו לבנות עד כה. הקשר בינינו היה חשוב מדי מכדי שאסכן אותו בגילוי רגש שלא ידעתי את מהותו. שיתפתי בכך חבר טוב, הסברתי לו את המתרחש בתוכי ובקשתי עצה. כמובן שלא הסגרתי אותך ולו רק בשל העובדה שחששתי שהדבר יתגלה לך ולא תביני, עד היום זה שמור איתי, מה שחשתי אז ומה שאני חשה היום כלפייך. העצה שקיבלתי היתה לקבל את שאת נותנת מבלי לחמוד יותר, קיבלתי את קול ההגיון שיעץ לי מפי חברי והתחלתי לעבוד על עצמי. בנוסף, כנראה שהרגשת משהו והתחלת לרמוז לי במילים לא מפורשות שאינך רוצה לפגוע בי אבל... היה המון ´´אבל´´ בין מילותייך ושאלת אותי אם אני מבינה. היה לך חשוב שאבין אך אני לא הבנתי את שהייתי צריכה. יותר מכל אהבתי את השיחות שלנו שנבעו מהאני הפנימי של שתינו, הרגשתי שאנחנו משלימות האחת את השנייה אך במינון נמוך ממה שצריך להיות. עברה עלייך תקופה לא קלה ורציתי להיות שם בשבילך למרות שלא ידעתי במה אוכל לעזור, אך קיוויתי שנוכחותי תסייע ולו במעט. פתאום נעלמת, התקשרתי בכל יום, פתרת אותי בתשובה מתחמקת, הבטחת לחזור אלי במועד מאוחר יותר ולא שבת. בכל יום התקשרתי וחיכיתי למענה שסרב לבוא. נעלבתי, פתאום כל-כך היה עצוב, הרגשתי שהפרח שלי נובל. לא הייתי מסוגלת לומר לך שאני צריכה אותך, ציפיתי שתביני בכוחות עצמך, שתקלטי את אותות המצוקה שלי, שתראי עד כמה את חסרה לי ושאני צריכה לפחות לדבר איתך. נפער בי חור מתוך הוואקום שהיה קודם והספיק להתמלא מנוכחותך. הפסקתי להתקשר ואת שנזכרת בי ברגעייך שלך הבאת לי תקווה מחודשת לגבי הקשר שלנו. אמרת שאת לא שוכחת ושאני תמיד יכולה להתקשר, אך זה נשמע זר ומנוכר. הרגשתי שאת מדברת אלי אך מתוך איזו מחויבות, כדי לא לפגוע. בשיחה קצרה שניהלנו אמרת שהתרחקת כי לא רצית לפגוע. חשבתי, ועודני חושבת, שאם היית אומרת מבלי לתת לי להרגיש, הכל היה שונה. אני אוהבת אותך.