נפילת האימפריה - חלק א´.

[ההיסטוריון]

נפילת האימפריה - חלק א´.

יש האומרים שהעולם נברא בצורה מושלמת. שכל הבריאות חיו בשלום ובשלווה במשך מאות בשנים. ואז בני-האדם הגיעו והרסו את הכל. אותם אנשים אומרים שבני-האדם הביאו אמם את הצער, היגון והסבל אל האדמה, פרי יצירתם של האלים, שלפני בואם היתה מושלמת. אבל יודעי דבר יומרו אחרת. העולם לא נברא בצורה מושלמת, כך סוברים החכמים. חלקם אפילו סוברים שהוא לא נברא כלל - אלא תמיד היה שם, שרוע בתוהו. ולסדר בו הוא נמצא כיום הביאו אותו האלים ובני-האדם יחדיו - בברית שנחתמה לפני שהתחילו לספור את השנים. גדול בני-האדם, סראק כרת ברית זו עם מלך השמיים - אל הכוכבים. יחד הם הביאו סדר לעולם, יחד הם הקימו את אמפריית סראקין והכתירו את סראק כקיסרה - האימפרטור הראשון. *** ידיו של פטרין היו קשורות בחבלים מאחורי גבו, פיו היה חסום ע"י מטפחת כדי שלא יוכל לדבר. היתה זו שעת בין-ערביים, ורחובות העיר היו הומות אדם. העיר היתה כמובן אירין - בירת אימפריית סראקין - והשנה היתה 2,076. הרחובות בשעה זו בדרך-כלל אכן היו מלאים, אבל על-ידי אנשים שלווים העוסקים בשלהם, ולא על-ידי המון זועם האוחז בלפידים וקלשונות. המון אשר רצה להשביע את זעמו בדרך העתיקה ביותר - הרג. פטרין ידע שזעמו של ההמון לא באמת היה מופנה כלפיו, אלא כלפי מישהו בו לא יוכלו לגעת לעולם - כלפי הגורל. לא היתה זו אשמתו של פטרין שהאימפרטור נפטר. לא היתה זו אשמתו של אף-אחד. פטרין ידע ללא שום צל של ספק שדנינג, האימפרטור הזקן - הקיסר החמישים-ושש של האימפריה, מת מזיקנה במיטתו. אך העם דרש נקמה על מות השליט האהוב שלהם, ולכן טענו אנשי העיר שהאימפרטור הורעל. ויותר מהרוצח המיסטורי שלא היה קיים, הם רצו להאשים את שומריו האישיים של שליטם - את אבירי האימפרטור. פטרין הובל במורד מדרגות הארמון לכיוון כיכר העיר - שם ידע שמחכה לו עמוד השרפה. הוא היה אחרון אבירי האימפרטור שנשאר בחיים. כל 11 האחרים נתנו ידם בנפשם ברגע ששמעו על מות האימפרטור. אבל פטרין תמיד פחד מהמוות, ולא הצליח להביא את עצמו ליפול על חרבו. ולכן חיכה לו מוות כואב הרבה יותר - משפט בגידה קצר לפני שריפה על המוקד. הוא לא ידע מה יכאב יותר - ההאשמה השקרית או אצבעותיהן הצורבות של הלהבות. החבלים הותרו מידיו ובמקומם באו אחרים שקשרוהו למוקד. בעוד הדמעות זלגו מעיניו, שמע פטרין מלמולים דתיים מהכוהן שהתפלל בשביל נשמתו בת האלמוות. הוא אפילו לא הקשיב. במקום זה, הוא הסתכל על הקהל שעמד מסביבו, וראה ביניהם את בנו של האימפרטור המנוח, עכשיו האימפרטור הנוכחי. לידו עמדה ילדה קטנה אדומת שיער וירוקת עיניים - בת לא יותר מ 14. חרב היתה מונחת על החגורה שלה, ועיניה היו זועמות. על כתפה נחה ידו של הקוסם המלכותי שבירך אותה ועמד להעניק לה את כוחות הקסם שתזדקק כדי להגן על האימפרטור החדש. דמעותיו של פטרין נמוגו, וחיוך התגנב אל שפתיו. כשהלהבות נגעו ברגליו היחפות הוא כבר לא פחד מהמוות, כי הוא ידע שהכל יהיה בסדר. אמפריית סראקין תחייה, ולאימפרטור החדש יהיו שומרים חדשים. הדבר האחרון שראה הוא בחייו היתה אחת מיורשיו מושבעת לתפקיד. והוא מת בעודו יודע שהאימפרטור החדש יהיה בידיים טובות.

 

[ההיסטוריון]

נפילת האימפריה - חלק ב´

אומרים שאין רגש חזק יותר מרצון הנקמה. שלושים השנה האחרונות שעברו על אמפריית סראקין ללא ספק הוכיחו זאת. תנועת המורדים שהחלה לפני שלושים ושתיים שנים בדרום אמפריית סראקין כמשפחה אחת הזועמת על מות בנם, גילתה תומכים רבים ברחבי האימפרייה. עד עכשיו, האימפרטור אלודראק התשיעי סירב לדון איתם כיוון שהם היו סך-הכל איכרים פשוטי עם. במקום זאת הוא העדיף לשלוח את הצבא ולחסל אותם כל פעם שקמו ופצחו בפרעות. אסטרטגיה זו היתה דומה לרוב אסטרטגיות השלטון שנקט בהן אלודראק. בניגוד לאביו של אלודראק - דנינג - אלודראק לא היה אהוב על אזרחי האימפרייה. וכך כל פעם שחבורה של עשרים איכרים שניסו לפרוץ לארמונו של האציל המקומי, נרמסו על-ידי מאתיים פרשים כבדים - אזרחי האימפרייה זעמו על השלטון עוד. עכשיו, לאחר שלושים שנה של פרעות, הסכים האימפרטור לשוחח עם חלק מהאצילים שהצטרפו למרד. הוא שלח את אישתו, בליווי כל 12 אביריו האישיים למחוזות הדרום הרחוקים כדי לדבר עם האצילים המורדים. למרות התנגדותם של אבירי האימפרטור, סרב אלודראק לשלוח פחות מכל 12 שומריו האישיים. הוא לא הסכים להפקיר את אשתו למורדים עם פחות. כל המרד התחיל בעצם כאשר משפחתו של אחד מאבירי האימפרייה הקודמים - פטרין - החליטה לנקום את מות בנם, שהועלה על המוקד בעודו נאשם שבגד באימפרטור. אותה משפחה שחפה אחריה עשרות, מאות, ולאחר מספר שנים עשרות אלפי אזרחים ממורמרים ששלטון האימפרטור נמאס עליהם. האצילים נקנו במחיר פעוט, ונשבעו אמונים לאימפרטור שנית, באומרם שיעזבו את המרד נגד האימפרייה, אך אירועים שקרו בעוד אשת האימפרטור ו- 12 אבירי האימפרטור היו בדרכם חזרה לארמון הוכיחו אחרת.

 

[ההיסטוריון]

נפילת האימפריה - חלק ג´

"אשתך חזרה, הוד מלכותו", אמר עוזרו האישי של אלודראק. "התרצה שאלווה אותך לפגוש אותה בשערים, הוד מעלתו?" לאחר משפט זה, היה צריך אלודראק להיות חשדן יותר. העוזר האישי שלו תמיד היה ביישן מידי כדי לרצות להתלוות אליו מרצון, שלא לדבר על לשאול אותו שאלות לא נחוצות. אבל האימפרטור היה כל-כך שמח לראות את אשתו שוב לאחר השבועות שהיו בנפרד, שהוא לא נתן לעניין מחשבה רבה. הוא רץ במסדרונות הארמון, עוזרו מדדה באיטיות מאחוריו. לבסוף הוא הגיע לשארי הארמון בזמן לראות את פמלייתו של אשתו עוברת על הגשר מעל לתעלת התהום האינסופית מסביב לארמון. אבירי האימפרטור עמדו במעגל מסביב לאשת האימפרטור והתקדמו קדימה אט-אט. ואז לפתע חץ נורה ממעלה חומות הטירה. החץ פגע בעוזרו של האימפרטור שנפל בצרחה. אבירי האימפרטור החלו רצים לכיוון הטירה - לכיוון המדרגות המובילות למעלה, לחומות. אשתו של האימפרטור עמדה קפואה במקומה וצפתה באירועים מתרחשים לנגד עיניה. אבירי האימפרטור עלו חלקם על החומות והחלו זורקים את השומרים המורדים אל תוך התהום. שאר האבירים נכנסו לארמון כדי לחפש עוד מורדים ולהורגם. אף-אחד מהם לא חשב לראות אם האימפרטור צריך עזרה - הם הרי חשבו שעל-ידי מציאת מורדים הם מגינים על חייו. בלהת המהומות, נפל לפיד מחומות הטירה והצית את ריצפת העץ בטבעת השמירה הפנימית של הארמון. שרפה פרצה והחלה מתפשטת לכל רחבי הארמון. האימפרטור התקופף כדי לראות אם עוזרו האישי בסדר. הוא הסתכל אל תוך פניו, חייך ואמר לעוזרו שהוא ישיג לו עזרה. ובזאת, עוזרו שלף סכין מחגורתו ודקר את האימפרטור בצוואר - גורם למותו כמעט בו במקום. בנתיים, השריפה התפשטה לכיוון הגשר עליו עמדה אשתו של האימפרטור במצב של שוק. הגשר התפרק ונפל לתהום יחד איתה. וכך מת זרעו האחרון של סראק עלי אדמות. רוב אבירי האימפרטור מתו בקרב על הארמון, ואלו שהצליחו לברוח נשבעו לנקום והתאבדו - כמו שהמסורת דרשה מהם לאחר מות האימפרטור. כך נפלה אמפריית סראקין. היתה זו שנת 2,107 לספירת בני התמותה. --------------------------------------------------------------------- תודה רבה ל Sern! יופי של סיפור ממש אהבתי אותו. שאר הקבוצות - תרקמו סיפור או שניים של קשר בין הסיפור הזה לסיפור שלכם, זה יהייה נחמד