מפזרת צלילים ברוח
New member
נפילת מתח
ערב טוב לחברי הפורום החביבים.
אני מקווה שהכל טוב אצל כולכם. אצלי לא מאוד רע, אבל יש כמה קטעים מעיקים. הבלאגן שנוצר אצלי במשרד עדיין לא הסתיים לגמרי, למי שזוכר במה מדובר, אבל בכללי דברים זורמים. מה שפחות טוב זה קטעים קטנים ומעצבנים שיש לאנשים מסוימים שעובדים איתי שמצליחים לחרפן גם אותי וגם כמה קולגות שלי. יש מישהו שנראה שמשתדל לשגע אותנו באופן עקבי, ויש לפעמים כמה שמצטרפים אליו, בכוונה או שלא בכוונה. זה התחיל עם הבלאגן הגדול וזה נמשך גם בהזדמנויות אחרות.
בתור התחלה - אני לא טיפוס של בוקר. מאוד קשה לי לקום בבוקר וגם אחרי שאני קמה ומתארגנת, לוקח לי זמן להתעורר ממש, ואנשים שמכירים אותי יודעים שרצוי שלא לדבר איתי לפני הקפה השני ורצוי שאחרי שלב הקורנפלקס והפירות, כי סביר להניח שאני לא ממש אקלוט מה רוצים ממני לפני כן. אני חושבת שבכללי גם מי שהוא הטיפוס הכי ערני שאפשר וגם במקרה של משמרות ערב, אם יפנו אליו בשנייה שהוא נוחת במשרד יהיה לו קשה לתת מענה יעיל. מסתבר שאני עובדת עם אנשים שלא ממש קולטים את זה - אני מגיעה מוקדם יחסית למשרד, לפני שיום העבודה הרשמי מתחיל ואני עושה את זה בדיוק מהסיבה שציינתי - כדי להספיק לשבת עם הקפה והפירות ולהתעורר ולהתחיל את יום העבודה כמו שצריך. קרה יותר מפעם אחת בתקופה האחרונה שאותו בחור פנה אלי עם דרישות וטענות שנייה בערך אחרי שהגעתי למשרד, כשהייתה פעם שהוא תפס אותי במסדרון עוד לפני שהספקתי לשים את התיק, ודרש שאני אתן לו תשובות על משהו שיכל לחכות בשקט עד שאני אתארגן. בגלל שאני לא מאופסת על הבוקר כמו שכבר הסברתי, קשה לי גם לתת לו תשובות במצב כזה, והוא בתגובה לעג לי כמה פעמים ובא אלי בהאשמות מטופשות כאילו אני לא שולטת בעבודה שלי וכאילו לא עשיתי דברים שהייתי צריכה לעשות - וכל זה בגלל שלא זכרתי דברים מסוימים ולא קישרתי על מה הוא מדבר בשעת בוקר מוקדמת כשעוד לא התחלתי את יום העבודה.
מקרה אחר קרה בישיבה שהיינו בה, הישיבה לא הייתה קצרה והשתתפתי בה באופן פעיל, ובאמצע שמישהו אחר דיבר קמתי להביא טישו (המזגן גרם לי להצטנן). זה לא הפריע לאף אחד וגם ככה אחרי דקה וקצת הייתי חוזרת, אבל הוא ישר זעק "מה את קמה?! לאן את הולכת?!" ויצר מצב שכולם הסתכלו עלי... אמרתי שאני הולכת להביא טישו, ברשותו, ושמעתי אותו מסנן למישהו שאני חוצפנית
היו פעמים שהוא חיפש אותי כשלא הייתי במשרד - כל אחד הולך להכין קפה לפעמים, יוצא להפסקה או הולך לשירותים, אבל במקרה שלו הוא לא גילה הבנה לקטע האנושי הזה ויותר מפעם אחת שמעתי מרחוק זעקות שלו איפה אני ולמה אני לא במקום שלי כולל תוספות קטנוניות ומעצבנות.
לא מדובר כאן בסכסוך ביננו, הוא עושה דברים דומים גם לשתיים מהבנות שעובדות איתי במחלקה שגם הן הואשמו באותו מקרה אומלל, המנהלת שלנו כבר דיברה איתו והוא טען שהוא לא עשה שום דבר ושאנחנו כנראה רגישות מדי, ומישהי אחרת ששמעה את השיחה שיתפה שהוא אמר שאולי התגובה שלנו מעידה משהו על החלק שלנו באותו סיפור
וזה כשאנחנו שיתפנו את המנהלת רק כשהרגשנו שהגיעו מים עד נפש, כי בהתחלה זה הרגיש לנו כמו לפנות לגננת.
יש עוד קטעים שקורים לא רק איתו - בגלל כל הזמן שנאלצנו להשקיע בתיקון הנזקים, היה לנו יותר קשה לתת מענה שוטף בנושאים אחרים, למרות שהשתדלנו לחלק את העבודה ביננו כך שהעבודה השוטפת לא תיפגע. היו כמה פעמים סיטואציות שאנשים פנו אלינו עם בקשות לגיטימיות, אבל לא מאוד דחופות ולא יכולנו לבצע אותן באותו רגע, וכשביקשנו שימתינו או שאמרנו שנעשה את זה מאוחר יותר, זכינו לתגובות לא סימפטיות ולתלונות. היה גם קטע מעצבן שחזר על עצמו עם אותה אחת, שהיא ביקשה ממני משהו והסברתי לה שהוא בלתי אפשרי, והיא פנתה למישהי אחרת במחלקה וביקשה ממנה - רק שאותה מישהי לא יכלה לבצע את זה אז היא פנתה אלי ושאלה אותי אם אני יכולה לעשות את זה... זה היה מאוד מביך, וגם קצת מכעיס.
מה שאני יכולה להגיד לחיוב זה שהמנהלת שלי הייתה ממש מדהימה בתקופה הזאת, גם היא עבדה הרבה יותר בשביל לסייע לנו - גם בתיקון הנזקים וגם בעבודה השוטפת, גם במחיר של להשאיר את הילדים שלה עם שמרטפית פה ושם כדי שהיא תוכל להישאר ולעזור לנו בשעות שהיא בדרך כלל לא במשרד, והיא גם הראתה לנו כמה שהיא תומכת בנו וסומכת עלינו - במקום לתת לנו הנחיות מה לעשות, היא עברה לפרוצדורה של ישיבה עתית של ארבענו במסגרתה עדכנו זו את זו בהתקדמות ובתכנונים לשלב הבא, והיא שאלה מה יש לנו להציע ולייעץ כדי שהעבודה תהיה יותר יעילה - והקשיבה לנו וגם יישמה, ונתנה פידבקים.
זהו, שפכתי... השבוע התחיל לי לא קל, אבל מקווה שהוא ישתפר.
ערב טוב לחברי הפורום החביבים.
אני מקווה שהכל טוב אצל כולכם. אצלי לא מאוד רע, אבל יש כמה קטעים מעיקים. הבלאגן שנוצר אצלי במשרד עדיין לא הסתיים לגמרי, למי שזוכר במה מדובר, אבל בכללי דברים זורמים. מה שפחות טוב זה קטעים קטנים ומעצבנים שיש לאנשים מסוימים שעובדים איתי שמצליחים לחרפן גם אותי וגם כמה קולגות שלי. יש מישהו שנראה שמשתדל לשגע אותנו באופן עקבי, ויש לפעמים כמה שמצטרפים אליו, בכוונה או שלא בכוונה. זה התחיל עם הבלאגן הגדול וזה נמשך גם בהזדמנויות אחרות.
בתור התחלה - אני לא טיפוס של בוקר. מאוד קשה לי לקום בבוקר וגם אחרי שאני קמה ומתארגנת, לוקח לי זמן להתעורר ממש, ואנשים שמכירים אותי יודעים שרצוי שלא לדבר איתי לפני הקפה השני ורצוי שאחרי שלב הקורנפלקס והפירות, כי סביר להניח שאני לא ממש אקלוט מה רוצים ממני לפני כן. אני חושבת שבכללי גם מי שהוא הטיפוס הכי ערני שאפשר וגם במקרה של משמרות ערב, אם יפנו אליו בשנייה שהוא נוחת במשרד יהיה לו קשה לתת מענה יעיל. מסתבר שאני עובדת עם אנשים שלא ממש קולטים את זה - אני מגיעה מוקדם יחסית למשרד, לפני שיום העבודה הרשמי מתחיל ואני עושה את זה בדיוק מהסיבה שציינתי - כדי להספיק לשבת עם הקפה והפירות ולהתעורר ולהתחיל את יום העבודה כמו שצריך. קרה יותר מפעם אחת בתקופה האחרונה שאותו בחור פנה אלי עם דרישות וטענות שנייה בערך אחרי שהגעתי למשרד, כשהייתה פעם שהוא תפס אותי במסדרון עוד לפני שהספקתי לשים את התיק, ודרש שאני אתן לו תשובות על משהו שיכל לחכות בשקט עד שאני אתארגן. בגלל שאני לא מאופסת על הבוקר כמו שכבר הסברתי, קשה לי גם לתת לו תשובות במצב כזה, והוא בתגובה לעג לי כמה פעמים ובא אלי בהאשמות מטופשות כאילו אני לא שולטת בעבודה שלי וכאילו לא עשיתי דברים שהייתי צריכה לעשות - וכל זה בגלל שלא זכרתי דברים מסוימים ולא קישרתי על מה הוא מדבר בשעת בוקר מוקדמת כשעוד לא התחלתי את יום העבודה.
מקרה אחר קרה בישיבה שהיינו בה, הישיבה לא הייתה קצרה והשתתפתי בה באופן פעיל, ובאמצע שמישהו אחר דיבר קמתי להביא טישו (המזגן גרם לי להצטנן). זה לא הפריע לאף אחד וגם ככה אחרי דקה וקצת הייתי חוזרת, אבל הוא ישר זעק "מה את קמה?! לאן את הולכת?!" ויצר מצב שכולם הסתכלו עלי... אמרתי שאני הולכת להביא טישו, ברשותו, ושמעתי אותו מסנן למישהו שאני חוצפנית
לא מדובר כאן בסכסוך ביננו, הוא עושה דברים דומים גם לשתיים מהבנות שעובדות איתי במחלקה שגם הן הואשמו באותו מקרה אומלל, המנהלת שלנו כבר דיברה איתו והוא טען שהוא לא עשה שום דבר ושאנחנו כנראה רגישות מדי, ומישהי אחרת ששמעה את השיחה שיתפה שהוא אמר שאולי התגובה שלנו מעידה משהו על החלק שלנו באותו סיפור
יש עוד קטעים שקורים לא רק איתו - בגלל כל הזמן שנאלצנו להשקיע בתיקון הנזקים, היה לנו יותר קשה לתת מענה שוטף בנושאים אחרים, למרות שהשתדלנו לחלק את העבודה ביננו כך שהעבודה השוטפת לא תיפגע. היו כמה פעמים סיטואציות שאנשים פנו אלינו עם בקשות לגיטימיות, אבל לא מאוד דחופות ולא יכולנו לבצע אותן באותו רגע, וכשביקשנו שימתינו או שאמרנו שנעשה את זה מאוחר יותר, זכינו לתגובות לא סימפטיות ולתלונות. היה גם קטע מעצבן שחזר על עצמו עם אותה אחת, שהיא ביקשה ממני משהו והסברתי לה שהוא בלתי אפשרי, והיא פנתה למישהי אחרת במחלקה וביקשה ממנה - רק שאותה מישהי לא יכלה לבצע את זה אז היא פנתה אלי ושאלה אותי אם אני יכולה לעשות את זה... זה היה מאוד מביך, וגם קצת מכעיס.
מה שאני יכולה להגיד לחיוב זה שהמנהלת שלי הייתה ממש מדהימה בתקופה הזאת, גם היא עבדה הרבה יותר בשביל לסייע לנו - גם בתיקון הנזקים וגם בעבודה השוטפת, גם במחיר של להשאיר את הילדים שלה עם שמרטפית פה ושם כדי שהיא תוכל להישאר ולעזור לנו בשעות שהיא בדרך כלל לא במשרד, והיא גם הראתה לנו כמה שהיא תומכת בנו וסומכת עלינו - במקום לתת לנו הנחיות מה לעשות, היא עברה לפרוצדורה של ישיבה עתית של ארבענו במסגרתה עדכנו זו את זו בהתקדמות ובתכנונים לשלב הבא, והיא שאלה מה יש לנו להציע ולייעץ כדי שהעבודה תהיה יותר יעילה - והקשיבה לנו וגם יישמה, ונתנה פידבקים.
זהו, שפכתי... השבוע התחיל לי לא קל, אבל מקווה שהוא ישתפר.
