נפלה לידינו הזדמנות שאסור להחמיץ!!
להחליף את יום הזכרון לשואה ולגבורה ל27 בינואר, ואם לא אז עשרה בטבת. אנחנו,בני הדור השני והשלישי, חייבים לדרוש להחליף את תאריך יום הזכרון לשואה. לזכרם של אלו שלא נטשו את משפחותיהם, את קהילתם, את תלמידיהם, את חניכיהם בבתי היתומים, והלכו איתם מתוך גבורה אמיתית אל הסוף הנורא- אנחנו חייבים לשנות את התאריך. לזכרם של אלו שבחרו בחיים בימים קשים אלו, ולא שלחו יד בנפשם,והמשיכו להאבק על קיומם בתנאים תת אנושיים, יום יום, שעה שעה - אנחנו חייבים לשנות את התאריך. לזכרם של אלו שנתנו פיסה מפרוסת הלחם האחרונה שלהם, לילד יתום ולילדה רעבה- אנחנו חייבים לשנות את התאריך. לזכרם של אלו שהקימו את חייהם מחדש (גם כאלו שחיים איתנו עוד היום,ואסור לנו לשכוח אותם) התגברו על הצלקות, על השכול ועל הכאב, על מנת לאפשר את המשך קיומו של העם היהודי - אנחנו חייבים לשנות את התאריך. כז' ניסן-התאריך שנחקק ליום הזכרון לשואה והגבורה ב1953, נקבע דוקא בסמוך ליום הזכרון לחללי צה"ל, ובסמיכות לתאריך פרוץ המרד בגטו. התאריך הזה נקבע בימים בהם מודל הגבורה הצברי טופח על חשבון חרפתם ושתיקתם של ניצולי השואה ,סיפורם של לוחמי גטו וורשה נועד "לכסות" על גורלם של המיליונים על פי צורת החשיבה הצברית של אותם ימים ש"הלכו כצאן לטבח". אני חושב שרק צעד דרסטי כזה, של שינוי התאריך, ילמד את העולם כולו, ולפחות את מי שחי בארץ הזאת,שהייתה גבורה אחרת, לא פחות אנושית, לא פחות אחראית, לא פחות יהודית. שינוי התאריך יכבד באמת את זכרם של אלו שלא מרדו, ולא ברחו ליערות אלא ניהלו מאבק גבורה עיקש על מנת לשמור ל דמותם האנושים ועל מנת לשרוד. כבודם של מורדי הגטאות במקומו מונח, לצד סיפורי גבורה של רבים רבים אחרים, שאת סיפור הגבורה שלהם אף אחד לא סיפר.. חברים יקרים- כדאי שתחשבו על זה. שלכם דויד
להחליף את יום הזכרון לשואה ולגבורה ל27 בינואר, ואם לא אז עשרה בטבת. אנחנו,בני הדור השני והשלישי, חייבים לדרוש להחליף את תאריך יום הזכרון לשואה. לזכרם של אלו שלא נטשו את משפחותיהם, את קהילתם, את תלמידיהם, את חניכיהם בבתי היתומים, והלכו איתם מתוך גבורה אמיתית אל הסוף הנורא- אנחנו חייבים לשנות את התאריך. לזכרם של אלו שבחרו בחיים בימים קשים אלו, ולא שלחו יד בנפשם,והמשיכו להאבק על קיומם בתנאים תת אנושיים, יום יום, שעה שעה - אנחנו חייבים לשנות את התאריך. לזכרם של אלו שנתנו פיסה מפרוסת הלחם האחרונה שלהם, לילד יתום ולילדה רעבה- אנחנו חייבים לשנות את התאריך. לזכרם של אלו שהקימו את חייהם מחדש (גם כאלו שחיים איתנו עוד היום,ואסור לנו לשכוח אותם) התגברו על הצלקות, על השכול ועל הכאב, על מנת לאפשר את המשך קיומו של העם היהודי - אנחנו חייבים לשנות את התאריך. כז' ניסן-התאריך שנחקק ליום הזכרון לשואה והגבורה ב1953, נקבע דוקא בסמוך ליום הזכרון לחללי צה"ל, ובסמיכות לתאריך פרוץ המרד בגטו. התאריך הזה נקבע בימים בהם מודל הגבורה הצברי טופח על חשבון חרפתם ושתיקתם של ניצולי השואה ,סיפורם של לוחמי גטו וורשה נועד "לכסות" על גורלם של המיליונים על פי צורת החשיבה הצברית של אותם ימים ש"הלכו כצאן לטבח". אני חושב שרק צעד דרסטי כזה, של שינוי התאריך, ילמד את העולם כולו, ולפחות את מי שחי בארץ הזאת,שהייתה גבורה אחרת, לא פחות אנושית, לא פחות אחראית, לא פחות יהודית. שינוי התאריך יכבד באמת את זכרם של אלו שלא מרדו, ולא ברחו ליערות אלא ניהלו מאבק גבורה עיקש על מנת לשמור ל דמותם האנושים ועל מנת לשרוד. כבודם של מורדי הגטאות במקומו מונח, לצד סיפורי גבורה של רבים רבים אחרים, שאת סיפור הגבורה שלהם אף אחד לא סיפר.. חברים יקרים- כדאי שתחשבו על זה. שלכם דויד