נפל לי האסימון

נפל לי האסימון

תודה לאלוהים! זה קרה אחרי כל כך הרבה סבל וייסורים וחיים בתוך פלונטר אינסופי. אחרי שמישהו נוסף (מתוך כל כך הרבה קשרים שהרסתי מתוך בורות וחוסר מודעות לכך שזה בגללי) שבא לנטוש אותי סוף סוף טרח להסביר לי מדוע הוא עושה זאת: בגלל שאני אדם שיטחי, חסר רגש, אינטרסנט רואה באנשים רק מטרה וכלי לסיפוק הצרכים האישיים שלהם. והכי כואב זה שאני כבר לא יכולה לשקר לעצמי יותר בעניין הזה - ואני מודה שהוא צדק (הרגשתי שזו האמת). אפשר לומר שממש הרגשתי שנפל לי האסימון באותו הרגע - אני לא מצליחה לשמור על קשרים עם בני אדם לטווח הארוך, וגם לא לקצר וזאת בשל חוסר הרגישות שלי כלפי הסביבה. זה גם מחבר לי הרבה חלקים בפאזל כישלון יצירת קשרים חברתיים! אף פעם לא היה לי באמת אכפת מה אחרים מרגישים ( רע להם, כואב, עצוב, נעים, מציק, טוב...) חשבתי שאני יודעת מה זה רגש , עד שפקחתי עיניים וגיליתי צד נוסף באישיות שלי שלא הייתי מודעת לקיומו (לא סתם כל תהליך ההכרה והצלילה פנימה - בין התהליכים הכואבים שיכולים להיות). היחס שלי לאנשים הוא כל כך אלניטי וביקורתי ואני עדיין מרגישה שאין לי שמץ של מושג איך זה להרגיש משהו בתוך עצמי... או להזדהות רגשית עם אדם או להעניק לו יחס של אכפתיות וחיבה. גם עכשיו החיים שלי מתנהלים בצורה די שגרתית - לימודים\ עבודה\שינה (ימי חול), ניקיון\אינטרנט\ טלויזיה (סופ"ש) -ו זהו!
והאמת כל יום זה אותו התקליט. העניין הוא שאני לא מרגישה שאני צריכה להשתנות - אני פשוט יודעת את זה! לא יודעת איך להסביר, אבל יש כאן משהו מסריח בשגרה הזאת. אני לא מסוגלת שלא לקשר את זה לרגש. הרבה פעמים אני בוכה ואני על כך שאני צריכה לעשות משהו עם התחושה הזאת, למלא את הריקנות במשהו שחסר לי. לפחות עכשיו הוקל לי אחרי שהבנתי את פשר ההתרחקות של אנשים ממני - יש בהם משהו חי ופועם שחסר בי, יש להם - לב!
אני בנאדם קר וחסר רגישות (לפעמים אפילו אכזר). וזה לא עוזר להתחיל לחבב אחרים או לעניק להם מעצמי - כי זה לא בא לי בנוח, בטבעי, גם אחרי שאני עושה זאת - אני מרגישה לא אני עצמי. נכון, אז למדתי כל החיים להיות לבד. אין לי אף אחד לדבר אליו (אני מתכוונת דברים שלא מספרים לכל אחד או אפילו לחברה' מהעבודה או ללימודים). הפורום זה המקום היחדי (
) בו אני שופכת את הדברים בצורה כזאת, זה אכן נותן פורקן מסויים (אמנם בצורה הכי שטחית ווירטואלית שיש - אבל לפחות משהו...), וזה לא משנה כמה אני אנסה לשכע את עצמי שבאמת קיים עבורי כאן המקום הכי בטוח ולא ביקורתי (וזאת הסיבה למה אנשים רבים כל כך נוהרים אל הפורומים בעת מצוקה), אבל איפשהו בתוך תוכי.... זה מהווה גם סוג של בריחה ואי התמודדות עם עצמי ועם המציאות. אז עכשיו אחרי שברור לי ( בצורה הכי מעורפלת שיש) למה אין לי חברים (אפילו חבר\ה אמיתית אחת) ולמה אני מוצאת את עצמי תמיד בצד, חוץ מדמעות, אני לא מצליחה להגיע לנקודה המרכזית כלשהי... כנראה יש משהו ממכר בכל הסבל והכאב הזה שאדם מביא על עצמו, אחת הסיבות שאני יכולה לעלות על דעתי היא שישנם אנשים אשר יכולים ללמוד את שיעורי החיים רק בדרך הכי קשה שיכולה להיות (כי מי שלא יודע ללמוד מטוב - ילמד מרע).. .. האם זה נשמע הגיוני שבאדם יכאיב לעצמו נפשית בצורה הכי מתעללת שיש ?! כלומר בגלל שהוא לא יודע להרגיש שום דבר אחר (והרי הוא חייב להרגיש מ-ש-ה-ו ) אז ברירת המחדל המתבקשת היא - סבל וייסורים! בינתיים לא מצאתי שום הסבר אפשרי הגיוני אחר שיוכל לתת סיבה למה אני מביאה את עצמי את כל הדברים השליליים כמו התעללויות, השפלות, התרחקות של אנשים ותחושות נחיתות הללו (מעגל שחוזר על עצמו באופן קבוע) ומה הסבל משרת אצלי.- את הרגש!!! הגיוני, לא?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
זה נשמע לי מוכר... שמעת פעם על תסמונת אספרגר? אני מניחה שלא, כי רוב האנשים לא שמעו עליה. אני שמעתי עליה לראשונה כשבני אובחן. אז אני לא מוסמכת לאבחן אף אחד, אבל ממליצה לך מאד להכנס לאתר המצורף, ולעשות את מבחן ה-AQ שיש שם בקישורים. וגם קצת לקרוא מה שאנשים שם כתבו, אולי תתחברי למשהו. אם כן ואם לא, מקוה שתלמדי לאהוב את עצמך כמו שאת, ולא לחשוב שאת אכזרית וכאלה... ואם משהו מזה ייגע בך, ותרצי לשאול או לאוורר- את מוזמנת לשלוח מסר.
 
נכנסתי, יש לי שאלה

אחרי הכל לא הבנתי בכלל מהי התסמונת הזאת ולא מצאתי קישור. אולי תוכלי לעזור לי בבקשה?
 

schlomitsmile

Member
מנהל
בשימחה!../images/Emo140.gif הנה קישור שמסביר לא רע את העניין. בניגוד לרוב אנשי המקצוע, שעדיין טועים ומתייחסים לאספרגר כליקוי, כאן יש יותר הבנה וכבוד לשונות. באתר של א"סי (הקישור שנתתי קודם) יש בסעיף 'כלים' מבחן AQ . הוא אינו מהווה תחליף לאיבחון מסודר, אבל מי שמקבל בו פחות מ 31-32 , ברור שאינו אספי (אדם עם אספרגר).
 

galgal21

New member
זהו מצב בין התנהגות אוטיסטית לבין

התנהגות רגילה.
 

schlomitsmile

Member
מנהל
קצת יותר מורכב מזה... נכון שזה נקרא לפעמים 'אוטיזם בתפקוד גבוה', אבל הגדרות קצרות למהויות אנושיות, נוטות להיות פשטניות. שלא לדבר על זה, שגם המונח 'אוטיזם' לא באמת מובן ע"י רוב הציבור. יש הרבה דיעות קדומות.
 

unicorn1a1

New member
אני כבר לא ממש שייכת לכאן אבל...

פשוט הייתי חייבת להגיב כשקראתי שצריך להזהר מאוד מאוד לשים על אנשים תויות ואני לא מאשימה אותך בכלל, את כותבת שאת לא מוסמכת וברור לי שאת באה מתוך רצון לעזור אבל בכל זאת... אני חושבת שזה גם מאוד מסוכן שאדם יאבחן את עצמו וישים תוית על עצמו מעין נבואה שמגשימה את עצמה. זהו. פשוט צריך להזהר. ושוב, לא מתכוונת לפגוע בשום צורה שהיא... מקווה שלא השתמע ממה שכתבתי שומדבר אחר ושאני מספיק ברורה. לילה טוב
 

schlomitsmile

Member
מנהל
מסכימה איתך בדיוק לכן כתבתי שאני לא מוסמכת לאבחן, וגם שהמבחן שבאתר אינו תחליף לאיבחון מסודר. אבל אני יודעת (גם מנסיוני עם בני) שלפעמים ברגע שיש הסבר ושם למצב בעייתי, זה עוזר לצאת מהתקיעות שבו. זה כמו שאת מוצאת את מקומך במפה, את יכולה לחפש את הדרך הטובה הלאה. היו כמה נקודות בדברים של 'מחפשת' שהדליקו לי את הנורה, שאולי היא שייכת למועדון המקסים של האספרגר, לכן חשבתי שיכול לעזור לה אם אביא לתשומת-לבה את האפשרות הזאת. המבחן באתר, יכול לעזור כסינון ראשוני, לבדוק האם יש בכלל על מה לדבר, האם יש טעם להמשיך לבדוק יותר ברצינות בכיוון זה. לבן שלי, האיבחון מאד עזר- פתאום הוא הבין שאיננו "דפוק" (כמו שהרגיש עד אז) אלא פשוט בנאדם מסוג אחר, שונה מהרוב. הוא ממש שמח- יצא בריקודים בסלון ../images/Emo13.gif
 

unicorn1a1

New member
../images/Emo13.gif

נכון. אולי אני לא חושבת על זה ככה כי אני מכירה את זה מהכיוון ההפוך (לא על עצמי אבל בכל זאת...). זאת אומרת- מקרים שבהם שמים תווית על מישהו כשהיא לא מתאימה לו ואז הבנאדם לפעמים מנסה להתאים את עצמו לתווית מחוסר ברירה. אז אולי שווה לנסות אבל יחד עם זה תמיד חשוב להזהר... ויותר מהכל- וזאת אולי הערה יותר לכותבת ההודעה הראשית- הכי חשוב לסמוך על עצמך והרגשות שלך יותר מכל אחד אחר (גם אם האחרים הם בעלי תארים ותעודות). לילה טוב
 

schlomitsmile

Member
מנהל
בהחלט, לכן המלצתי להתחיל מקריאה באתר אני מכירה כמה וכמה אספים בוגרים, שהגיעו לבגרות בלי שום איבחון, ואחרי שקראו בכתביהם של אספים אחרים הרגישו -בפעם הראשונה בחייהם- שנגאלו מהבדידות והניכור שהיו מנת חלקם עד אז. סוף-סוף גילו מישהו שמרגיש כמוהם, שחושב בדרך דומה לשלהם, שמשדר על אותו גל. רק אחרי שידעו בתוך תוכם שהם "שייכים למועדון", ניגשו לקבל איבחון רשמי.
 

שיריס

New member
מתוקה שלי....../images/Emo141.gif

אני , מצד אחד, שמחה שזה עזר לך להבין הרבה דברים אך - קחי את דבריו בערבון מוגבל אמנם הוא, מבחינתו אמר לך את האמת לאמיתה - אך זו האמת שלו בלבד !!! אחרים יכולים לומר עליך דברים שונים לגמרי, שאת מקסימה, יפה, חכמה וכדומה. את מחמירה עם עצמך ויש לי תחושה שאפילו יש לך לב.....
, כן - אני מאמינה שיש לך. בכל אופן - הייתי מאד שמחה לשוחח איתך - אולי זה נשמע לך מוזר ואולי לא אבל אני באמת רוצה בכך !!! אולי שיחה קצרה עלולה לעשות לך קצת יותר טוב - ואם כן - אני אשמח. אני עוקבת אחר דברייך כבר זמן רב ואני מאד אשמח אם תבחרי להתקשר אלי - רע לא יכול לצאת מזה... שיהיה לך יום מקסים
 
מחמאות חיצוניות לא עושות לי את זה...

אני מודה על על הרצון הטוב לעזור ולעודד, אבל אני פשוט יודעת מה תהיה התגובה שלי על מה שאת הולכת להגיד לי... וכן.... יש אנשים היכולים ללמוד בדרך הטובה ויש אנשים הזקוקים לטונות של חרא בשביל להבין את עצמם ואת המציאות שהם חיים בה. יום טוב שירה!
 

שיריס

New member
יקירתי, אני מאמינה

שמשום שאת מדברת ככה : "ויש אנשים הזקוקים לטונות של חרא בשביל להבין את עצמם ואת המציאות שהם חיים בה" - זה מה שאת מזמינה עבור החיים שלך זו האמונה שלי - ולכן החיים שלי נראים כשם שאני "ממציאה" אותם אם אני אומרת שהחיים קסומים - הם אכן כך. אבל - אני באמת מקוה, עבורך, שתמצאי לך את הדרך והאור מה שיותר מהר מאחלת לך כל טוב ואמשיך לכתוב לך כאן בפורום. שיהיה לך יום מקסים שירי
 
אפשר אני לדבר איתך בטלפון?

אני ממש מזדהה עם מחפשת אחר האמת, ויש לי אינטואיציה שאולי תוכלי לעזור לי.
 

שיריס

New member
בוודאי - אני אשמח

אני כאן עבור כולם וגם עבורך ואני מאד אשמח לעשות כל שביכולתי על מנת לעזור. את יכולה להתקשר בכל שעה ביום (כשאני לא יכולה לשוחח אני לא עונה) שיהיה לך סופ"ש מקסים
 

lorelei sun

New member
אני לא חושבת שזו תסמונת

אני חושבת שפשוט לפעמים הכל נראה מורכב ושלילי במידה כזו שגורמת לך לתהות למה אף אחד לא לימד אותך איך "לחיות" by the book. כמובן שנוח לך בשיגרה שבנית לעצמך, עבודה, אוכל, שינה. הרי לא צריך להתמודד כאן עם כלום, מקסימום עם דילמות קיומיות כמו מה לאכול לארוחת הערב. אלו חיים נייטרלים, עם רגשות נייטרלים. ברור שלא תרגישי צורך לשנות את זה. הרבה אנשים חיים ככה, אני מכירה לפחות 4 אצלי במשרד. לא כולל אני.. הבעיה היא שבחירה בהימנעות כדרך חיים אינה פתרון. עשיתי את השאלון AU, קיבלתי 21 (שזה לא הכי ממוצע). מה שלמדתי מהשאלון הוא שזה כנראה לגיטימי להרגיש כמי שמתקשה ליצור את הקשרים החברתיים שהוא חפץ בהם, ומתקשה להבין את החוקיים הבלתי-כתובים של ההתנהלות החברתית בין בני האדם. אך זוהי אינה מוגבלות. כתבת שהגדירו אותך בתור: "אדם שיטחי, חסר רגש, אינטרסנט רואה באנשים רק מטרה וכלי לסיפוק הצרכים האישיים שלהם" אני הייתי מציעה לך לפרק ולנתח את זה, בואי נראה: "אדם שטחי"- הרי ברור שאינך שטחית, אחרת כלל לא היית מבחינה בכך שאת שונה מהאחרים, וכלל לא היית מודעת להתנהגות שמעוררת באנשים אחרים את היחס הזה כלפיך. "חסר רגש"- שוב, אם אכן היית חסרת רגש היית טורקת לאותו אדם שאמרת את הדברים הללו את הדלת בפרצוף, ומסננת מבין השינים שבכלל לא מעניין אותך מה יש לו להגיד כי הוא אפס מאופס בעצמו. אבל את כנראה לא, את מנסה להבין מה הניע אותו ומה עומד מאחורי התחושות שלו. לי זה נשמע כמו התעניינות בעולם הרגש שלו. "אינטרסנט רואה באנשים רק מטרה וכלי" - אולי את כזו, אולי לא, אבל את יכולה להחליט החל מרגע זה איך את רוצה להתייחס לאנשים, ואם תחליטי להתחיל להעניק מעצמך לאחרים, או להיפך, להקיף את עצמך באנשים שהם כמוך, (שקועים בעולמם הפנימי, ומעדיפים ליצור קשרים חברתיים עדינים, בטוחים, עם גבולות מוגדרים?), אולי תגלי שכשאת עושה דברים מתוך מודעות ומתוך שליטה, את יכולה גם להרגיש טוב עם עצמך לפעמים. לי נראה שאת שופטת את עצמך בחומרה. ואולי את שופטת אחרים באותה צורה בדיוק. כך שבתור התחלה, את יכולה לחייך חיוך קטן ולהגיד לעצמך שאת אולי מרגישה שונה מכולם, אבל זה מה שהופך את החיים למעניינים כל כך! הרי לא היית רוצה את זה אחרת
ברוכה הבאה לעולמם המופלא של הציניים, הקרים והמרושעים! (חיבוק!)
 

schlomitsmile

Member
מנהל
21 זה נוירו-טיפקלי ("נורמלי") לגמרי ודאי שזה בסדר להיות אספי, או להתקשות בהתנהלות מול הקודים החברתיים מכל סיבה אחרת. אין לי מושג אם פותחת השירשור היא אספית או לא, אבל זה שאינה אדם שיטחי או חסר רגש אינו סותר אספיות.
 
למעלה