נפרדים משמעון פרס
אני יושבת מול הטלוויזיה, חולה, מתבוננת על עם ישראל חולק כבוד אחרון לנשיא לשעבר, ראש הממשלה לשעבר ואי אפשר שלא להתרגש.
אין ספק שהפסדנו כאומה בן אדם דגול, שרק בעשור האחרון לחייו העריכו אותו ולמדו לאהוב אותו. הוא הפך לדמות נערצת. כנשיא הוא ניסה לגשר בין מחנות, בין דתיים לחילונים, בין יהודים לערבים, בין ימין ושמאל, בינינו לבין העולם. הוא הפך לדמות נערצת, ולא רק בארץ אלא בעולם. מרגש שמנהיגי העולם מגיעים, ומתחילים לנחות בנתב"ג כדי לחלוק לו כבוד אחרון. עצוב, לי אישית, שאין תגובה מאף מנהיג ממדינות ערב.
אבל חוץ מפרס הפוליטיקאי והמנהיג, אותי מעניין יותר לדעת על האדם עצמו. לשמוע את הסיפורים הקטנים. ושמעתי כל מיני סיפורים מרגשים על האנושיות, על הרוך, על האהבה שלו לאנשים, על הקרבה שלו לצעירים ולילדים. כל מיני סיפורים של נתינה ותרומה לאנשים, לקבוצות, לארגונים ולא רק למדינה. למדתי שהיה רומנטיקן, שאהב לבלות ולשתות, שהיה פמיניסט, שהיה משורר ואיש רוח.
לי אין סיפורים כאלו עליו חוץ מנגיעה קטנטנה. עבדתי כחמש שנים בבית ספר בלפור בתל אביב, שם למד בילדותו. שמו מתנוסס על שלט גדול בכניסה לבית הספר יחד עם מפורסמים אחרים שלמדו שם. לא זכור לי בברור אבל אני חושבת שהוא הגיע לביקור בתקופה שלימדתי שם אבל לא יצא לי לראות אותו. ראיתי אותו בתקופה אחרת בחיי, הייתי ילדה ונסעתי עם הורי. בכביש מהיר הייתה האטה בתנועה ומימין נעצרה מכונית גדולה ושחורה (כך אני זוכרת) וראינו אותו יושב במושב האחורי. הוא מיד הבחין שאנו מתבוננים, חייך ונפנף לשלום. כמובן שנפנפנו חזרה.
הוא היה "נקי", ללא השחיתויות והגניבות שהתרגלנו לשמוע על המנהיגים שלנו. היה לו חוזק נפשי ואופטימיות שכולנו יכולים ללמוד איך קמים בכל פעם מחדש לאחר כשלון וממשיכים קדימה מבלי להביט לאחור.
חבל.
שינוח בשלום על משכבו, יהי זכרו ברוך.
אני יושבת מול הטלוויזיה, חולה, מתבוננת על עם ישראל חולק כבוד אחרון לנשיא לשעבר, ראש הממשלה לשעבר ואי אפשר שלא להתרגש.
אין ספק שהפסדנו כאומה בן אדם דגול, שרק בעשור האחרון לחייו העריכו אותו ולמדו לאהוב אותו. הוא הפך לדמות נערצת. כנשיא הוא ניסה לגשר בין מחנות, בין דתיים לחילונים, בין יהודים לערבים, בין ימין ושמאל, בינינו לבין העולם. הוא הפך לדמות נערצת, ולא רק בארץ אלא בעולם. מרגש שמנהיגי העולם מגיעים, ומתחילים לנחות בנתב"ג כדי לחלוק לו כבוד אחרון. עצוב, לי אישית, שאין תגובה מאף מנהיג ממדינות ערב.
אבל חוץ מפרס הפוליטיקאי והמנהיג, אותי מעניין יותר לדעת על האדם עצמו. לשמוע את הסיפורים הקטנים. ושמעתי כל מיני סיפורים מרגשים על האנושיות, על הרוך, על האהבה שלו לאנשים, על הקרבה שלו לצעירים ולילדים. כל מיני סיפורים של נתינה ותרומה לאנשים, לקבוצות, לארגונים ולא רק למדינה. למדתי שהיה רומנטיקן, שאהב לבלות ולשתות, שהיה פמיניסט, שהיה משורר ואיש רוח.
לי אין סיפורים כאלו עליו חוץ מנגיעה קטנטנה. עבדתי כחמש שנים בבית ספר בלפור בתל אביב, שם למד בילדותו. שמו מתנוסס על שלט גדול בכניסה לבית הספר יחד עם מפורסמים אחרים שלמדו שם. לא זכור לי בברור אבל אני חושבת שהוא הגיע לביקור בתקופה שלימדתי שם אבל לא יצא לי לראות אותו. ראיתי אותו בתקופה אחרת בחיי, הייתי ילדה ונסעתי עם הורי. בכביש מהיר הייתה האטה בתנועה ומימין נעצרה מכונית גדולה ושחורה (כך אני זוכרת) וראינו אותו יושב במושב האחורי. הוא מיד הבחין שאנו מתבוננים, חייך ונפנף לשלום. כמובן שנפנפנו חזרה.
הוא היה "נקי", ללא השחיתויות והגניבות שהתרגלנו לשמוע על המנהיגים שלנו. היה לו חוזק נפשי ואופטימיות שכולנו יכולים ללמוד איך קמים בכל פעם מחדש לאחר כשלון וממשיכים קדימה מבלי להביט לאחור.
חבל.
שינוח בשלום על משכבו, יהי זכרו ברוך.