נפרדתי ממנו היום
ממש במפתיע הוא מתקשר, אחרי שבועיים. את זה שהייתי חולה הוא שכח. אירוע חשוב שקשור אליי הוא גם שכח. שוב, תשובות ילדותיות ולא חכמות במיוחד. ים של תירוצים. אז אמרתי לו שנמאס לי לראות אותו רק פה ושם, ושתמיד אני מרגיש שהטלפונים ממנו הם רק בשביל להראות שהנה, הוא מתקשר והכל רגיל. כשהוא הוא כבר בכלל טורח להתקשר. אמרתי לו שנמאס לי מזה, ושאני רוצה לדעת אם משהו בכל זה הולך להשתנות. אם הוא חושב שלא, אז אולי צריך "להגיד לא על הכל". הוא התחיל לתקוף אותי פתאום, והוא אמר לי להקשיב לו ולהקשיב לו טוב. כבר לא אהבתי את הטון. אז הוא אמר שהוא לא חייב לי כלום ולא חייב כלום לאף אחד, ושהוא מתייחס אליי בדיוק כמו לשאר החברים שלו, שאם יש לו זמן ויש לו חשק, אז הוא מתקשר אליהם. הוא תיאר את הקשרים שלו כ"לשאול מה נשמע, להפגש מדיי פעם"... עניתי לו שאני לא אחד מ"שאר החברים", ואני מצפה לפחות לקבל את המינימום ממנו. אבל אני כבר ידעתי הרבה זמן שזה לא ייקרה, ושגם בעצם אני לא רוצה. אז זהו, אמרתי לו שאני לא רוצה להמשיך בזה. אז מה הוא אמר? "סבבה". בהתחלה הייתי דיי... נסער מכל זה. נרגעתי בנתיים, ואני שמח שהיה לי את האומץ להפסיק את זה. אני קצת עצוב, כי בכל זאת הייתי איתו כמה חודשים טובים, אבל כבר הגעתי להחלטה הזאת לפני הרבה זמן. אין לי על מה להתאבל. אולי אני יכול רק להצטער בשביל עצמי, שהחבר הראשון שלי לא היה בנאדם שבאמת היה איכפת לו ממני או שהתעניין בי ברצינות או שלא היה מתוסבך! מעניין איך התקופה הקרובה תהייה... לא סטוצים.
ממש במפתיע הוא מתקשר, אחרי שבועיים. את זה שהייתי חולה הוא שכח. אירוע חשוב שקשור אליי הוא גם שכח. שוב, תשובות ילדותיות ולא חכמות במיוחד. ים של תירוצים. אז אמרתי לו שנמאס לי לראות אותו רק פה ושם, ושתמיד אני מרגיש שהטלפונים ממנו הם רק בשביל להראות שהנה, הוא מתקשר והכל רגיל. כשהוא הוא כבר בכלל טורח להתקשר. אמרתי לו שנמאס לי מזה, ושאני רוצה לדעת אם משהו בכל זה הולך להשתנות. אם הוא חושב שלא, אז אולי צריך "להגיד לא על הכל". הוא התחיל לתקוף אותי פתאום, והוא אמר לי להקשיב לו ולהקשיב לו טוב. כבר לא אהבתי את הטון. אז הוא אמר שהוא לא חייב לי כלום ולא חייב כלום לאף אחד, ושהוא מתייחס אליי בדיוק כמו לשאר החברים שלו, שאם יש לו זמן ויש לו חשק, אז הוא מתקשר אליהם. הוא תיאר את הקשרים שלו כ"לשאול מה נשמע, להפגש מדיי פעם"... עניתי לו שאני לא אחד מ"שאר החברים", ואני מצפה לפחות לקבל את המינימום ממנו. אבל אני כבר ידעתי הרבה זמן שזה לא ייקרה, ושגם בעצם אני לא רוצה. אז זהו, אמרתי לו שאני לא רוצה להמשיך בזה. אז מה הוא אמר? "סבבה". בהתחלה הייתי דיי... נסער מכל זה. נרגעתי בנתיים, ואני שמח שהיה לי את האומץ להפסיק את זה. אני קצת עצוב, כי בכל זאת הייתי איתו כמה חודשים טובים, אבל כבר הגעתי להחלטה הזאת לפני הרבה זמן. אין לי על מה להתאבל. אולי אני יכול רק להצטער בשביל עצמי, שהחבר הראשון שלי לא היה בנאדם שבאמת היה איכפת לו ממני או שהתעניין בי ברצינות או שלא היה מתוסבך! מעניין איך התקופה הקרובה תהייה... לא סטוצים.
