נפרדתי ממנו ועכשיו עצוב לי

[צליל הפעמון]

נפרדתי ממנו ועכשיו עצוב לי

הינו יחד שמונה חודשים. מההתחלה היה משהו חסר לי, לא הרגשתי שזה הכי מתאים אבל היה לי קשה לוותר עליו- הוא מקסים, אכפתי, דואג... קיוויתי שעם הזמן דברים ישתנו אבל עם הזמן הבנתי שנהיה יותר קשה ושדברים לא ישתנו. בבסיס לא התאמנו. ידעתי את כל הסיבות בגינן אני רוצה שניפרד וכך לבסוף היה. ניהלנו שיחה בוגרת, כנה, הדברים הובהרו והוא אפילו ראה את הנקודות שלי והסכים איתי. כל אחד הלך לדרכו יפה, בכבוד.
אז למה אני מרגישה כל כך רע עם עצמי? כאילו שהיה עוד משהו שניתן היה לעשות ולא עשיתי? כל כך בא לי להתקשר אליו עכשיו ולהגיד לו ״אולי ננסה שוב? אולי איכשהו משהו כן יכול פה לעבוד אם ננסה ונתאמץ״? ואני יודעת שזו טעות אבל למה, אם כל כך הייתי שלמה עם עצמי לפני, למה עכשיו בא לי להחזיר את הגלגל אחורה?

 

[מילי1991]

אולי

כי אין לך תחליף.?
או שאולי הוא היה באמת-מקסים ומילא אצלך איזשהוא חוסר?

 

[שרונת XD]

כי זה קשה להיפרד מבן אדם

גם אם הסכמתם שאתם לא מתאימים, עדיין נקשרתם אחד לשני ויש רגשות.
אחותי אומרת שפרידה זאת תקופת אבל, כי את מאבדת בן אדם מהחיים שלך.

 

[orig429]

אם את רואה את עצמך

מסוגלת להשלים עם המגרעות שלו, תשקלי את העניין של
לדבר איתו על לנסות שוב, אם לא, תניחי לו. מגיע לו להיות עם מישהי
שתרצה אותו כפי שהוא.

 

[פילוסוף רוחני אוהב]

אולי כי את אוהבת אותו

וכשאוהבים, רצוי להיות בקשר. אם קשה, אולי אפשר לנסות קשר פשוט יותר ומרוחק ולקרב אותו בהדרגה. אם לא מתאימים, אין אהבה. כשאדם מתנהג רע בתוך קשר לא כי הוא לא אוהב אלא כי יש לו איזו בעיה, האדם שבקשר אתו אמור לדאוג ולעזור לו ולא לעזוב אותו בגלל מצבו הקשה. זאת המשמעות של מערכת יחסים ואהבה, לדאוג זה לזה.

 

[מיצי קפיצי המדהימה]

זה לא קשור אליו

זה קשור לאיזו תחושה שלך שאת "לא בסדר" שלא התאמצת מספיק, שאת קטנונית וכפויית טובה.
אני מנחשת שזו לא הרגשה שזרה לך-
מכירה את התחושה הזו ממקומות אחרים? עבודה? לימודים? חברות? משפחה?

 

[TakeNo2]

זו נטיה אנושית, להיזכר רק בדברים הטובים

פרידות הן דבר קשה, ובעיקר אם הקשר כלל מגורים משותפים.
הנטיה האנושית שלנו היא להיזכר ולהיצמד לחוויות טובות שחווינו.
אחרי פרידות, הנטיה הזו לרוב משתלטת על אנשים, והם מסוגלים "לשכוח"
מה בעצם הביא אותם לפרידה, את הבעיות האמיתיות.

 

[לשבור את בנימין]

למה שיסמוך עליך בכל מקרה? שברת לו את המצב

האמון והבטחון בזוגיות ובעצמו בכל מקרה, הוא היה בוגר באמת.
קיבל את זה יפה, אמר לך ביי ונשאר יציב בעמדתו.

עצם זה שאת מנסחת את זה כ"בא לי עכשיו" ו-"היה חסר לי משהו"
בלי להיות ספציפית מראה על אי יציבות ושאת מונעת כנראה מדחפים
דינמיים, היה לך, לא רצית. אין לך וחסר רוצה.

אבל אנשים הם לא כלי דמקה. את רוצה להחזיר את הגלגל?
תשתני בעצמך כדי שיקבל אותך...

 

[Hermineh]

אוף אני מכירה את זה. את בטוחה בטוחה וכשזה

נגמר אז פתאום יש חרטות.
זה קורה בגלל שאם אין אף אחד אחר, הוא בכל זאת מילא איזשהי משבצת בחייך שעוד לא התמלאה.
יש מצב שתשארו ידידים וסתם תצאי איתו? אם נחמד לך בחברתו לא חייבים להפרד לחלוטין.