נקודה יפה

[ben1b2e3n]

נקודה יפה

בסוף פרשת וזאת הברכה אלוקים מצווה על משה לעלות לפיסגה ולראות את ארץ ישראל ואת העתיד. משה ראה בין היתר את מלכות דוד בשלוותה.

ואז כתוב "וימת משה עבד השם בארץ מואב על פי השם"

אומרים שמשה הלך למות בעצמו על פי מצוות השם מיתת נשיקה כמו אהרון כפי שמשה רצה. ואלוקים קבר את משה בכבודו ובעצמו.

השאלה שנשאלת היא איך משה שכתב את כל התורה ונתן אותה כבר לכהנים העיד על עצמו שימות ולאחר מכן שבני ישראל יבכו עליו 30 יום וכו'? הרי איך יקדים את המאוחר?

אבל אין באמת שאלה פה לעניות דעתי כי ידוע שמשה ידע שימות כי השם ציווה עליו וגם השם אראה לו את העתיד אז לכן ידע שבני ישראל יבכו עליו 30 ימים ואת ההמשך.

אז למי שקשה עדיין אומרים שיהושע כתב את ההמשך כי הרי כתוב לאחר מכן שלא קם נביא כמשה וכי כיצד משה הענו על פני האדמה יעיד על עצמו דבר כזה? אם לא יהושע שעושה כבוד לנפטר? אבל ברור לי שמשה הרי ראה את העתיד ולפי זה ידע שלא יקום נביא כמוהו שידע את השם ממש כמו שהוא עם פחות מחיצות מאשר נביאים עתידיים שלא יזכו לדעת את השם כמשה.

הדעה היותר נראית לי היא שמשה כתב בעצמו את ההמשך כי לא יתכן שמשה נתן תורה שחסרה את המשפטים האחרונים מ"וימת משה " והלאה לכהנים. איך יתן תורה שלא השלים את מלאכתה?

אומרים שמשה כתב את הפסוקים האלה בדמעות. עיקר שפתי חכמים אומר בדמעות ממש ולא בדיו כתב את זה. שהרי בכה ממש אחרי שראה את ארץ ישראל והעתיד של העם היהודי (שגם היו דברים לא שמחים) שלא זכה להיכנס אליה ולהתיישב בה.
ושמעתי מרבי שמואל (הרב שלי) , מה שמתייישב חזק יותר עם השכל הישר. שהרי דמעות ממש שכותבות זהו נס. אבל אין בעיה לקבל ניסים כי משה כבר לא אכל ולא שתה 40 יום בהר סיני שעלה שנית לבקש סליחות על העם שחטא בחטא העגל.

על פי דעתו ודעתי משה כתב בדמעות הכוונה שכתב בדיו כרגיל רק עם דמעות שנטפו לו.

נסו להבין את התורה שניתנה מגילות מגילות ... אבל אם קשה להבין לא צריך לשבור תראש שהרי אין מוקדם ומאוחר בתורה.. הכל קרה במשך זמן קצר מאוד.. משה נתן לכוהנים ספר תורה מלא לאחר שראה את א"י ואז הלך למות .

אין אני מזלזל בחכמתו של יהושע בן נון. שהרי משה נתן מהודו עליו.. ויתכן שהוא כתב גם כי גם לו היתה נבואה. אבל אין אני רוצה ל"כפור" בשלמות תורת משה רבנו.

 

[ben1b2e3n]

* תורת השם

ולא תורת משה.

 

[ברנדו11]

הרהורים על פטירתו של הגר״ע יוסף זצ״ל

אקדים ואומר שאיני מתכוון בדבריי הבאים לעסוק באשיותו המורכבת של הגר״ע יוסף שפנים רבות לה,וכן לא במפעל הפסיקה ההלכתי,שהוא מפעלו העקרי,ששיקף תעוזה גדולה(למרות שאין בה מהפכה הלכתית)ובמיוחד אמירתו החדה שבארץ ישראל צריך ללכת לפי ״המרא דאתרא״ ,וגדול הפוסקים האחרון שבארץ ישראל היה מרן ״הבית יוסף״ ר׳ יוסף קארו,ובכך דחה את מירב המנהגים והפסיקות שנוצרו בגלויות השונות שעמדו בסתירה לפסקי ״הבית יוסף״ וכיוצב״ז להנהגות קבליות (אע״פ שבשולחן ערוך ישנה לעיתים השפעה קבלית).תפיסה זאת שבארץ ישראל המתחדשת יש ללכת לפי ״המרא דאתרא״ יש לה משמעות רבה שלא נעסוק בה כעת,וכמובן ״כח דהיתרא״ שהנחה את פסיקותיו תמיד.
העניין שמיקד את מחשבתי בפטירתו שלהגר״ע יוסף זצ״ל היא -כוחה של הדבקות בתורה באמת.
מה גורם לאנשים כה רבים לקבל ולאהוב את מנהיגותו של אדם שלא היה איש דברים,לא שמענו ממנו מחשבות פילוסופיות,או איזו השקפת עולם מרתקת,או אפילו תובנות מיוחדות על החיים,וחזותו החיצונית לא מרתקת בלשון המעטה?
יש רק דבר אחד שיכול בעניי להסביר את התופעה של הגר״ע יוסף והיא דבוקותו העצומה בלימוד התורה,משחר ילדותו עד ימיו האחרונים,בתנאי עוני ומצוקה,במסירות נפש מתוך אהבה גדולה לתורה באמת.
רק האמונה שזאת תורת ה׳ ממש,יכולה להניע אהבה שכזאת ״שמים רבים לא יוכלו לכבותה,ונהרות לא ישטפוה״ ואז מתוך דבקות לשמה זאת,אופפת את האדם הילה של תורה,ונוסכת בו את אותה גדלות הזוהרת באור נגוהות ״כי קרן אור פניו״.
כל המגרעות כביכול שציינו לעייל,ובנוסף תנועת ש״ס שהייתה כאבן רחיים על צווארו,לא פגמו באותה גדלות הנובעת כמעיין המתגבר,מאהבת התורה והדבקות בה באמת.
זוהיא כוחה של תורה שקדמה לעולם,שמכח הדבקים בה לשמה הצמיחה לנו מאז ועד היום אנשים גדולים.
רק מי שהיה בעולמה של תורה באמת,וטעם מטעמה ״ לכו וטעמו וראו כי טוב השם״ יכול להבין במיקצת את תופעת הגר״ע יוסף,לכבדה ולהתחבר אליה,וכפי שראינו רבים מהמוני בית ישראל התחברו לתופעה זאת,וראו בזאת את כבודה של תורה,ועל מעין זה נא׳ קול המון כקול שדי׳.
איני בטוח,אך ניראה לי שתם עידן,ולא ניראה עוד אנשים דוגמת הרב אלישיב והגר״ע יוסף. ההתפתחות החברתית, ובמרכזה ההתפתחות הטכנולוגית,יוצרת זמינות וקלות רבה בלימוד התורה,וכן תמו הזמנים של ״כך היא דרכה של תורה,פת במלח תאכל,מים במשורה תשתה,ועל הארץ תישן,וחיי צער וכו׳ כל זאת אינו מצריך ומאפשר את מסירות הנפש כפי שהיתה בעבר,ושבלעדיה לא תיתכן אותה הילה של תורה.
כוחה ואורה של תורה תמצא את נתיבותיה תמיד,בכדי לקיים את מהותה העולמית שהרי ״אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי״
להתפתחות זאת במידה ותתממש,יש חסרונות,אך לענ״ד היתרונות גדולים יותר,אך זאת לדיון אחר על משמעותה של ההתפתחות הטכנולוגית בכלל,התפתחות שבשנים האחרונות משנה לענ״ד את כללי המשחק בחברה האנושית,וכן את מושגייה.

 

[רועי החושב]

תורה מושג עמוק

יתכן שזה מתכוון למערכת ערכים.
יתכן שבקונטקסט הזה הכוונה לעשרת הדיברות.
יתכן שהכוונה לתורה שבע"פ.
לא חושב שהכוונה שמשה כתב את הטקסט המקראי אבל אולי יש שיטענו שהטקסט הזה נגזר מהדברים הנ"ל (ערכים, דיברות, תורה בע"פ).
נדמה לי שהרעיון המובע בסיטואציה של איזשהוא הר נידח במדבר, בזמן נדודים, שדווקא עליו ודווקא בזמן זה, משה מקבל תורה הוא שהתורה אינה תלויה בזמן ובמקום אלא היא קיימת ברוח באופן בלתי תלוי.
בקשר לדברים שנכתבים בדמעות- זה ביטוי מליצי. נדמה לי שעבדות מצריים היא הסבל שממנו נבע המצע הרגשי של משה.